עזבה בגלל הרעת תנאים בהיריון - ותפוצה

עובדת ניקיון שהודיעה שהיא בחודש הרביעי אולצה לקצץ את המשמרות שלה. היא החליטה לעזוב ולתבוע. ביהמ"ש קבע: היא תפוצה בכ-71 אלף שקל

עו"ד יעקב לנגה | פסקדיןפורסם: 01.12.19 , 16:29

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה של עובדת ניקיון בחברת "אופק מ.ב. חברה לניהול ואחזקה", שהתפטרה כשהייתה בהריון לנוכח הרעת תנאים בעבודה. השופטת אריאלה גילצר-כץ הורתה לחברה לשלם לעובדת לשעבר כ-71 אלף שקל, בין השאר מאחר שהיא "התפטרה בדין מפוטר", כלומר - רואים בה כמי שפוטרה בזמן הריון.

התובעת הועסקה על ידי החברה במשך תשעה חודשים לאורך 2016, והוצבה במרכז רפואי בהרצליה. בדצמבר אותה שנה היא הודיעה למנהל שלה שהיא בחודש רביעי. לדבריה, בתגובה הוא אמר שמשמרתה תקוצץ לארבע שעות ביום. היא סירבה ושלחה מכתב מעו"ד שלפיו קיצוץ משמרתה מהווה הרעת תנאים. התובעת הוסיפה שעקב שינוי זה היא עזבה מרצונה ויש לראות בהתפטרותה כפיטורים.

תביעה

366 אלף שקל לעובדת ש-2 אצבעותיה נחתכו

עו"ד שרית חרל"פ | פסקדין

מועסקת בחברת שירותי סריקה נפצעה כשסכין חדה נחתה על ידה בזמן ניקוי מכונה מסוכנת (גיליוטינה לחיתוך דפים). ביהמ"ש קיבל את תביעתה

366 אלף שקל לעובדת ש-2 אצבעותיה נחתכו

העובדת לשעבר ציינה בתביעה כי לפי חוק עבודת נשים, היא זכאית לשכר עבודה עד הלידה בשיעור של 150%, וכן לחודשיים לאחר תום חופשת הלידה. בנוסף היא תבעה זכויות אחרות שלטענתה לא קיבלה או שקיבלה באופן חלקי, ובהן דמי הבראה והפרשות פנסיוניות.

מנגד טענה המעסיקה שהתובעת פשוט זנחה את העבודה באמצע משמרת, מבלי להודיע לאיש, וכי בפועל עבדה רק 3-2 שעות ביום, ונהגה להחסיר שעות רבות. נטען כי אף שהתובעת לא תפקדה כראוי, החברה הסכימה לאפשר לה לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה.

אלא שיחד עם זאת הציגה החברה גרסה אחרת, שלפיה לתובעת הוצעה עבודה חלופית. השופטת גילצר-כץ הצביעה על הסתירה שבטענות והבהירה שלא הוצגו ראיות משכנעות לכך שהתובעת קיבלה הצעת לעבודה במקום חלופי.

בפסק הדין צוין כי לפי דוחות נוכחות שצירפה התובעת – ואשר לא נסתרו על ידי החברה – נראה שהיא בדרך כלל עבדה שבע שעות יומיות: "אף עיון בתלושי השכר מעלה כי התובעת עבדה מידי יום בממוצע בין 5.8 שעות ל- 6.2 שעות. אם כן, דוחות הנוכחות ותלושי השכר הם המכריעים".

גם באשר לטענה שלפיה התובעת נהגה להחסיר שעות באמצע היום קבעה השופטת כי הדבר לא הוכח בשום צורה, וציינה ש"לא הובאה ראיה כי עבודת התובעת לא הייתה לשביעות רצונו של המרכז הרפואי בו עבדה... אי לכך, התובעת למעשה התפטרה בדין מפוטר".

צוין כי במצב זה, תקופת ההעסקה כוללת גם את ההיריון ואת התקופה המוגנת (כחודשיים לאחר הלידה). השופטת ניתחה את רכיבי התביעה הנוספים וציינה בין היתר כי החברה לא הציגה קרן פנסיה שאליה הופרשו כספים שנוכו ממשכורתה של התובעת.

בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את החברה לשלם לתובעת כ-63 אלף שקל עבור זכויות שונות ובהן שכר עבודה לפי חוק עבודת נשים, פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים, פיצויי פיטורים, אי הפרשה לקרן פנסיה, ועוד. בנוסף החברה תשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך 8,500 שקל.