גם בלוב: ארה"ב מפסידה לפוטין
בזמן שרוסיה מחמשת את הגנרל חפתר מול האיסלאמיסטים, וושינגטון יושבת על הגדר. באפריקה יכול הקרמלין למצוא לו "סוריה שנייה"
המחאה העממית שפרצה ב-2011 בלוב נגד הרודן מועמר קדאפי הביאה – בסיוע אווירי של נאט"ו – להפלתו, אבל לא הפכה את לוב לדמוקרטיה, אלא לארץ של אנרכיה. במדינה פרצה מלחמת אזרחים, וכוחות איסלאמיסטיים – בהם ארגון סלפיים, האחים המוסלמים, אל-קאעידה ודאעש – השתלטו על אזורים שלמים בה.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
כבר בראשית המחאה חזר ללוב הגנרל חליפה חפתר, שמרד בעבר בקדאפי, ובעיר בנגאזי שבמזרח המדינה הוא הקים את "הצבא הלאומי הלובי". מנגד במערב, בבירה טריפולי, הוקמה קואליציה של ארגונים איסלאמיים המציגים את עצמם כמתונים בראשותו של איש העסקים פאיז א-סראג'. בשליטתה של הקואליציה הזו קבע הפרלמנט של טריפולי כי חוקת לוב תהיה מבוססת על השריעה האיסלאמית.
במזרח ייסד הגנרל חפתר פרלמנט חילוני בעיר טוברוק ופתח במלחמת חורמה נגד הטרור האיסלאמי במזרח ובדרום – טרור שהופעל הן על-ידי דאעש והן על-ידי הארגונים האיסלאמיסטיים המתונים-לכאורה. הגנרל זכה לתמיכתה של מצרים השכנה בראשות הנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי, שעלה גם הוא לשלטון משורות הצבא, ובין 2014 ל-2019 כבש "הצבא הלאומי" של חפתר את רוב לוב, מלבד כמה כיסים בדרום ובאזור טריפולי.
סוריה השנייה של פוטין
לעומת מצרים, האיחוד האירופי בחר להכיר דווקא ב"ממשלת ההסכמה הלאומית" בראשות א-סראג' בטריפולי, וראה בה הנציגה החוקית של לוב משום שנולדה מתוך בחירות דמוקרטיות. את חפתר תפש האיחוד כדיקטטור שעלה לשלטון בכוח צבאי.
האהדה שלה זכתה ממשלת טריפולי ממדינות במערב נבעה גם מהעמדה הנחרצת שנקטה נגד דאעש ומלחמתן של המיליציות האיסלאמיות שלה נגד ארגון הטרור. מלחמה זו לא רק "הלבינה" את המיליציות של טריפולי – שיכלו כעת לטעון כי הן מתונות, ולראיה לחמו בטרור בתיאום עם חיל האוויר האמריקני – אלא גם סייעה לממשלת א-סראג' להשתלט על שדות הנפט של דאעש ועל העיר סירת, מעוזו לשעבר של ארגון הטרור.
רתיעתה של ארה"ב כל אותה העת מלתמוך ב"דיקטטור" הביאה את חפתר לפנות לסיוע אלטרנטיבי – מרוסיה. מוסקבה ניצלה את המשבר בלוב כדי למכור לכוחותיו נשק ולהעמיק את קשריה עם משטרו, בתקווה שלוב תהיה בעתיד מדינת החסות השנייה של רוסיה במזרח התיכון, אחרי שהקרמלין כבר נהנה מהשפעה עצומה בסוריה.
סימנים לשאיפותיה של רוסיה בלוב ניתנו כבר לפני שלוש שנים. ב-2016 ביקר חפתר במוסקבה כמה פעמים, ולפני כשנתיים הגיעה ללוב מסוריה נושאת מטוסים רוסית. ארה"ב חוששת שהרוסים מתכוונים להקים בעתיד בסיס ימי בלוב – דומה לבסיס שהם מחזיקים בטרטוס שבחופי סוריה.
וושינגטון הזהירה לאחרונה את חפתר כי מוסקבה מנצלת את מלחמת האזרחים בארצו כדי להעמיק את השפעתה בלוב ולהרחיק את משטרו מהמערב, מהאיחוד האירופי ומוושינגטון, אבל לעת עתה נראה שהגנרל אינו שועה לאזהרות.
