מה עושים כשהדיבור של הילד "נתקע"?
אם הילד חוזר על מילים או עובר לנושא אחר באמצע משפט, לא צריך להיכנס ללחץ. לפעמים דווקא ההורים גורמים לילד לעשות טעויות בדיבור, כשהם מבקשים ממנו דברים שהם מעבר ליכולותיו מבחינה התפתחותית. כך תוכלו לעזור לו
"אני, אני, אני רוצה גלידה", "החילזון יוצא מהקונ, קונ, קונכיה שלו". האם סגנון הדיבור הזה מוכר לכם מהפעוט שזה מכבר החל לדבר? האם הבטן קצת מתכווצת כששומעים אותו, המשפחה כבר מחליפה מבטים מודאגים?
התופעה המתוארת נקראת בשפה המקצועית "חוסר שטף התפתחותי" ובינה לבין גמגום אין קשר רב. חוסר שטף התפתחותי נפוץ מאוד בגילאי שנתיים עד חמש וכ-70 אחוז מהילדים יחוו חוסר שטף בעוצמות שונות ולפרקי זמן שונים.
כמה מילים ילד בגיל שנה וחצי צריך לומר? צפו:
חוסר השטף יכול להישמע בכל אחת מהצורות שהודגמו בהתחלה (חזרה על מילה, צליל, הברה) או כחזרה על פסוקית ("יש כאן, יש כאן"), הוספת הברה/מילת פקק ("האוטו המ המ המ נסע") ולעיתים יהיה מעבר לנושא אחר באמצע המשפט ("ראיתי ציפור ו... ו... ו... אבא אתה יודע ש...").
את שכיחות התופעה נרגיש אם נבקר בגן ילדים בעת מפגש בו הם משתפים במשהו מחייהם. אצל רובם החזרות תהיינה זניחות ותחלופנה ללא כל תשומת לב מיוחדת של המבוגרים, אך במקרים רבים, הורים וגננות יבחינו בילד שזה קורה לו יותר מהרגיל, שעברו כבר מספר שבועות מאז החלה התופעה, שהיא מלווה באיזושהי תגובה רגשית או התנהגותית - התרגשות, מתח, רקיעה ברגליים, כיווץ ומתח בשרירי הפנים כדוגמת מצמוץ ולעיתים אף להימנעות מסוימת משיח מילולי.
למה זה קורה?
אין הסבר אחיד לתופעה. הסיבה הנפוצה והמוכרת לחוסר שטף התפתחותי אצל ילדים עם התפתחות שפה תקינה, הינה השתכללות טבעית של יכולות השפה וההבעה, שבשל אופייה הדורשני היא מלווה לעיתים במאמץ גדול.
דורשנות זו היא מחד פנימית - בין גיל שנה לחמש ילדים רוכשים את מרבית יכולות השפה שיש לאדם בוגר. הצורך לרכוש תוך זמן קצר מאות שמות עצם, פעלים, יכולות תחביריות, יכולות נרטיביות (לספר סיפור) מהווה אתגר משמעותי, ועבור ילדים רבים הדרך אינה חלקה. בדיוק כפי שפעוט שלומד ללכת בשנת חייו השנייה נוטה ליפול יותר, ובשנת חייו השלישית אמנם מצליח כבר לרוץ אך עדיין, עת יתקל במכשול קטן או בהסחת דעת עלול למעוד.
אל דורשנות זו לעיתים קרובות מתווספת דרישה חיצונית, מאיתנו המבוגרים שבסביבה. הורים, ולא רק הם, נוטים לעודד שפה של פעוטות באמצעות שאלות ובקשות המייצרות מתח נוסף על המערכת, שגם כך עובדת ב"קיבולת מלאה". הם ישתמשו בפניות בסגנון "איזה צבע יש לפיל?", "מה אתה מכין לבובה?", "ספר לסבתא איפה היינו".
יש הורים המגדילים לעשות ומוסיפים לעומס זה גם לימוד שפה נוספת "עכשיו תגיד אדום באנגלית", "תספור עד עשר באנגלית" או תחום ידע מתקדם "אז תספור כמה עוגיות יש לך עכשיו". כל אלו הם ניסיונות מבורכים של רצון טוב להעשיר את שפתו של הילד, וחלק (מסוים) מהילדים אפילו יהנה מסגנון זה, אך עבור מרבית הפעוטות זוהי אינה דרך טובה ללימוד ולעידוד השפה.
מה עושים?
