אפשר לנשום לרווחה: "לשבור את הקרח 2" מספק את הסחורה
צפירת הרגעה לצופים המודאגים: דיסני הצליחו לשחזר את הקסם של האחיות אנה ואלזה ולהדגים פעם נוספת איך אחוות נשים אמיתית יכולה להיות סיפור אהבה טוב יותר מכל אגדה גנרית על נסיך ונסיכה. ואל תדאגו, יש תחליף הולם ל-Let It Go
"לשבור את הקרח" היה אחד הלהיטים הגדולים והמפתיעים של דיסני בשנים האחרונות. סיפור מקורי שלקח השראה מהאגדה "מלכת השלג" וגולל את סיפורן של שתי אחיות בממלכה קסומה ומרוחקת. האחת קרירה ומסוגרת, השנייה משתוקקת לחום ולאהבה. לא עוד סיפור על נסיך ונסיכה, אלא על אחווה נשית בעלת קשר דם. הסרט סחף מיליוני ילדות קטנות, שגררו אחריהן גם את המבוגרים שהצטרפו לחגיגה. עם לא מעט עקיצות כלפי ז'אנר הנסיכות של דיסני, ואפילו שבירה ממשית של חוקיו, "לשבור את הקרח" ביסס את עצמו גם מבחינה ביקורתית וזכה בשני אוסקרים.
שש שנים חלפו מאז שאנה ואלזה הפכו לשם מוכר בכל בית. שיר הנושא Let It Go כבר הספיק לצאת לנו מהראש והתחפושות התחילו לצבור אבק בארון. אבל לאנה ולאלזה שמורה עדיין פינה בלב, ולא רק של הצופים, אלא של התרבות הפופולרית כולה. לכן, סרט ההמשך דרש אתגר כפול מדיסני: לא רק להצליח לשחזר את הקסם הראשוני, אלא גם לפנות לנערות שהתבגרו מאז יציאתו לאקרנים ובו בזמן לגעת גם בקהל צעיר יותר. האגדה מספרת שאף אחד בדיסני לא ציפה שהסרט הראשון יצליח כל כך. על הסרט השני אפשר להגיד בדיוק ההפך - הציפיות גדולות ואין מקום לטעויות. לא מפתיע שהאולפן לקח את הזמן.
ובכן, נראה שכולם יכולים לנשום לרווחה. ג'ניפר לי וכריס באק שחזרו לכיסא הבימוי, הצליחו במשימתם, והפגישה המחודשת עם הגיבורות האהובות לא מאכזבת. סרט ההמשך לא משתווה למקור, אבל הוא עדיין מרגש ומחדש, וגם מרפרר לעצמו בהומור עצמי שהיה נוכח בסרט הראשון. האנימציה בו מרהיבה ביופיה וניכר שהטכנולוגיה השתדרגה בשש השנים האחרונות. נקודות החולשה שלו היא העלילה המעט מחופפת שנוטה למחוזות רוחניקים במערכה האחרונה, ואולי גם ריבוי השירים, חלקם סוחפים (בעיקר שני הסולואים של אידינה מנזל), בעוד רובם סתמיים ונדמים כקטעי מעבר (השיר של אולף למשל).
"לשבור את הקרח 2" מתרחש שנתיים אחרי מאורעות הסרט הראשון. לכאורה, העניינים בממלכת ארנדל מתנהלים בשגרה. אלזה (מנזל) שולטת על הממלכה ועל הכוחות שלה, אולף (ג'וש גאד) התבגר ומנסה לברר מה פשר החיים, ואנה (קריסטן בל) לקחה לתשומת ליבה את הלקח מהסרט הראשון: היא וקריסטוף (ג'ונתן גרוף) ביחד אבל הם עוד לא מיסדו את היחסים ביניהם, אפילו שהוא כבר מוכן לכך. לצד זאת, משהו לא נותן מנוח לאלזה - היא מתחבטת לגבי מקומה ותוהה מה משמעות הכוחות שלה.
