רם ברגמן: "למרות MeToo, עדיין שומעים על התעמרות בהוליווד"

הפרט המוכר ביותר בביוגרפיה הפרטית של רם ברגמן הוא לידתו בראשון-לציון, הנקודה שבה התחיל המסע שלו לכיבוש הוליווד. מאז שהפיק את "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", הרבה מאוד אנשים יודעים שאפשר להגיע מעיר היין והקניונים ועד השפיץ של תעשיית הבידור. הסרט, שנעשה בתקציב עתק ועם ציפיות מטורללות יותר מ"הג'וקר", יצא בדצמבר 2017 ופירק את הקופות כמו מכה של חרב אור. וכעת מתברר, שגם ראשל"צ חיפשה הזדמנות לעלות על המפה באמצעות אחד מטובי בניה.

עוד כתבות על קולנוע למנויים:

• רנן שור: "אני מטלטל כיתות, השפה שלי היא לא פוליטיקלי קורקט"
• אביה מתנגד לאמנות - היא במאית מוערכת

"אחרי שפורסם שאני הולך להפיק את הסרט הבא ב'מלחמת הכוכבים'", מספר ברגמן, "קיבלתי מכתב מראש עיריית ראשון-לציון. נראה לי שזה היה הקודם, שהתחלף מאז. הוא רצה שנצלם את 'מלחמת הכוכבים' בחולות של ראשון. נשארו בכלל חולות בראשון? אני אפילו לא יודע איך המכתב הזה הגיע אליי. זה היה הזוי". 

נשאלת על צילומים בישראל, אמרת: "מי יודע, זה פונקציה של מה שהלוקיישן צריך. אבל אני אהיה הכי מאושר". אתה אמור להפיק טרילוגיה חדשה לגמרי של "מלחמת הכוכבים", עם דמויות חדשות, כיווני עלילה אחרים. זה הזמן.

"כן, תראה, כששואלים אותי על זה אז אני אומר שתיאורטית, ברור שהייתי שמח. במציאות, הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי. למה? תנסה פעם לארגן ביטוח למשהו בסדר גודל כזה בארץ". 

כמעט שנתיים אחרי האירוע שהקפיץ אותו כמה ליגות, ברגמן יושב בלובי של מלון לונדוני, מהסוג שארוחת בוקר אצלו עולה כמו "הכל כלול" בכל מקום אחר. הוא משפשף מדי פעם את העיניים, תוצאה של שלושה ימים בלי שינה וג'ט-לג שנהיה חלק ממחזור הדם. ברגמן הגיע לעיר לכבוד פסטיבל הקולנוע של לונדון, שם נערכה הפרימיירה האירופית של "רצח כתוב היטב", הפרויקט החדש שלו ושל השותף הקבוע, הבמאי ריאן ג'ונסון. 

יחד הם צמחו ופרחו מסרטים קטנים ומוערכים כגון "בריק", "הנוכלים בלום" ו"לופר" עד לטרפת של "מלחמת הכוכבים". אבל אחרי שהטיסו חללית בשווי רבע מיליארד דולרים, לפי פרסומים, שניהם הבינו שמגיעה להם סוג של חופשה: הפקה "קטנה", כ-40 מיליון דולר, הרבה פחות אתרי צילום - אף אחד מהם לא בגודל של מדינה - וטאלנטים כמו דניאל קרייג, כריס אוונס, מייקל שאנון, כריסטופר פלאמר, ג'יימי לי קרטיס, דון ג'ונסון והכוכבת האמיתית, אנה דה ארמס, בתפקיד המטפלת הצעירה והמסורה.

הסרט, שמוצג עכשיו בישראל, הוא דרמת פשע שנונה ומשעשעת בסגנון אגתה כריסטי: משפחה עשירה ושבעה מתכנסת לחגוג יום הולדת 85 לראש השבט, מחבר ספרי פשע פופולרי, שלמחרת בבוקר נמצא בחדרו כשגרונו משוסף. כולם חשודים ולכולם יש אליבי. חוקר פרטי אקסצנטרי, בנואה בלאנק (קרייג, שמפגין כאן כישורים קומיים יותר מעניינים מהפאנצ'ים של ג'יימס בונד), נשכר על ידי גורם אלמוני כדי לסייע בפענוח הפרשה, שתחשוף סודות, שקרים, תככים וגם אמירה פוליטית עדינה אך ברורה על היחס למהגרים בארה"ב.

