"בשבילי הבית הוא שדה קרב"

בשיתוף המרכז הישראלי לאפוטרופסות

"בכל שנה מחדש ברגע שמתחיל החורף אני מנסה למצוא דרכים להתחמם. לפעמים אני הולך לישון וחושב שאולי עדיף לי לא לחיות כי המחשבה לשרוד ככה כמה חודשים, היא קשה וכואבת. כשקר לך, אתה לא מצליח לחשוב על כלום. כל הגוף רועד, השיניים נוקשות, האצבעות בידיים וברגליים קופאות, שום תנור או שתייה חמה לא מצליחה להפשיר אותי.

"איך אתחמם בחורף הקרוב?"(Photo: Amit Shabi)

מאיר (שם בדוי), הוא מבוגר קשה יום, בן 61 המתגורר לבדו בדירה קטנה בירושלים. הוריו ואחיו נפטרו והוא מתמודד עם מגבלה נפשית ולכן המרכז הישראלי לאפוטרופסות מונה לאחראי עליו. הוא מתגורר בדירה צנועה וישנה בירושלים, וגם השנה, לקראת החורף, לא מצליח להירדם מרוב דאגה. הוא זוכר כמה קשה היה החורף בשנה שעברה וחושש שהפעם, לא יצליח לעמוד בקור המקפיא וברוחות. התריסים בחלונות ביתו שבורים, הדלת חורקת ודרכה נכנסת רוח ירושלמית מקפיאה. יש לו רדיאטור אחד במטבח באמצעותו הוא מנסה לחמם את כל הבית. הטחב והרטיבות בקירות מקשים עוד יותר ובלילות הוא הולך לישון כשעליו 3 ואפילו 4 שמיכות כדי להתחמם ולנסות להירדם "אני מניח את תנור החימום במטבח, בתקווה שזה יחמם את כל הבית אבל זה לא עוזר. הקור בחורף חודר לעצמות. אני לא יכול לדמיין עוד לילות כאלה. אני מפחד ללכת לישון, כי אני לא יודע איך אקום בבוקר, אם אקום", הוא אומר בעצב.

טחב ורטיבות שמביאים קור ומחלות(צילום: המרכז הישראלי לאפוטרופסות)

"קור זה השפלה"

שמואל (שם בדוי), המתגורר אף הוא בירושלים, הוא יליד עירק שעלה לארץ בתחילת שנות ה-90. הוא בן 70, רווק המתגורר בגפו בקהילה בדירה קטנה בירושלים ששייכת לו. הוריו נפטרו ויש לו אח אחד איתו הוא לא בקשר, עקב סכסוך שנמשך שנים. הוא מוכר למערכת בריאות הנפש וסובל ממחלת נפש. יש לו היסטוריה של התפרצויות אלימות ובשלב כלשהו אף נעצר לאחר תקיפת שכן. שמואל מתקיים אך ורק מקצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי. הוא אינו משתף פעולה עם גורמי הטיפול ולא נענה לניסיונות לשקמו ולשלבו בפעילות שיכולה להטיב עמו.

הקור נכנס מכל פתח(צילום: המרכז הישראלי לאפוטרופסות)

"זה ממש גרוע. הבית שלי עושה לי רע. כל פעם שאני מסתכל מסביב אני חושב למה אני צריך לחיות ככה? המצב הזה הוא כמו עינוי. כל דקה היא כמו נצח. הבית צריך להיות המקום הכי חם ובטוח, אבל בשבילי הבית זה כמו שדה קרב. עברתי חיים קשים, איבדתי כמעט הכול. הבית זה הדבר היחיד שנשאר לי. אני לא מבקש כלום רק לחיות פה כמו בן אדם.

"בשנה שעברה הייתי מתפלל כל לילה שלא אקפא מקור, לפעמים הייתי מתעורר מהגשם שהיה נוזל לתוך החדר ומטפטף מעל המיטה. אני מתבייש במצב שלי, לאן הגעתי. אין לי משפחה שתעזור, אין לי כלום בעולם. אי אפשר לתאר מה זה קור. יותר מרעב, יותר מעייפות. זה חוסר אונים, השפלה, סבל שאין לו פתרון. זה הדבר הכי בסיסי בשביל להתקיים ולי אין את זה. הקור הזה מזכיר לי כמה אני לבד בעולם. אני קם כל בוקר ויודע שהיום יהיה בדיוק כמו אתמול וכמו מחר. אין תקווה, רק ייאוש. כמה שמיכות אני עוד יכול לשים על עצמי, כמה בגדים? כשאני צריך להתקלח אני חושב כמה פעמים כי הקור לפני ואחרי מקלחת הוא בלתי נסבל, אז אני דוחה את המקלחת כמה שאפשר. זה לא אנושי לחיות ככה. אבל זה החיים שלי".

כמו מאיר ושמואל, קיימים עוד אנשים, עריריים וחסרי ישע שבתיהם לא ערוכים לחורף. יש להם מעט מאוד מכשירי חימום, הם לא מחממים מים כי אין להם כסף לשלם את חשבון החשמל והם סובלים מנזילות שמציפות את ביתם ומקור מקפיא. מצבם הכלכלי והנפשי, לא מאפשר להם להיערך בצורה מיטבית לקראת העונה הקרה וחלקם אפילו, נאלצים לקבל טיפול רפואי עקב נזקי הקור ומגיעים אפילו למצב של היפותרמיה וזקוקים לאשפוז ממושך בבתי החולים.

חלק מהאנשים הללו, מקבלים שירות מהמרכז הישראלי לאפוטרופסות, שמסייע להם בכל תחומי החיים ומאפשר להם לנהל את חייהם בצורה הטובה ביותר האפשרית, בהתאם לצרכים האישיים של כל אחד מהם ובהתאם ויכולותיו הכספיות.

קירות מתקלפים ודליפה בברזים(צילום: המרכז הישראלי לאפוטרופסות)

בצעד חריג ויוצא דופן, החליט המרכז לצאת בקמפיין מימון המונים מיוחד, כדי לשפץ את בתיהם ולדאוג שהשנה לא יפחדו לקפוא מקור בתוך ביתם. על מנת לשפץ 25 בתים ברחבי הארץ, שהוגדרו כמקרים הקשים והדחופים ביותר לטיפול לקראת החורף, המרכז זקוק ל-500,000 שקלים.

עוזרים להם לשמור על חום בחורף - לתרומות באתר מימון המונים ובטלפון 072-2602600

בשיתוף המרכז הישראלי לאפוטרופסות