"אמא, שכחתי את הסנדוויץ' בבית"
הילד מתקשר אליכם ואומר ששכח בבית סנדוויץ', בגדי ספורט או ספר. מצד אחד - חשוב לתת לו ללמוד מהחיים מבלי להתערב. מצד שני - אפשר מדי פעם לעזור. אז מה מחליטים?
הזדרזתי ונסעתי לסבתא, ביקשתי מאחותו שתחכה בפינת רחוב כדי שלא נתעכב. מגיעים לבית הספר, מחייגת אליו ארבע פעמים כדי שיצא לשער, והוא לא עונה. נוסעת הביתה. שניה אחרי שאני מכבה מנוע הוא מתקשר: "אמא, הנייד היה על שקט, סליחה. יש מצב שאת באה? אם לא, זה בסדר".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
מה אני עושה? לנסוע או לא? אני מדריכת הורים. במסגרת עבודתי אני מלמדת הורים על תוצאות טבעיות - לתת לילד ללמוד מהחיים מבלי להתערב. מסבירים לילד שלבית הספר לוקחים כריך, כי יום הלימודים ארוך וסביר שיהיה רעב במהלכו.
כשהוא צעיר, אנחנו גם מכינים עבורו את הכריך ואולי גם מכניסים אותו עבור הילד לתיק. עם הזמן, נצפה שהוא ייקח אחריות וידאג לכריך בעצמו. מתבגר צעיר, שכחת לקחת כריך? הרעב לא נעים? נכון. מחר כנראה תזכור (מחריגה כאן ילדים עם הפרעות קשב או לקויות אחרות שכנראה גם מחר ישכחו).
לעשות עבור הילד מעל ומעבר לא תורם לו ואפילו עלול להיות הרסני. ילד צריך להרגיש שהוא יכול לבד, שהוא מסוגל. ואיך הוא ידע שהוא מסוגל אם אני לא אתן לו לעשות אתהדברים בעצמו? אני רוצה ללמד אותו להיות חלק מועיל ותורם במשפחה ואחר כך בחברה.
קראו עוד:
איך ללמד ילדים להבין רמזים חברתיים?
"הרגע שגיליתי שבתי עברה התעללות מינית"
דרכים לעזור לילדים לנצח את הדחיינות
אם אני ממשיכה לעשות דברים במקומו, דברים שהוא לחלוטין מסוגל להם לבד, אני מלמדת אותו שהוא כנראה לא מסוגל, שאני לא סומכת עליו שיעשה אותם מספיק טוב. או שאני מלמדת אותו שהוא מורם מעם ואין באמת צורך שיטריח את עצמו לעשיה. לפעמים נדמה לנו שזה נחמד להיות ילד שעושים עבורו הכל - זה לא. הוא יצא לעולם ויבין מהר מאוד שלא כולם עושים בשבילו והתחושה תהיה קשה. כי זו שפת האהבה שהוא מכיר. עושים בשבילו, משמע אוהבים אותו. ומה כשלא עושים עבורו?
הורים צריכים לשים לעצמם גבולות ולא רק לילדיהם. אם אני אומרת לילד שהכריך באחריותו, ואז כשהוא מתקשר רעב אני מיד קופצת להכין לו כריך ומביאה לו, אז אני זו שעוברת את הגבול שהצבתי בעצמי. לא הוא. אני שמחה שהוא מנסה ובודק - ילד בריא. זה התפקיד שלו, לבדוק גבולות.
התפקיד שלי הוא לשמור עליהם. להראות להם שאנחנו עקביים ונחושים. שהמילה שלנו שווה משהו ואנחנו לא סתם זורקיםמשפטים לאוויר, אלא נותנים להם דוגמה אישית שגם הם יכולים וצריכים לשמור על הגבולות שלהם ולכבד את המילה שלהם.
אז למה בסוף בכל זאת הנעתי שוב ונסעתי? למה הסכמתי מלכתחילה להקפיץ לו אוכל? כי לא פחות חשוב מכל הדברים האלו, חשוב לשים לב לגמישות ומינונים. כשהילד שלי, שכבר חודש חוזר מבית הספר מדי יום באוטובוס, גם בגשם, מוציא את אחיו הצעיר מהגן כשאני מבקשת ונענה בחיוב כמעט לכל בקשת עזרה שלי, וכל זה בהיותו מתבגר צעיר, מבקש ממני מדי פעם - אני עושה, ואני עושה את זה בלב מלא אהבה.
כי עם כל הכבוד להדרכות ולתיאוריות - לפעמים צריך להתחבר לאינטואיציה שבאה מהבטן, והילד שלי לא מפונק, גם אם אני בוחרת לפנק אותו מדי פעם.
קרן קוטין, מדריכת הורים ומנחת קבוצות הורים - הורות מבטן ולמידה
לפנייה לכתב/ת 