"אחרי 'מלחמת הכוכבים', היה לנו ברור שהדבר הבא לא יהיה במסלול המקובל", אומר ברגמן. "כמעט כל סרט שאתה קורא ושומע עליו — הציעו לנו. אבל אנחנו במסלול של עבודה מקורית, כלומר ריאן כותב ומביים. חוץ מיוצא מן הכלל אחד, 'מלחמת הכוכבים'. וגם שם, לא אמרנו ישר 'כן'".

בניגוד ל־99.9 אחוז מהאנושות.

"אמרנו לדיסני שאנחנו בפנים רק אם ייתנו לנו לעשות את זה כמו שאנחנו רוצים, ממש יד חופשית. לכן גם אמרנו, לקראת הסיום של 'אחרוני הג'דיי', שחייבים ללכת על משהו קטן, אינטימי ובחזרה למקורי. בינואר 2018, כמה שבועות אחרי הפתיחה של 'מלחמת הכוכבים', הלכנו לארוחת צהריים ואמרתי לו: הנה לוח הזמנים שלך. בסוף אוקטובר אני רוצה לצלם. לך לכתוב. הוא עשה את זה, ואחרי כמה דראפטים התחייבנו. משם זה לקח ארבעה חודשים עד שסיימנו הכל: בתוך שלושה ימים היה לנו את דניאל קרייג. יומיים אחר כך סגרנו דיל למימון של הסרט. שישה שבועות לאחר מכן התחלנו צילומים. זה לא קורה הדברים האלה". 

טוב, ב"מלחמת הכוכבים" יש את האנשים של דיסני על הראש.

"אני אומר לך, הניסיון שלנו איתם היה מדהים, לעומת אנשים אחרים". 

אחרוני הג'דיי - טריילר

בסרט הבא פיטרו את הבמאי. החזירו את ג'יי ג'יי אברהמס, שביים את "הכוח מתעורר".

"אותנו עזבו לחלוטין. ראו את התסריט, אהבו אותו ו-90 אחוז מהדראפט הראשון נכנס לסרט. נתנו לנו לעשות את מה שאנחנו רוצים. זה היה כמו סרט עצמאי. אמנם הסרט העצמאי הכי יקר בעולם, אבל מבחינת הפוליטיקה לא היה שם כלום". 

אגב חילופי במאים, הבנתי שבסרט החדש היה מזל עם דניאל קרייג. הוא היה זמין כי דני בויל פרש מהבימוי של ג'יימס בונד הבא.

"בדיוק. יש לנו את אותו סוכן. איך שאני קורא שדני בויל יוצא מהסרט אני שולח לסוכן מייל: 'דניאל קרייג?' והוא אומר כן". 

קל יותר להשיג כוכבים אחרי "מלחמת הכוכבים"?

"אף פעם לא הייתה בעיה. זה אולי לא קל, אבל זה גם לא מסובך. העבודה הרבה יותר קלה כשאתה לא רודף אחריהם, אלא הם אחריך". 

אבל אתם אוהבים סרטים מקוריים ולהוליווד כבר אין כוח לאלה.

"גם על הסרט הזה אמרו לי, 'בשביל מה אתה עושה את זה', 'מי יראה את זה' ואני מבין: הוליווד זה ביזנס ונערים בני 15־18, אם הם כבר הולכים לקולנוע, זה לבלוקבאסטרים. אבל אני מאמין שיש אנשים שעדיין רוצים משהו מקורי. כל עוד אנחנו ממשיכים עם הקו שלנו אנחנו מפתחים קהל נאמן. מתי זה מתחיל להיות קשה? כשאתה רוצה לעשות סרט מקורי - ויקר. שם, אם אתה רוצה לעשות משהו שהוא לא רימייק וכאלה, זה קשה". 

הסרט החדש מושפע מאוד מאגתה כריסטי. גל גדות מככבת ב"מוות על הנילוס", שמבוסס על ספר שלה. לא היה אפשר לסדר משהו?

(צוחק) "טוב, לא היה לה תפקיד בסרט. אתה יודע, זה על משפחה וואספית מבוסטון. והמטפלת הייתה צריכה להיות לטינית".

האם היא בכוונה לטינית? נראה שכל ליהוק היום זה בעצם טבלת זהויות שצריך לסמן בה וי. 

