ליברמן מסית נגדנו. הציבור הכללי שומע ומפנים
הקמפיין נגד חרדים מחלחל, ולא אחת נחשפתי לקריאות גנאי על רקע זה. המגדפים אינם אנשים חכמים במיוחד, אבל הם אומרים מה שאחרים חושבים
עמדתי שם וחרקתי שיניים. אביגדור ליברמן, שנהנה מהיכולת להחזיק מדינה שלמה ולהתל בה באמצעות שמונה מנדטים, היה משועשע והרשה לעצמו להשתלח בכל מי שלא בא לו טוב, שזה בערך כל אחד שלא ענה לשם אביגדור ליברמן. הוא התחיל עם בנימין נתניהו המושחת, עבר לכחול לבן שאותה השווה ל"אוטובוס מאסף" שבסוף יחזור למקום שממנו התחיל, וכמובן השאיר מספיק זמן כדי לסגור חשבון עם המפלגות החרדיות. הקהל, שעד לא מזמן סלד ממנו, הגיב בחיוב. עכשיו הוא משלהם.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ליברמן, שהשעה שיחקה לו, עמד דקות ארוכות ושיסה את הקהל בחרדים. "קראתי ראיון של גפני באיזה עיתון", אמר, "ושאלו אותו שם כיצד הוא חושב להתמודד עם הגרעון שהמדינה נקלעה אליו. גפני השיב שהדרך להתמודד עם הגרעון, לדעתו, היא באמצעות העלאת מסים. לא קיצוצים בקצבאות. אתם מבינים? גפני יודע שציבור המצביעים שלו לא משלם מסים, אז הוא מעלה אותם לנו כי אנחנו פראיירים. זה גאוני".
הוא שכח את העובדה ששנים רבות הוא היה חלק אינטגרלי מהחבילה הזאת, של "חרדים והזויים משיחיים". אין צורך להזכיר לו. אם כבר יש משהו שכדאי להזכיר לו, זה את הגורל הפוליטי שהיה מנת חלקם של מלבי רוחות השנאה. מפלגות שינוי ומרצ הן ההוכחה לכך שאפשר להרוויח הון פוליטי על גבם של חרדים, אך לא לאורך זמן. תאריך התפוגה שלהן מגיע מהר.
הבעיה העיקרית עם האמירות נודפות השנאה של ליברמן היא האפקט שלהן לטווח ארוך. אחרי שפוליטיקאי נטול רסן מרשה לעצמו לכלול את כל החרדים תחת קורת גג של "הזויים שלא משלמים מסים", מוצאים את עצמם גם חרדים שעובדים בהייטק, בתקשורת או בתחום המשפט תחת אותה הגדרה. אחרי שתי מערכות בחירות רוויות שנאה, חרדים רבים סופגים נאצות כשהם מטיילים עם ילדיהם בפארק או נוסעים בתחבורה ציבורית, רק משום שהמראה שלהם מעלה אצל מטיילים אחרים אסוציאציות של "הזויים" החיים על חשבון אחרים.
לא אחת נחשפתי לקריאות גנאי, לעיתים בנוכחות ילדיי, רק משום שאני נמנה על המגזר החרדי. העובדה שאני משלם מסים לא סייעה לי לחמוק מהתקיפות המילוליות. זו הסתה במיטבה. נכון שהמגדפים לא נמנים על הקבוצה האינטלקטואלית של החברה הישראלית, אבל הם משקפים עמדות רווחות. הם אומרים מה שאחרים חושבים.
משהו רע קורה. אפשר לחלוק על הגישה החרדית, מותר לא לאהוב אותה ואפילו להתנגד לה, אבל להפוך כל חרדי לזולל תקציבים שאינו עובד ולא משלם מסים זה כבר חורג מגבולות המחלוקת הלגיטימית. ישנם חרדים רבים שאינם במקום הזה ולא מגיע להם להיכלל בקטגוריה שטופחה על ידי פוליטיקאים למטרת פוליטיות.
התחושה היא שאנשים מצליחים להשתחרר מדעות קדומות בקשר למיעוטים אחרים, אבל למרות זאת, ואף שהחילוניות מקדמת ערכי סובלנות וליברליזם, חיים בתוכה אנשים מנותקים שמשחזרים סיסמאות שהיינו צריכים להיפרד מהם מזמן.
כשמדובר באביגדור ליברמן עוד אפשר להבין אותו. גם אם הוא יודע שזה שקר – והוא כנראה יודע – הוא עדיין פוליטיקאי צמא מצביעים שיעשה הכל כדי לקנות אותם בסאונדבייט של שנאה נגד חרדים. הוא מוכן אפילו להפוך ליקיר השמאל, לקבל את החיבוק הזה מאנשים שבמערכות בחירות קודמות היו מוותרים עליו בשמחה, העיקר שיוכל לכפות ממשלה ללא "חרדים והזויים". הבעיה מתחילה כשאנשים שרואים את עצמם נאורים ומשכילים מצטטים אותו משל היה מדובר במשיח השמאל הרכוב על חמורו של הימין. הוא לא.
אחרי שפוליטיקאים ואנשי תקשורת משתמשים בסיסמאות בנאליות נגד חרדים, אף שרובן רחוקות מהמציאות, אין שום סיבה שהרחוב יתעלם מהן. החברה הישראלית לא אשמה שזו הסחורה שמאכילים אותה.
- יעקב פלבינסקי הוא עיתונאי "משפחה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