אין ספק שהעמדה האמריקנית המהוססת משחקת לידי מוסקבה, ואפשר למצוא דימיון להישגים של הרוסים בסוריה, שם הם תמכו במשטר במלחמתו נגד המורדים המתונים והמיליציה האיסלאמיות, ובעזרת רוסיה כבש אסד בחזרה את רוב שטחי ארצו.
מל"טים מארדואן
במהלך מלחמת האזרחים הפכה לוב לזירת התגוששות גם בין שני הצירים בעולם הסוני: בעוד הציר של סעודיה, האמירויות ומצרים מעניק לחפתר סיוע כלכלי וצבאי, מקבלים הכוחות של טריפולי סיוע מהציר הטורקי-קטארי.
משלוחי נשק שממשלת טריפולי מקבלת מטורקיה דרך החוף הצפון-מערבי – משאיות עמוסות אמל"ח ומל"טים – הם המאפשרים לכוחותיו של א-סראג' להחזיק מעמד כבר חודשים רבים מול "הצבא הלאומי" של חפתר. את מחיר ההתגוששות בין הצירים הסוניים האלה משלמים הלוחמים הלובים, משני הצדדים: בהיעדר הכרעה, אלפים מהם מתים בכל שנה.
בימים אלה ממקד גנרל חפתר את מאמציו בהשתלטות על החוף ועל שדות התעופה כדי לחסום את צירי האספקה לכוחות האיסלאמיסטיים של א-סראג', לפני שעוד תגבורת נשק תגיע מטורקיה. אף שארה"ב וגרמניה קראו לשני הצדדים בלוב להיפגש ולפתוח במשא ומתן, לחפתר אין שום אינטרס לשאת ולתת עם הממשלה האיסלאמיסטית: היא עומדת – כך נראה – להפסיד במלחמה הזו בתוך חודשים אחדים, והסיוע הרוסי לחפתר יכול להעניק לו ניצחון מהיר יחסית.
כשנהיה מעצמת נפט
לפני ימים אחדים נשמעה הצהרה מעניינת מכיוונו של משטר חפתר. שר החוץ בממשלתו, עבד אל-האדי חווייג', הביע תקווה לנורמליזציה עם ישראל בריאיון למעריב. עבד אל-האדי הסביר שגישה זו תואמת את היוזמה הסעודית של הליגה הערבית.
יש להניח כי אין בכוונתו של חפתר לפנות בעת הזו לישראל, וברור כי משא ומתן עם הפלסטינים אינו עומד עתה על הפרק, ולכן גם הנורמליזציה שעליה דיבר השר אינה אפשרית. מטרתו האמיתית של שר החוץ של חפתר, אפשר לשער, הייתה לאותת לארה"ב שכדאי לה לתמוך בצד של הגנרל, ושלוב תחת שליטתו תקדם את האינטרס האמריקני במזרח התיכון. המסר הוא שכמו במצרים, בלוב הבחירה היא בין דיקטטורה חילונית לבין שלטון איסלאמי באיצטלה של דמוקרטיה.
בדומה למתרחש בסוריה, הסיוע הטורקי מעכב את נפילתם של האיסלאמיסטים אך אינו יכול למנוע את סופם. כפי שאידליב הסורית, שבה האיסלאמיסטים מקבלים חסות טורקית, תיפול בסופו של דבר לידי הצבא הסורי, כך גם טריפולי בלוב תיכבש על-ידי חפתר. זו לכאורה ההזדמנות של ארה"ב לתמוך בצד המנצח ולקצור את הפירות. אחרי הכול, חפתר הוא ידידן של בעלות בריתה של וושינגטון באזור – מצרים, סעודיה והאמירויות – ואחרי המלחמה תהיה לוב מעצמת נפט.
להמשך מדיניותה הנוכחית של ארה"ב בלוב עלול להיות מחיר כבד. כמו בסוריה, היכן שאמריקה לא מתערבת אלא משאירה חלל מדיני, רוסיה נכנסת ומשתלטת.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה ומורה לערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010. ד"ר פרידמן מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן .
לפנייה לכתב/ת 