"נכון שמאוד רוצים גיוון, אבל זה לא שאנחנו אומרים 'צריך שחקן שחור'. בסרט הזה יש את הבלש שמגלם לאקית' סטנפילד (מוכר גם בזכות תפקיד נפלא בסדרה 'אטלנטה' - ע"ש). בתסריט לא כתוב 'בלש שחור'. אבל מתקשר אליך הסוכן שלו ומציע, ואתה אומר, 'וואלה, רעיון מבריק'".

"רצח כתוב היטב" מציף בדרכו את המתחים האתניים בארה"ב, אבל ספק אם הוא יזכה לעשירית מהמהומה שהתעוררה בעקבות החזון הנועז של ג'ונסון וברגמן ב"אחרוני הג'דיי", שכלל גיוון משמעותי בייצוג של נשים ומיעוטים, לצד מהלכים תסריטאיים לא קונבנציונליים ביחס למכירת כרטיסים ומרצ'נדייז. מצד אחד, המבקרים השתפכו על הסרט והוא הכניס 1.3 מיליארד דולרים (מקום 13 בכל הזמנים, שני רק ל'הכוח מתעורר' בין סרטי 'מלחמת הכוכבים'). מצד שני, מעריצים קולניים השתוללו בגלל התסריט ובעיקר בעקבות מה שהם תפסו כ"אג'נדה פרוגרסיבית", שמבחינתם חיללה ממש את קדושת המותג. 

הרשת הוצפה בתגובות קטלניות, ארסיות וגם מיזוגיניות וגזעניות. בדיעבד, התברר שרובן היו תולדה של מתקפת בוטים שמקורה ברוסיה, ללמדכם שפרק חדש של "מלחמת הכוכבים" יכול להיות חשוב כמו הבחירות לנשיאות. אבל גם ללא הבוטים, נדמה שהמתיחות הפוליטית בארה"ב חילחלה לשיח על הסרט. קלי מארי טראן, האישה האסייתית הראשונה בתפקיד מרכזי ב"מלחמת הכוכבים", נטשה את הרשתות החברתיות אחרי שתומכי האלט-רייט התעמרו בה. לא מעט אנשים חתמו על עצומה בדרישה למחוק את "אחרוני הג'דיי" מרשימת הסרטים של "מלחמת הכוכבים".

מאחר שברגמן וג'ונסון הוחתמו עוד קודם על חוזה לפיתוח טרילוגיה נוספת של "מלחמת הכוכבים", לא ניתן היה להתעלם לחלוטין מהסערה. ואכן, התגובות החריפות הולידו אינספור שמועות באשר לתגובה של דיסני. נטען, לדוגמה, שהתאגיד נבהל ולא מאפשר יותר לג'ונסון אפילו לאשר שהוא עובד על הפרויקט. היו מי שהאשימו את "אחרוני הג'דיי" בכישלון של הבא בתור, "סולו", הסרט הראשון בתולדות המותג שהפסיד כסף.

ברגמן שומע את כל התיאוריות והשמועות, מחייך את החיוך הנבוך שלו ואז מועך אותן אחת-אחת. "הכל קשקוש. שטויות. מאה אחוז ממשיכים עם הטרילוגיה. זה הדבר היחיד שמעניין אותנו לעשות בהקשר של 'מלחמת הכוכבים'. רק בשבוע שעבר הייתה לנו ישיבה עם דיסני על זה. מה שאין עדיין זה לוח זמנים. אבל זה קורה".

אין דרך יפה להגיד את זה: אכלתם חרא עם התגובות של המעריצים ל'אחרוני הג'דיי'.

"זה בגלל שאתה קורא את המיעוט הרועש. וידענו שהם לא יאהבו. ככה זה כשאתה לוקח סיכונים. ל'מלחמת הכוכבים' יש בסיס מעריצים כל כך רציני, וכל פעם שאתה עושה משהו שהם לא רוצים אז יש כאלה שמתחרפנים. אם אתה שם בחורה וייטנאמית בסרט, אז בשביל האלט-רייט זה משהו לרכוב עליו. כל סרט פנטזיה, מדע בדיוני וקומיקס שיש בו גיבורה אישה וגיוון בדמויות מקבל תגובות כאלה. אני אומר לך: לא היינו בשום סטרס ולא השקענו בזה אנרגיה". 

ריאן ג'ונסון דווקא טרח לענות להרבה אנשים בטוויטר. היה נראה שהוא לוקח את זה אישית.

"ריאן בטוויטר, אולי הוא יותר מדי שם, אבל הוא אוהב לתקשר עם המעריצים — גם אם הם לא אהבו את הסרט. הוא לא לקח קשה כלום, אולי את זה שרדפו שחקנית. אפשר לרדת על הסרט, אבל ללכת אישית על אנשים? זה המקום שבו ההערצה מתחילה להגזים".

