הם פשוט לא מאמינים באחדות
אחרת לא היו מבזבזים מאות שעות על דחיקת הקץ לרגע האחרון. אחרת מזמן היו מוצאים דרך לממש אותה. נתניהו וגנץ עיוורים למצב המדינה
בתפארתה או בקלונה, מבחירה או תחת איומי בחירות, כחזון נלהב או עם הגב לקיר - הם לא רוצים ממשלת אחדות. כל יום שעבר מאז התבררו תוצאות הבחירות ‑ מאזני ברזל שכייל הציבור הישראלי בקפידה משתקת, הוקדש על ידי הנבחרים להתפלשות בעמדותיהם ולמשיכת זמן עד הרגע הגואל שבו יישמע קול הכרוז שמודיע על תום ההצגה. החודשיים האחרונים היו למופע מרהיב של הימנעות עקבית מכל סיכוי אפשרי למוצא פוליטי, שבמהלכם הוצגו לקהל ההולך ומאבד עניין עוד ועוד להטוטי ספינים וזיקוקי מלחמה, נשלפו תרגילים של לוליינות פרלמנטרית חסרת תוחלת, והובאו גדודי ליצנים לשעשע את הצופים שעדיין נותרו.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הם לא רוצים ממשלת אחדות, אחרת לא היו מבזבזים מאות שעות על דחיקת הקץ לרגע האחרון. זהו זמנה של השורה התחתונה והיא ריקה מתמיד: אין בה מעשה אמיץ של הקשבה או ויתור, אין בה אהבת הזולת ונכונות לפתוח את השורות, אין בה יצירתיות ולא שאר רוח, ובעיקר אין בה מנהיגות. גם בין אלו שיתווכחו ביניהם על מידת האשמה של כל אחד מהצדדים ברפיון הממאיר שהמדינה תקועה בו למעלה משנה, תהיה ודאי הסכמה גורפת על כך ששני המועמדים לראשות הממשלה חתומים שניהם על כישלון במשימת האיחוד.
ניסיונם המצטבר יחד לכדי עשרות שנות ניסיון בפתרון משברים, כמו גם היתרונות המנהיגותיים והכה סמכותיים שאותם שיווקו השניים בהצלחה מסחררת במשך שתי מערכות בחירות, לא ממש עמדו להם בימים האחרונים. גם אם יגיעו להבנות הלילה טרם פקיעת המנדט שקיבל בני גנץ, יעשו זאת כמי שכפאם שד, כמי שנאנסו להשתתף בחגיגה שאליה לא רצו לבוא, כמי שהוכרחו לבלוע נוזל מר בטעם אחדות.
מי שתכנן לחבוש אותם יחד בכותונת ממלכתית ואף הצהיר ביוני האחרון כי "נכפה ממשלת אחדות של הליכוד וכחול לבן", ודאי לא שיער עד כמה זר רעיון ההידברות לראשי המפלגות הגדולות בישראל, ועד לאן ירחיקו כדי לאחר את המועד של פקיעת המנדט ללא תוצאות. אביגדור ליברמן ‑ השושבין המבסוט למדי עד כה ‑ הוא זה שחתום על ההצעה לכפיית אחדות. האוקסימורון המוצע על ידי האיש שטרם החליט ממי הוא סולד יותר ‑ ערבים או חרדים, משקף בחדות מכאיבה את חוסר יכולתם של שני מנהיגים ישראלים להסכים ביניהם, וחושף את המגבלות והחסרונות של מי שמתיימרים להוביל את המדינה לעתיד טוב יותר.
לפני יומיים היה זה שוב ליברמן שהשתמש במוטיבים ספרותיים כדי לתאר מה יקרה למי שלא ילך לאחדות: "אם עד רביעי ב־12:00 לא נגיע לחתום על הסכם קואליציוני - אז כל אחד לנפשו", הודיע בישיבת הסיעה, והבעיר בפעם האחרונה את האש מתחת לכיסאם של נתניהו וגנץ. הוא יעזור להם להיזכר איך עלולה להיראות נפש פוליטית פצועה שלא הביאה לבוחריה מזור, ואחרי שנואש מהסיכוי לכפות אחדות, הוא פשוט ינסה לעשות את זה חזק יותר.
הם לא מאמינים באחדות, אחרת מזמן היו מוצאים דרך לממש אותה. חכמי הגמרא התווכחו לפני אלפי שנים בשאלה "האם כופין את הצדקה?". הם התלבטו ‑ האם נכון לכפות על אדם את מצוות הצדקה? האם מוסרי מצד מוסדות הקהילה לאלץ אותו לתרום לחברו העני? או שמא כפי שסח ליברמן “כל אדם לנפשו” ושכל אחד יעשה מה שמתאים לו. הרבה נימוקים לכאן ולכאן מביא הכתוב, אבל הבולט מכולם הוא של ר' שמחה מדעסויא (בהגהות וחידושים על בבא בתרא) שפוסק: "כאשר יש פיקוח נפש של העניים, כופין בדברים, ובמקרה שאדם לא רוצה כלל, אפילו בממון".
מצבה הקשה של מערכת הבריאות, האיומים הביטחוניים הבלתי פוסקים, סבלם המתמשך של תושבי היישובים בעוטף ישראל על מחיריו הקשים, הפערים הגדלים בתוך החברה הישראלית והשפעתם על הישגים לימודיים ורמת שכר ‑ הם בבחינת פיקוח נפש. נדמה שדווקא שני הטוענים לכיסא ראש הממשלה עיוורים לכך, אין בכיסי המצפון שלהם אף לא מטבע אחת שאותה יוכלו לתרום לעניי עירם. הקמת ממשלת אחדות היא הדרך היחידה לכפות עליהם את מצוות הצדקה.
- מרב בטיטו היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
