"אנחנו לא הכישלון, אנחנו ההצלחה הכי גדולה"
"מדינת ישראל של אז הייתה קטנה וחצופה, שהטילה עוצר אווירי על מדינה ריבונית אחרת כדי להציל את בני עמה. החברה הישראלית הייתה בעננים. מדינה שלמה הזילה דמעות מול התמונות המרגשות של חילוץ מהיר ונחוש של האחים השחורים האבודים". השער שלי - פרויקט מיוחד: דני אדינו אבבה חוזר ל"מבצע שלמה" וקורא לאחות את הקרעים
28 שנים חלפו מאז שמדינת ישראל הוציאה לפועל את "מבצע שלמה", אחד המבצעים האנושיים והנועזים ביותר בתולדות הציונות. הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" ב-26 במאי 1991 בישרה בחגיגיות "על כנפי נשרים", ומעליה נכתב: "במבצע מזהיר חולצו 14,400 יהודי אתיופיה".
למעלה משני עשורים וחצי חלפו מאז אותם ימים מרגשים של הקולטים והנקלטים, מאז התמונות המרהיבות ושובות הלב של חייל יהודי במדים מסייע לקשישה יהודייה שחורה לעלות יד ביד את מדרגות המטוס של חיל האוויר, שנחת על אדמת אתיופיה בדרך להגשים חלום אבות.
מדינת ישראל של אז הייתה קטנה וחצופה, שהטילה עוצר אווירי על מדינה ריבונית אחרת כדי להציל את בני עמה. החברה הישראלית הייתה בעננים. מדינה שלמה הזילה דמעות מול התמונות המרגשות של חילוץ מהיר ונחוש של האחים השחורים האבודים בידי חיילי צה"ל - שהשיבו אותם הביתה, לאחר גלות ארוכת שנים בקרן אפריקה.
מתוך ארכיון "ידיעות אחרונות"
הרבה מים עברו בירקון מאז. הנקלטים חוו וחווים הרבה תסכול, גילויי גזענות, ניכור, דחייה וקיטלוג משום צבע עורם.
הילדים הקטנים שנישאו על כתפיהם של קציני צה"ל בשדה התעופה באדיס אבבה הפכו עם הזמן למוחים נגד אלימות בלתי מידתית של משטרת ישראל כלפיהם, ויחס מזלזל ושיפוטי על רקע צבע עורם בלבד. חלק מאותם ילדים של מבצע שלמה הפכו לאסירים בעל כורחם. אחרים הפכו לקצינים בצה"ל, אקדמאים, רופאים, מהנדסים, עיתונאים, שופטים, ועוד. המחאות אחרונות הראו שהפער התרבותי בין אותם ילדים זכים ממבצע שלמה, שהתרגשו לעלות לישראל כדי לחוש חלק בלתי נפרד ממדורת השבט הישראלית, לבין אותם אזרחים שישבו מול המרקע ודמעו בהתרגשות - הפער הזה עדיין קיים, ואפילו מתרחב עם הזמן.
28 שנה אחרי, הגיע הזמן לנסות לאחות את הקרעים ואת הכאב בינינו לבין החברה הישראלית, לפני שיחלחל הדבר גם לדור של הילדים שלי כמו סרטן חברתי עם גרורות קשות שבסופו, חלילה, הגזענות והניכור בין הצדדים עלולים להרוג את כולנו. ולמרות כל הנאמר לעיל, העלייה מאתיופיה, כולל מבצע שלמה, היו ונותרו ההצלחה האדירה של הציונות המתחדשת. הצלחנו לצמצם פער של אלפי שנות גלות בפרק זמן של דור. אנחנו לא הכישלון, אנחנו ההצלחה הכי גדולה. ועדיין, עוד דרך ארוכה לפנינו לריפוי הפצעים ואיחוי הקרעים.
לפנייה לכתב/ת 
דני אדינו אבבה
צילום: עטא עוויסאת
מומלצים