ולא היה רגע של שבירה? של כעס?

"שום דבר. בכלל, אני אדם מאוד רגוע. לפני שהגיעו הנתונים הראשונים של ההכנסות בקופות כבר היו אינדיקציות שהסרט הולך להצליח. והנה, מדברים עליו גם שנתיים אחרי שהוא יצא".

בוב איגר, מנכ"ל דיסני, הודה לאחרונה שיצאו יותר מדי סרטים של "מלחמת הכוכבים".

"צודק. הם מבינים שהם עשו טעות כשהוציאו את 'סולו' כמה חודשים אחרי 'אחרוני הג'דיי'. 'מלחמת הכוכבים' זה לא מארוול, צריך קצת אוויר בין סרט לסרט". 

"מלחמת הכוכבים" שינתה את חייך?

"אני בטוח שכן, אבל לא בטוח במה. מכל הפקה אתה גדל ולומד, אבל זה בהחלט עושה לך משהו, לעבוד על פרויקט בתקציב כל כך גדול, עם כל כך הרבה סטים. אני הייתי אחראי גם על המרצ'נדייז, ואתה יודע באיזה תאריך מגיע כל צעצוע. כל העניין של הסודיות המטורפת, כמו מבצע צבאי. כדי שמישהו יקרא את התסריט, הייתי צריך לאשר, להזמין אותו למשרד ולתת לו לקרוא עותק ממוספר. לא יכולנו לעשות הקרנות מבחן ליותר מדי אנשים. כל יום פורסמו 1,001 שמועות". 

אם יימאס לך מהוליווד, אני מכיר מפלגה אחת שהייתה יכולה להיעזר במומחה מתחום אבטחת המידע.

"תודה, הספיק לי. מה שכיף בסרט החדש, זה שאפשר להקרין אותו לחברים ולהבין מהם מה עובד, מה לא עובד. ב'מלחמת הכוכבים' הקרנו פחות או יותר לאותם שני אנשים כל הזמן". 

במקביל לעבודה על פרויקטים שג'ונסון מביים, ברגמן ובן חסותו פתחו לאחרונה חברה בשם טי-סטריט, שנועדה לאפשר להם לעבוד עם כישרונות אחרים ולספק תוכן לקולנוע וגם לטלוויזיה. "בין שזה סדרות וסרטים שריאן יעשה או כאלה שאנחנו נפיק, אנחנו נכנסים חזק אבל באיטיות. אנחנו לא יכולים לבנות אימפריה. נבנה בוטיק, שימשוך את האנשים הנכונים".

מבחינת היכולת לשמור על עצמאות, יש הבדל בין הקולנוע לטלוויזיה?

"הטלוויזיה בסוף נהיית אולד-הוליווד. זה אומר שיכולים לשלם לך הרבה כסף, אבל אתה נהיה כמעט עובד להשכיר. ואני, פסיכולוגית, לא בנוי ככה. אני מעדיף לקחת סיכונים ולדעת שיש מה להרוויח". 

מפה לשם, ברגמן סוגר כ־27 שנה בתעשייה. הזמן, הניסיון וגם הכסף — "אין לי מה להתלונן ואני לא נגד כסף, אבל לא בשביל זה אני עושה את זה" — לא הותירו בו חותם, לפחות לא כלפי חוץ. לאורך הראיון הוא יושב נינוח בסווטשירט, ממעט להסתכל בטלפון ומדבר אנגליברית בקול רך ודי בלחש. 

למרות שהידיים שלו אוחזות בהגאים יקרים במיוחד, קל להאמין למה שאחרים מעידים עליו, שהוא לא מהסוג שמתפרץ בזעם או חוטף התקפי חרדה. גם החשיפה עדיין לא הכי נוחה לו. רגע לפני ההקרנה בלונדון, ברגמן ניצב נבוך על הבמה ומקמץ במילים. "זה ממש פשוט", הוא מסביר למראיינת איך העסק מתפקד, "ריאן כותב ומביים ואני מפיק".

"הוא כזה בחור צ'יל", אומר לי הבמאי במסיבה שלאחר מכן. היא נערכת במסעדת "סושי סמבה" באמצע קובנט גארדן. אנשי בידור וביזנס מתמנגלים שם בזמן שמלצרים דוחפים להם אלכוהול וכל דבר שאפשר לעטוף בטמפורה. מהביגוד של האורחות והאורחים אפשר להרים עוד שלושה קליפים של ניקול ראידמן ואולי גם לקנות לה את מיתרי הקול של אריאנה גרנדה. ורק ברגמן צועד ביניהם כשאמא שלו שעונה על זרועו.

