אפי בן ישראל מ"פרפר נחמד": "אני נראית כמו גבר ומאוד שלמה עם עצמי"
דורות של ישראלים גדלו על "פרפר נחמד", אבל הסדרה המיתולוגית לא הפכה את אפי בן ישראל לעשירה, רחוק מכך. "אמא שלי מצילה אותי כלכלית כל פעם מחדש", היא מודה בריאיון לרגל הסדרה "הנוכלות" בה היא משתתפת ובה היא נחשפת חיצונית לראשונה מזה שנים. "לא מעניין אותי איך אני נראית"
דורות שלמים גדלו על אפי בן ישראל והכירו את ניגון קולה כשקראה סיפורים ב"פרפר נחמד" לבובות שהפכו לגיבורי ילדותינו, נולי, בץ, אוזה ושבי - ונמנתה עם המנחים הכי מפורסמים בטלוויזיה הישראלית, לצד דודו זר, עוזי חיטמן ועפרה ויינגרטן. אלא שגם בימי השיא, בן ישראל הרוויחה לא יותר מ-1,200 שקלים ליום צילום שכלל ארבע חזרות והקלטות אולפן לתוכנית הילדים המיתולוגית, ואפילו מהשידורים החוזרים היא מקבלת 15 אלף שקלים בשנה בלבד. כפי שניתן להבין, בניגוד למה שאפשר היה להניח, ולהבדיל ממקביליה מעבר לים - היא לא התעשרה מזה.
הפעם האחרונה שהוזמנה לאודישן לתפקיד משחק הייתה לפני עשר שנים. "זה היה בתיאטרון הקאמרי", היא נזכרת, "ריטה בחנה אותי ולא יצרו איתי קשר". מאז היא כבר החליטה לעזוב את עולם המשחק. "הייתי צריכה משהו שייתן לי קצת יותר שקט כלכלי", היא מספרת בריאיון ל-ynet, "אני לא הולכת לאודישנים וגם לא אלך. אודישנים זה אחד הדברים הכי קשים במקצוע".
מאז שפרשה מ"עולם הזוהר", בן ישראל עובדת מאחורי הקלעים ועוסקת בדיבוב סדרות אנימציה. היא מביימת, מתרגמת ומלהקת את הסדרות שהיא מקבלת לדבב. "אני מקבלת טקסטים באנגלית ומתרגמת אותם לעברית. פרק של 20 דקות יכול לקחת לי לתרגם שעה בערך. אני די מכונה בקטע הזה, קצב ההקלדה שלי הוא פסיכי, אחרי שאני מתרגמת, אני קובעת מי השחקנים שיגלמו את הדמויות וככה נבנה הדיבוב שאתה מכיר בטלוויזיה".
את מצליחה לחיות מזה?
"אני לא זקוקה לנדבות, יש לי בית, יש לי אוטו, אין לי משכנתא, אבל אני מתמודדת כל חודש עם התשלומים של מע"מ וביטוח לאומי. וזה קשה. זה הדבר היחידי שהייתי רוצה שיהיה לי נחת בו. אני כבר בת 64 וחצי ולא יכולה לצאת לפנסיה. 85 אחוז מהכסף הולך למס הכנסה וביטוח לאומי. אני נאבקת יום יום. החזקתי בית לבד, הייתי אם חד הורית, ואין עוד משכורת שנכנסת ועוזרת לי. המאבק הזה, הפן הכלכלי הוא היחיד שמצליח לשבור אותי".
מה זה רגע משבר אצלך?
"אמא שלי מצילה אותי כל פעם מחדש בפן הכלכלי. היא לא עשירה, היא פנסיונרית ועוזרת לי מאוד. ההורים שלי תמיד תמכו בי כלכלית, וכמו שאמרתי - עד היום אני מתקשרת לאמא שלי בוכה והיא עוזרת לי. לפני שנה רציתי להחליף את האוטו ולא היה לי - אז היא עזרה לי. כשאני נוסעת לחו"ל זה רק על חשבון אמא שלי. היינו שבוע בטוסקנה ולא הוצאתי יורו אחד - פשוט כי אין לי. הכל היה על חשבונה. אם הייתי בחוץ לארץ לא הייתי צריכה לעבוד דקה בחיים שלי עם תוכנית מצליחה כמו 'פרפר נחמד'. אני לא כל כך בקשר עם דודו זר ועפרה ויינגרטן אבל יודעת שגם הם נאבקים כלכלית. ככל שמתבגרים האופציות נהיות מצומצמות יותר".