בשלב ראשון בחנו את דפוסי התקשורת שלכם עם הפעוט. אם אתם מזהים עצמכם בשאלות שהודגמו, נסו להחליף סימני שאלה בנקודות. לדוגמה - במקום לשאול על צבע הפיל אמרו - "איזה פיל אפור ויפה". תוך זמן קצר תשמעו את הפעוט שלכם מתחיל להשתמש במילה "אפור". במקום דרישה (לספר לסבתא, להציג בשולחן) עודדו שיח באופן פתוח ומזמין, המשאיר לילד גם מקום של בחירה שלא להשתתף, אמרו "סבתא את יודעת שאתמול היינו בגן החיות?" ובאורך פלא דווקא אז סיכוי גבוה יותר שילדכם יוסיף "וראינו נמר ענקי".
קראו עוד:
איך ללמד ילדים להבין רמזים חברתיים?
סמנו לעצמכם שזו בדיוק היכולת שלו כעת - לספר משהו נקודתי ולא סיפור עקבי ומלא של חוויתו. גם אם החלטתם ללמד אנגלית או חשבון בגיל צעיר, עשו זאת בדרך טבעית וחוויתית - שירו עימם, שתפו אותם באפייה ובקניות והשתדלו להמליל ולתאר עבורם, וכך תספקו להם הזדמנות לחיקוי ותהוו מודל עבורם.
בעת שהמילה נתקעת, נסו להישאר נינוחים ולשמור על קשר עין עם ילדכם. ככלל אין צורך לעזור לילד בעת תקיעות, או להשלים עבורו את המשפט, אם כי במקרים מסוימים כאשר עוברות שניות ארוכות ללא יכולת להמשיך הלאה, ניתן בעדינות להציע אפשרות אחת או שתיים שתעזור לו להיחלץ מהמצב ("אתה מתכוון לתפוח או לתמר?").
מניסיוני, חוסר שטף התפתחותי שיטופל בגיל המתאים יחלוף תוך זמן מה, בין אם הוא קל או חמור, באמצעות הדרכה נכונה וזיהוי של המאפיינים הייחודיים של כל ילד. אין לנו מידע מדויק לגבי כמה מבין הילדים יפתחו גמגום בהמשך חייהם, ומבוגרים מגמגמים מדווחים בחלקם על התחלת הגמגום בגיל הרך. ההבדלה בין שני הסוגים אינה משמעותית לעבודה ואיני רואה חשיבות לעסוק בה כלל בעבודה עם ילדים צעירים ועם הוריהם. בגילאים בוגרים יותר, מעל שש שנים, האבחון והטיפול יהיו שונים בהתאם לגישה של כל קלינאית.
מתי לפנות לקלינאית תקשורת?
אם העצות המתוארות לא הביאו להטבה תוך כחודשיים, כדאי לפנות לקלינאית המתמחה בתחום, מאחר שישנן סיבות נוספות לחוסר שטף שכעת משהורדנו דרישות בבית, ניתן לבדוק אותן.
הסיבות הנוספות יכולות להיות איחור בהתפתחות שפה, בדגש על פערים בין יכולות ההבנה ליכולת ההבעה, קשיי שליפה (קושי לשלוף מילה מוכרת מהלקסיקון בזמן אמת), ולעיתים בדיוק להפך - ילדים עם התפתחות שפתית וקוגניטיבית גבוהה מאוד, עד כדי כך שאין הלימה בין התפקוד השפתי לתפקוד הרגשי.
במקרה זה נעבוד על יצירת גשר בין המערכות (למשל ילד בן שלוש שמדבר על חלל ועל כוכבי לכת, ננסה לעודד אותו לעסוק גם בתחומים תואמי גיל, כדוגמת משחקי דמיון ותפקידים). לעיתים נחשוב על כיוון רגשי בלעדי, ללא קשר לשפה, הגורם לחוסר השטף - מתח וחרדה כלליים, צורך גבוה בדייקנות ונוקשות כללית, מתח גבוה בבית סביב נושאי חינוך וגבולות עם צורך בהדרכה פסיכו-חינוכית עבור ההורים.
במקרים אלו הקלינאית תוכל להפנות אתכם לאיש מקצוע מתאים. זה המקום לציין שגם לאחר תהליך של אבחון מעמיק, יתכן שהקלינאית תחזור להנחה הראשונית, שמדובר בחוסר שטף התפתחותי שאינו צריך טיפול, אלא הדרכה ומעקב בלבד. מצב זה יכול להימשך מספר חודשים או יותר, וסביר שגם הוא יחלוף לבסוף.
הכותבת היא קלינאית תקשורת ולומדת לתואר שני בעבודה סוציאלית בהתמחות של טיפול משפחתי.
לפנייה לכתב/ת 