סיפור הסינדרלה של ברגמן (50), נשוי ללימור ואב לעילאי (9) ודניאל (6), כבר מוכר: נער ראשל"צי שחשב להיות כדורגלן והבין שערן זהבי הוא כבר לא יהיה, פנה לאהבה אחרת שלו — הקולנוע. אחרי ארבעה שיעורים באוניברסיטה הפתוחה וסרט קצר שביים על זוגתו דאז, שהייתה חירשת, הוא החליט שגם את סטיבן ספילברג הוא לא יירש. התשוקה שלו נמצאת בהפקה, בארגון, בניצוח על התזמורת.

כשהבין שאין מה להתעכב על הסצנה המקומית, ברגמן גילגל את עצמו לארה"ב, תחילה לניו-יורק, שם שימש כעוזר הפקה בסרטים. באחד מהם בילה שבועיים בכיווני תנועה בלילה ניו-יורקי קפוא, כשהחימום המרכזי היה אכילת דונאטס. ההרפתקה המפוקפקת גרמה לו לעלות במשקל, להסתכל מסביב ולשאול אם באמת זאת הדרך להיות בסוף מפיק סרטים.

כעבור זמן מה הוא קיבל טלפון מאחיו, המתופף טל ברגמן. הוא בדיוק הוזמן לעבוד על אלבום עם בילי איידול, שכר וילה בסנטה-מוניקה והזמין את רם להצטרף. הוא נדד מערבה, גילה את נפלאות הג'קוזי וניצל את הזמן הפנוי כדי לחוות הארה: הוא יפיק סרטים ובגלל שזאת התשוקה האמיתית שלו, לא חשוב כמה זמן זה ייקח. בינתיים, לפרנסתו, הוא החנה מכוניות של סלבס ומכר טי-שירטים. לדבריו, הייתה זו "חוכמת רחוב" שסייעה לו להישאר בארה"ב בלי להסתבך.

ברגמן השקיע את זמנו הפנוי בהבנת התעשייה, ביצירת קשרים ובניסיון לפתח פרויקטים שיתאימו למידותיו של מפיק צעיר ושאפתן. "בהתחלה רק רציתי ליצור סרטים, בין שהם טובים או בין שהם רעים. אחר כך רק רציתי למצוא יוצרי סרטים מוכשרים, אפילו לא היה אכפת לי אם הם אסהולז או לא", סיפר בהרצאת TED בתל-אביב לפני כשנה. ואז, בתחילת האלף, הגיע לידיו התסריט של ג'ונסון לסרט 'בריק'. "אני לא יכול לעמוד כאן ולהגיד לכם שהבנתי כל מילה בפעם הראשונה שקראתי אותו", הודה בחיוך באותה הרצאה. אבל בחושים חדים ולא מעט אומץ, ברגמן זיהה כישרון שהוליווד תישאר צמאה אליו, למרות ההתמכרות הנרקוטית לקומיקס, ביוגרפיות וכל מיני רעיונות "בהשראת אירועים אמיתיים", שהפכו את התסריט המקורי לפרח נדיר מדי. 

רצח כתוב היטב - טריילר

החותם המקורי של ג'ונסון, לצד המוניטין של ברגמן כאדם עם דרייב של פרארי ושלווה של נזיר, הפכו אותם לצמד לוהט, שבשיאו הם נגעו בשמיים המוזהבים של "מלחמת הכוכבים". היום, כשהוא מבוסס היטב בביצה, הוא מרשה לעצמו "לשאול תמיד אם זה שווה את זה", כדי להצדיק את המרחק התכוף מהמשפחה. "אתה מסתכל על כל ההפקות שלך ושואל: 'אני באמת חייב להיות שם? אני באמת רוצה לעבוד על זה?"

יש לך כבר פרספקטיבה על הוליווד. איך, למשל, MeToo שינתה אותה?

