לא רק טננבאום / נשאר שבת
הקרדיט על השיא של שוער מכבי תל אביב מגיע לכל הקבוצה, וגם למאמני ליגת העל הפחדנים. וגם: למה פיטורי מאמן זה לא הפיתרון
אפילו החלוצים של הצהובים נותנים גליץ' כדי לחלץ כדור ברחבה ולמנוע שער ורודפים בטירוף אחרי המגינים של הקבוצה היריבה. בנוסף, לצהובים יש את החלק ההגנתי הטוב בארץ עם אנדרה ז'ראלדש, איתן טיבי ובמיוחד ז'איר אמאדור ואנריק סאבוריט שנמצאים בכושר נהדר. לא יהיה מוגזם לומר שסאבוריט ואמאדור הם רמה מעל הליגה, וקשה עד בלתי אפשרי לחלוצים כאן להתמודד איתם.
ההישג רשום גם על שמו של ולדימיר איביץ', שגישתו הקשוחה מוכיחה את עצמה פעם אחר פעם. שנים סיפרו לנו שכדי שהכדורגלן הישראלי יצליח צריך "להתחבר" אליו, והסרבי מוכיח את ההפך. השחקנים צריכים להתיישר לפי דרכו ולא להפך. הוא לא צריך להיות הפסיכולוג שלהם ולא להיות כמו אבא בשבילם, פשוט לגרום להם לשחק כדורגל. מפתיע שזה עובד.
קרדיט נאה מגיע גם למאמני ליגת העל הפחדנים. מכבי תל אביב היא הקבוצה שבעטו הכי מעט לשער שלה. הקבוצות פשוט לא רוצות לכבוש ומנסות לסחוט את ה-0:0 הנכסף, התוצאה האהובה על מאמני הליגה שחולמים בלילה לעמוד מול המצלמות ולהגיד "לא ספגנו". אפשר לחשוב שהם עצרו את אגוארו וסטרלינג. בהפועל חדרה כמעט פתחו שמפניות אחרי שסיימו בתיקו מאופס בבלומפילד. למרות שהם השיגו בסך הכל נקודה בליגה הישראלית, ולא בליגת האלופות. בני יהודה בחרה להסתגר מחצית שלמה מול עשרה שחקנים של מכבי ת"א, ובסיום אבוקסיס היה מרוצה כאילו הביא לשכונה עוד גביע.
מעניין שבאירופה זה לא קורה. קבוצות באנגליה לא באות לליברפול כדי להוציא ממנה תוצאה מאופסת, בספרד לא נהוג להתבנקר ואפילו באיטליה קבוצות מסתכלות לאלופה הנצחית יובנטוס בלבן של העיניים. רק פה השתלטה הפחדנות שמקורה ברצינות התהומית בה לוקחים פה את הכדורגל, שכחנו שהוא בסך הכל משחק והקהל הגיע ליהנות. מקדשים כאן את מבחן התוצאה ולא משנה שהעניין הציבורי בענף יורד. אף אחד לא מסתכל על הנזק שהגישה הזאת גורמת, ומתלהבים מתיקו מול מכבי ת"א כאילו היא לא הפסידה לסודובה מליטא.
עוד דבר שקצת מעיב על ההישג הוא היכולת הדלה של מכבי ליד השער והעובדה שהיא לא מנצלת את העליונות המוחלטת שלה לניצחונות מוחצים יותר, כמו שראינו כבר ב-0:3 מול הפועל חיפה. זאת כמעט חוצפה לבקש זאת מקבוצה שמחזיקה במאזן של תשעה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו ב-11 משחקים, אבל מהאלופה תמיד דורשים יותר. חבל שבעונה שעשויה להיות היסטורית, מכבי לא תיתן לאוהדיה חמישיות למזכרת, גם אם זה אומר שהיא, חלילה, תספוג שער פה ושם.
העצבים המיותרים של קובי רפואה
קובי רפואה עצבני, והוא רוצה שנדע את זה. אמש היה נראה שהוא לא מפסיק לרגע להשתולל על הקווים ולצרוח לעבר השופטים ולעבר שחקניו, הסיבה לא ממש ברורה חוץ מפוזה. מזלו שלא קוראים לו גיא לוזון.
ההתלהבות והעצבים עברו לשחקנים, אבל לא בדרך שהוא רצה. הם ספגו צהובים ואדומים במקום לתקוף את השער של דניאל טננבאום. היה מביך מאוד לראות את המופע של קריית שמונה, שבאה בעיקר כדי לכסח ולהשתולל כדי שיגידו שהשחקנים "נתנו את הנשמה על המגרש". אין שום נשמה בפאולים גסים, וזה גם לא מביא נקודות. נסו לשחק כדורגל מדי פעם.
ההפתעה בסמי עופר
סנסציה אדירה הייתה בסמי עופר אתמול, עם הניצחון 1:3 של מכבי נתניה על הפועל חיפה. מי היה חושב שדראפיץ' וברדה מסוגלים להציל את הספינה הטובעת? נראה שהם לא שכחו לאמן אחרי הכל. עוד גילינו שאם אתה מאמן מספיק טוב ונמצא בקבוצה לא מעט זמן, אתה יכול להרים אותה גם אחרי משבר.
הדברים נכונים גם להפועל באר שבע וברק בכר. הוא רק בן 40 ופתיחת הקריירה שלו הייתה חלומית, טבעי שמתישהו תגיע ירידה מסוימת. יש לו אשמה באיך שהפועל באר שבע נראית, אבל זאת תהיה טעות חמורה להיפרד ממנו באמצע העונה.
לפנייה לכתב/ת 