עוד ביקורות קולנוע:
בסופו של דבר אלזה היא עוד גיבורת-על. אם בסרט הראשון היא למדה לשלוט ולקבל את הכוחות שלה, בסרט ההמשך היא צריכה להשתמש בהם כדי להציל את הממלכה. בתחילת הסרט כוח כלשהו קורא לה לצאת ולחקור את העולם, כאשר הכוח הזה הוא בעצם זמזום עמום נשי שרק היא מסוגלת לשמוע. פלאשבק לעבר ואנו מגלים שמאחורי הממלכה המפוארת של האחיות עומדת היסטוריה עקובה מדם. כשהיה צעיר, אביהן של אנה ואלזה היה עד למאבק אלים בין צבא ארנדל ותושבי היער המכושף, אנשי הנורת'ולדרה. מאז, היער מושתק. אף אחד לא יוצא ולא נכנס ממנו והוא כולה מכוסה בערפל.
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהעלילה תתרחש בתוך היער. אלזה מחליטה לגלות מה מסתתר מאחורי הלא נודע. זה גם שיר הנושא של הסרט, Into The Unknown, שאמור להחליף את הלהיט הקודם. גם הפעם הוא מגיע יחסית בחלק הראשון של הסרט, וגם הפעם הוא מבטא כמיהה סודית של אלזה לחיים אחרים, שונים לחלוטין ממה שמצופה מנסיכה. המבנה של השיר מורכב יותר מהמבנה של Let It Go ובשמיעה ראשונה קשה להאמין שהוא יגיע לרמתו, אבל הפזמון שלו קליט. כמה קליט שואלים ההורים המודאגים? אני מזמזמת אותו כבר שבוע, אז קליט.
משמח ומרגיע לגלות, שגם הפעם מרכז הסרט הוא היחסים בין שתי האחיות. בעוד שאלזה רוצה לחקור את הכוחות שלה, אנה מנסה לתפקד כאחות הגדולה ולהגן עליה. לעיתים אנה כל כך עסוקה בלדאוג לאלזה, שהיא לא רואה את קריסטוף בכלל. בסרטים אחרים אולי היא הייתה משתנה עבורו, אבל לא ב"לשבור את הקרח", קריסטוף פשוט יצטרך לקבל אותה כמו שהיא. שתי האחיות לומדות לעבוד ביחד, אבל רגעי השיא של הסרט מתרחשים כאשר הן בנפרד, כשכל אחת נלחמת באיתני הטבע בדרכה.
שתיהן ילמדו על העבר - אלזה על מקור הכוחות שלה ואנה על העוול ההיסטורי שנעשה בממלכה. האחיות יבינו שעליהן לתקן את פשעי אבותיהם. מאחר והעלילה סובבת סביב יער שנהרס - מתבקש לראות פה אלגוריה למצב כדור הארץ, מוטיב שחזר גם בסרט הקודם של האולפן, "מליפיסנט: אדונית הרשע".
דמויות חדשות מצטרפות לעלילה ובראשן מטיאס, יד ימינו של סבן של אנה ואלזה (בדיבובו של סטרלינג ק.בראון) ואידונה, זקנת שבט הנורת'ולדרה (אוון רייצ'ל ווד). אלזה אגב לא זוכה לאהבה, ולמרות הקריאה ברשתות החברתיות להפוך אותה לנסיכת הדיסני הלסבית הראשונה - האולפן לא הלך לכיוון הזה. אולי בסרט הבא?
לאור זה שהסנסציה סביב אנה ואלזה הייתה טמונה דווקא בראשוניות שלהן, בלתי אפשרי לצפות שהסרט השני יתעלה על קודמו או שהוא יצליח להשתוות אליו. אבל כסרט המשך הוא בהחלט מספק את הסחורה. דיסני הצליחו לשחזר את הקסם של האחיות ואת האחווה הכל כך חזקה בין השתיים. אנה ואלזה הן דוגמה מצוינת לדמויות מורכבות ומעניינות, ונותר רק לשמוח שהן תפסו מקום כל כך גדול בתרבות העכשווית. במילים אחרות - אם אתה הורים לילדים קטנים, כדאי שתיקנו מעכשיו אטמי אוזניים. תאמינו לשכנים שלי.