"חוקרים פרטיים": המוח שלי הוא במאי קולנוע!

כאחות גדולה אני זוכרת את עצמי נרגשת ומוקסמת כשאמי חזרה מבית היולדות עם כל אחד משלושת האחים שלי. בעיניים נוצצות הבטתי בקטנטנים האלה, בהתקדמות המדהימה שלהם. כיצד הם משתנים כל-כך מהר מול עיני המשתאות.

יאיר קראוס בן 9 קורא ספר במכשיר הMRI שבמכון שטראוס לחקר המוח באוניברסיטת תל אביב.(צולם באוני' ת"א במכון ההדמיה על שם שטראוס; צילום: פרופ' ציפי הורוביץ-קראוס)

הייתי קטנטנה בעצמי, אך אני זוכרת שכשדיברתי אליהם והם הפנו מבט, כשסיפרתי להם סיפורים שהמצאתי והם חייכו, הרגשתי שהם מבינים אותי. איני יודעת אם בגיל חודשיים הם אכן הבינו את משמעות דברי (ילדים מחוננים והכל, אבל בכל זאת - בני חודשיים), אבל תחושת הקסם ליוותה אותי עד לימי בגרותי.

אז גם סייעתי לילדים ששפה וקריאה הם תהליכים שאינם נהירים עבורם, ילדים עם דיסלקציה ובעיות שפה שנדרשו לעזרה בשיעורי הבית. ותהיתי, האם ילדים אלה הבינו סיפורים בילדותם כמו ילדים שאינם מתקשים? האם היה ניתן לזהות את הקושי עוד טרם רכישת הקריאה?

כשלמדתי ביולוגיה ופסיכולוגיה נוירוקוגנטיבית ודימות מוחי בילדים הבנתי שכדי לחקור את תהליכי התקשורת והשפה ברמה הבסיסית, כדי לדעת, למשל, אם תינוק מבין או לא מבין שפה, יש לגייס כלים מתחום חקר המוח. הכלים שבהם אנו יכולים לחקור פעילות מוחית מתקדמים ככל שהטכנולוגיה מתקדמת.

היום אנחנו יכולים לדעת מהם האזורים במוח שאחראיים על הבנת שפה, ראייה וקשב. אנחנו אפילו יכולים לבדוק כיצד כל הרשתות יחד יוצרות את "תזמורת" הקריאה. ומדוע אני מכנה את תהליך הקריאה בשם "תזמורת"? מכיוון שבדיוק כמו שבתזמורת כל כלי חייב להיות מתוזמן בנגינתו עם שאר הכלים אחרת התזמורת מזייפת, כך גם אם אחת הרשתות בתהליך הקריאה, לדוגמה זו האחראית על הקשב, פועלת בזמן שאינו מותאם לשאר הרשתות, לדוגמה זו האחראית על זיהוי המילים, אז הקריאה המתקבלת אינה "שוטפת".

כך מצאתי עצמי במעבדה שלי בפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון - חוזרת שוב להיות שוב ילדה בין ילדים, משחקת משחקים, מספרת סיפורים, כדי לענות על שאלה אחת: כיצד ילדים לומדים שפה וכיצד השפה מסייעת להם בתהליך רכישת הקריאה.

פרופ' ציפי הורוביץ-קראוס(צילום: ניצן זוהר)

מטרתי לזהות מה עוזר לילדים ללמוד שפה וקריאה מצד אחד, ומן הצד השני כיצד ניתן לזהות את קשיי הקריאה עוד לפני שהם צפים על פני השטח, כלומר לפני שילדים חווים כשלון בלימודים או קשיים חברתיים. גילינו למשל, שילדים המתקשים בקריאה מפעילים את צד ימין של המוח בזמן הקריאה במקום את צד שמאל, ושאימון בקריאה מעביר את הפעילות לצד שמאל של המוח, כמו אצל קוראים שאינם מתקשים. גילינו שבזמן שמיעת סיפורים (כולל לפני השינה!) המוח שלנו מפעיל אזורי ראייה שכנראה אחראיים על יצירת "הסרט" שאנו רואים בדמיוננו בזמן זה. המוח שלנו הוא ממש במאי! אותם האזורים המופעלים בדמיון הם גם אלה שישמשו אותנו בתהליך הקריאה בכיתה א' וזו עוד סיבה שחשוב להקשיב ולספר סיפורים. אפילו את אותו הסיפור שוב ושוב.

מה מפריע למוח שלנו? עודף, הצפה של מידע. כמו בזמן חשיפה למסכים לאורך זמן. גם את הנושא הזה אנחנו חוקרים ומצאנו שזמן מסך ארוך יותר בא יחד עם פעילות פחות מיטבית של אזורי ראייה, שפה וקשב בילדים. טכנולוגיה היא דבר חיובי, אך אנו צריכים להגן על המוח המתפתח ולא להפריע לו ליצור את הבסיס ליכולות העתידיות, כדי שתינוקות בני חודשיים ימשיכו להקשיב בסקרנות לסיפורים מומצאים של אחיותיהם.

פרופ"מ ציפי הורוביץ-קראוס, המרכז לדימות מוחי בילדים, הפקולטה לחינוך למדע וטכנולוגיה, הפקולטה להנדסה ביורפואית, הטכניון. המרכז לאוריינות ושפה, בית החולים לילדים בסינסנט, אוהיו, ארה"ב.

http://neuroimaging-center.technion.ac.il/

https://rldc.cchmc.org  

חוקרים פרטיים הוא מדור שבועי בערוץ המדע של ynet, שבו מסבירים חוקרים מדוע החליטו לעסוק בתחום המחקר שלהם. המדור נעשה בסיוע "האקדמיה הצעירה הישראלית