"היא בהחלט שינתה. היום, אם יש סצנת מין, חייבים 'מתאם אינטימיות'. בתחתית של ה־Sheet־Call, מה שמצלמים באותו יום, יש מספר של קו חם לפניות. כל עובד שנשאר יותר משבוע על הסט חייב לעבור סדנת הדרכה. יש הרבה יותר מודעות להכל — יחס, גיוון וגם הפער בשכר בין גברים לנשים. אבל מצד שני, הארווי וויינשטיין לא בכלא ואני לא בטוח שהוא יגיע לשם. תראה את כל הבעיות שיש במשפט. ועם כל השינויים שתיארתי, אתה עדיין שומע על כל מיני דברים. לא בהכרח הטרדות, אבל מקרים של התעמרות". 

במבט לאחור, מתוך המודעות, יש דברים שהייתם עושים אחרת?

"לא ממש".

מה, ריאן לא צועק על הסט לפעמים?

"הוא פותר תשבצים של 'ניו יורק טיימס'. גם אני אף פעם לא הבנתי מה הרעיון בלצעוק. נגיד שמישהו פישל, אז הוא כבר פישל. עכשיו תתמודד עם זה". 

יצא לך לפטר פעם מישהו עם הגישה הזאת?

"אני מפטר, אבל בחיוך. זה הרי לא כיף, אבל אין טעם לעשות את זה ברע". 

אתה עובד במקצוע של דיוות, של אנשים עם דרישות מוזרות וקיצוניות.

"כן, כבר יצא לי לעבוד עם שחקן שדורש לא לדבר עם הבמאי. אנחנו כבר לא עובדים עם אנשים כאלה. משתדלים לעבוד רק עם אנשים נחמדים. אצלנו על הסט הכל טוב, טפו־טפו־טפו". 

איך זה קורה?

"סרט כמו כל דבר, זה פירמידה, ואנחנו אנשים שמעולם לא הרמנו קול וחשוב לנו נורא שכל האנשים שאנחנו שוכרים יהיו כאלה. וגם אם הם לא כאלה — הם יודעים שאצלנו ככה זה. אתה יודע שאצל רם וריאן אתה הולך ליהנות. זה יהיה מביך אם מישהו יתנהג לא לעניין". 

למרות המרחק והיעדר הסימפטיה לצעקנות, ברגמן נושא את זהותו הישראלית בגאווה. גם המעורבות ב"סיפור על אהבה וחושך", שביימה נטלי פורטמן וזכה לתגובות צוננות, לא הותירה בו משקעים. "אני גאה בסרט הזה, שמלכתחילה לא נועד להרוויח הרבה כסף. נטלי ניסתה לעשות אותו במשך שנים וכשהיא באה אליי אמרתי לה: אני יודע מי ייתן כסף ואני יודע עם מי כדאי לך לעבוד. תוך כמה ימים חזרתי אליה — הנה הכסף והנה המפיק, דוד מנדיל, שהוא המפיק הכי בן זונה. אבל אמרתי לה, כמו שאמרתי לשחקנים אחרים שרצו לביים: את צריכה להתחייב לזה. במקרה שלה זה אומר לשפר את המבטא, להיות בארץ ומה שצריך. והיא אכן עשתה את זה".

והביקורות לא הרסו?

"נראה לי שמה שקרה לאחר מכן, עם הפרס הזה (הכוונה לפרס בראשית, שהוענק לפורטמן והיא ויתרה עליו כדי שהאירוע לא יתפרש כתמיכה בראש הממשלה — ע"ש) הפריע לה יותר. לא דיברתי איתה על זה. נראה לי שמבחינתה, הכי חשוב זה שעמוס עוז אהב אותו. עשיתי לו הקרנה בלוס-אנג'לס, הוא טס במיוחד. והוא התקשר אחר כך אליי ואליה והיה כל כך נרגש. הוא לא יכול לדמיין מישהי אחרת שתגלם את אמא שלו". 

הזכרת את מנדיל, הוא מפיק את "הנערים" שחטפה לא מעט.

"ראיתי שבעה פרקים וזה נהדר. אל תגלה לי את הסוף. היה צפוי שזה יעשה בלגן. הקריאה של נתניהו להחרים? הוא רק גרם ליותר אנשים לראות את זה". 

דיברת בעבר על הרצון לעבוד בישראל ועם ישראלים. זה עוד רלוונטי?

"בטח. ואנחנו עובדים על כמה דברים. יש כמה אנשים מוכשרים שהייתי שמח לעבוד איתם".

הכוונה היא לעבוד איתם בארץ או להביא טאלנטים לחו"ל? 

"אני מעריך שזה יכול להיות גם וגם". 

אבל את "מלחמת הכוכבים" לא תצלם בחולות של ראשון-לציון.

"אבל אפשר לצלם שם דברים אחרים".