אבל בן ישראל לא יושבת בבית ומרחמת על עצמה, ובימים שאינם עובדת, היא מקדישה זמן לא מבוטל לנהיגה באמבולנס בהתנדבות. "זאת אחת המתנות שקיבלתי בחיים שלי. שמעתי שפותחים קורס של נהגי אמבולנס שנמשך שמונה חודשים והחלטתי ללכת על זה. סיימתי לפני שלוש שנים וחצי ובכל שבת אני מתחילה בשלוש בצהריים עד 23:00".
מה התפקיד בעצם?
"את רוב המשמרות שלי אני עושה באמבולנס הלבן, מקפיצים אותי לקריאה. הנהג הוא למעשה מנהל הצוות, תחתיו יש חובש והרבה פעמים מתנדבי נוער, אני מנהלת את האירוע ומחליטה אם צריך להזמין תגבור".
הצלת חיים בעצמך?
"הגענו פעם לאישה בת 92 שהצלחנו להחזיר לה דופק ונשימה. המשמרת אמנם נגמרת ב-23:00 אבל אתה לא יודע איך היא תיגמר".
המטופלים מזהים אותך?
"כמעט ולא. במד"א כן מזהים אותי אבל בגלל הקול שלי. אבל חיצונית מאוד השתניתי, אני נראית כמו גבר. שמנתי כמו חזיר, השיער שלי לא צבוע, אני קצוצה בראש, כמעט מגולחת".
זה בא ממקום של השלמה עם עצמך?
"כן. אני מאוד שלמה עם עצמי, לא מעניין אותי איך אני נראית. הרבה זקנים מדברים אלי כמו אל גבר, ואני תמיד מתקנת. כשפיניתי מטופלת אחת, אחותה כל הזמן דיברה איתי בלשון זכר ואמרתי לה 'אני אישה, תראי יש לי ציצי', והיא שמה לי יד על הציצי".
מתי הייתה נקודת המפנה מבחינתך בנוגע למראה שלך?
"אני לא יכולה להגיד בדיוק מתי הייתה נקודת המפנה, אבל באיזה שלב בחיים שלי הגעתי למסקנה שאני לא מוכנה שיהיה לי בלקסיקון את המילים 'לא נעים לי'. היו הרבה פעמים כשהייתי עם שיער קצוץ - שפנו אלי כגבר, זה קצת מפריע לי. אני לא אגיד לך שאני אוהבת את הגוף שלי. הלוק שלי לא קשור בכלל לכסף, אולי הייתי רוצה לעשות פעם בשבוע מסאז' אבל גם את זה אני לא יכולה להרשות לעצמי. אני לא מצליחה לרדת במשקל אבל אני בת 64 וחצי ולא מוכנה להתעסק עם דיאטות או אוכל. אז טייק איט אור ליב איט".
את מתכוונת לבני זוג אופציונליים?
מי רוצה זוגיות? השתגעת? אני נטשתי לפני שנים. גמרתי, מספיק. זה לא חסר לי ולא מעניין אותי. כל החיים אני סטרייטית. אני פשוט לא רוצה את זה בחיים שלי. לא את הדייטינג ולא את האכזבה. נחמד לי כשאני באה הביתה והוא רק שלי. ברור שאם יבוא גבר חלומותיי, אני אלך איתו, אני לא שוללת. אבל אני יכולה לומר לך בכנות - לא עשיתי סקס הרבה מאוד שנים וזה לא חסר לי".
התרגלת?
