אם לשישה נהרגה בתאונה: "איבדנו את עמוד התווך, את החיים שלנו"
אתמול בבוקר הספיקה כנרת עמר לקחת את אחד מבניה לבית הספר ועשתה את דרכה חזרה לבית ביבנאל, לאסוף בן נוסף. כשלא הגיעה ולא ענתה לשיחות הטלפון יצאו בעלה ושניים מבניה לחפש אותה וגילו את הנורא מכל: עמר נהרגה בתאונת דרכים חזיתית. בנה הבכור סתיו: "זה הכביש הכי מסוכן שיש, והפעם הוא לקח את אימא שלי"
אבל כבד נפל אתמול (ב') על המושבה יבנאל שבגליל התחתון, כשכנרת עמר (49) ז"ל, אם לשישה, נהרגה בתאונת דרכים חזיתית, סמוך למושב שדמות דבורה.
עמר היא בת למשפחת עטייה, משפחה ותיקה ומוכרת ביבנאל, ואתמול זרמו מאות מנחמים לבית המשפחה. "אבא העיר אותי בבוקר ואמר לי שאימא לא עונה כבר שעה, ושהיא כבר הייתה אמורה לחזור הביתה", סיפר בכאב סתיו עמר (23), בנה הבכור של כנרת, חייל משוחרר מגולני. "התקשרתי אליה שוב ושוב והיא לא ענתה. ראיתי באינטרנט שנהרגה אישה בת 41 ונרגעתי כי אמא בת 49, אבל הייתה לי תחושת בטן של אסון. נסענו לשטח, אני ואבא ואחי זיו, שעומד לפני הגיוס, וראינו את המכונית של אמא. רצנו, וזיו פתח את הדלת של האמבולנס וראינו את הפנים של אימא", נחנק סתיו מדמעות.
"הלב רצה להאמין שאימא פצועה ותחזור אלינו, היה ספק קטן שאולי היא רק פצועה, אבל התעוררנו לסיוט שיימשך כל החיים. אין אסון יותר גדול מאשר לאבד את אימא. איבדנו את עמוד התווך, את החיים שלנו. זה הכביש הכי מסוכן שיש, והפעם הוא לקח את אימא שלי".
טוראי אביב עמר, אחיו של סתיו, משרת באוגדת איו"ש. "אחי התקשר בבוקר ואמר שאימא פצועה", תיאר. "התקשרתי לבתי החולים והתחלתי לברר. כשאמרו לי שאימא לא מאושפזת באף בית חולים הסקתי מסקנות לבד. הייתה דרך מאוד קשה מהבסיס הביתה. רק אתמול בערב דיברנו בפעם האחרונה, והיא אמרה לי שניפגש בשבת כשאני אחזור הביתה, והנה חזרתי היום הביתה לכזה אסון. זה כביש בעייתי, הרבה משפחות נפגעו שם".
התאונה המחרידה אירעה בכביש 767, שזכה לכינוי "כביש הדמים", בעקבות עשרות תאונות שהתרחשו בו וגבו הרוגים ופצועים. "זה כביש ארור", זעמה אתמול אורלי עטייה, אחותה של עמר ז"ל. "איבדתי את אחותי בגלל הכביש הארור הזה. לצערי כל הפוליטיקאים עסוקים רק בשטויות. מעניין אותם רק הכיסא שלהם וחוץ מזה שום דבר. מעניין אותם שכנרת נהרגה? שהכביש על הפנים? אם זה היה קורה לאחד הפוליטיקאים או למשפחה שלהם מיד היו עושים שיפוץ. אף אחד לא סופר אותנו, רק ביום הבחירות באים לבקש את הקול שלנו".
"משפחה שלמה נהרסה", אמרה עטייה בדמעות. "אחותי השאירה שישה ילדים שכולם תלויים בה, מגדול עד קטן. כנרת גידלה את הילדים כמו לביאה ונלחמה להעניק להם חינוך טוב, אוכל ובית. היא בדיוק השאירה את אחד הילדים הקטנים בביה"ס והייתה בדרך חזרה הביתה לקחת עוד ילד לביה"ס ואז קרה האסון. אי אפשר לעכל אסון כזה. יש פה שישה ילדים יתומים, ואני לא יודעת בכלל איפה להתחיל. היא הייתה הכול, היא ידעה הכל והכינה הכל עבורם. הילדים יקומו מהשבעה ולא יידעו מה לעשות עם עצמם".
לפנייה לכתב/ת 