"כן, זה סוג של הרגל, אין לי חוסרים. אם באמת יגיע הגבר הנכון, שזה הדבר המושלם ביותר שיכול לקרות לי - אין לי ספק שאני ארצה. אני לא נגד, אבל אני לא מחפשת את זה. הגעתי לשלמות עם היתרונות ועם החסרונות שלי, הגעתי לנחלה. יש לי את הנכדות שלי ואת החתן שלי והבת שלי, וכל שנייה שאני אולי לרגע מרגישה שהיא לא מלאה - הם משלימים את זה. אנחנו גרים יחד, יש דלת משותפת והילדות נכנסות חופשי".
בימים אלה בן ישראל דווקא כן מככבת בטלוויזיה, בסדרה "הנוכלות" שמשודרת ב-yes. כפי שאמרה בתחילת הריאיון, גם את התפקיד הזה היא לא יזמה ולא ביקשה לגשת לאודישן, הוא הגיע במקרה. "באחת מההתנדבויות שלי במד"א, פיניתי לבילינסון איזה חולה, ואז אחת המתנדבות אמרה: 'זאת לא יעל פוליאקוב?', וכנראה שבאותו זמן הם התחילו ללהק וחיפשו מישהי כמוני. המלהקת ניסתה לאתר אותי ולא הצליחה כי הטלפון שלי חסום כבר שנים".
מה זאת אומרת?
"זה סיפור מלפני שנים. כשהייתי ב'פרפר נחמד', ילדתי את בתי עדי, ואיזה מישהו הטריד אותי ואמר שהוא האבא ומבקש לראות אותה. אלה היו שבועיים מאוד קשים, מאוד מלחיצים. הלכתי למשטרה והם אמרו לי 'אם את רוצה לפתור את זה צ'יק צ'ק תחסמי את המספר ב-144'".
אבל ספי ריבלין הוא האבא.
"נכון, אבל הסיפור עם ספי לא היה ידוע אז. ואני מבקשת לא להיכנס אליו גם עכשיו. בכל מקרה, בגלל שהמספר שלי חסום, למלהקת לקח הרבה זמן להשיג אותי. כשהיא הציעה לי להצטרף לסדרה של אילן פלד ויעל פוליאקוב, חשבתי שיהיה נחמד לצאת מהשגרה לכמה ימי צילום והם באמת מדהימים ומצחיקים. כשסיפרתי לבת שלי היא אמרה לי 'אמא תיזהרי לסרב'. אז הסכמתי. בהתחלה הייתי אמורה לעשות תפקיד אחר, אבל אז סיפרתי קצת על עצמי והם אמרו לי 'אנחנו רוצים שתהיי אפי'. וככה לא הייתי צריכה לשחק. מה שהכי הפתיע אותי זה שזרמתי איתם. לא משנה מה הלבישו עלי - פשוט זרמתי".
יש סצינה גם עם בגד ים.
"הרגשתי לא נוח ברגע שהורדתי את החולצה. זה הפתיע אותי שהסכמתי בכלל ובלי שום ויכוח בגלל שכל כך סמכתי עליהם. יש עוד כמה הפתעות לגבי הצורה החיצונית שלי שבטוח יפתיעו אנשים".
התגעגעת לקדמת הבמה?
"אני אמביוולנטית לגבי זה, כי אני פחות מתגעגעת לקדמת במה אבל התגעגעתי למאחורי הקלעים. צילומים, קצת לשנות אווירה, אבל אני לא חושבת שאחזור לתיאטרון, לא נראה לי שאעשה את זה".
למה?
"הקטע הזה של כל הזמן לרצות אחרים. שחקן עומד על הבמה ואומר 'תאהבו אותי, תאהבו אותי, תראו כמה אני מוכשר'. אני לא אומרת לך שזה לא כיף לי שמחמיאים לי היום, אבל אני כבר לא מוכנה לנהל את החיים שלי לפי זה. יש לי סוג של אסרטיביות שתמיד הייתה, שמזוהה כגברית. המראה שלי עכשיו מוסיף לזה. אבל מה שכן הייתי רוצה זה ימי צילום של משחק. את זה אני אוהבת".
אולי הריאיון הזה יעזור לך לקבל הצעות.
"הלוואי".
