מלחמה במפלצת / טור
אם הוחלט להשעות את רוסיה לארבע שנים מכל אירוע בינ"ל מרכזי, סימן שהגיעו מים עד נפש. זה החל בהרחקת האתלטיקה שהייתה סימן אזהרה מהדהד, אבל המדינה צחקה על הוועד האולימפי בפנים והמשיכה לרמות
השאלה עכשיו, היא מה הלאה. האם רוסיה, מעצמת ענק בכל תחום, תקבל את הדין כדי להיות המוקצה של הספורט העולמי? יש להניח שוולדימיר פוטין יגויס שוב למערכה, הערעורים יוגשו, אבל הסיכוי לשינוי ההחלטה הנחשבת לאחת הדרמטיות בתולדות הספורט מאז ומעולם -
נמוך מאוד. לפחות לטווח הקרוב.
WADA לא זרקה את רוסיה בשליפה. ככלות הכל לא מדובר בהריגת יתוש מטריד. זו מלחמה במפלצת עצומה, וכדי להילחם במפלצת יש צורך בהתחשבות בשיקולים רבים. כמו שבפרמייר-ליג, למשל, כדוגמה מטאפורית, לא יזדרזו להעיף את מנצ'סטר יונייטד או ליברפול, כך הוועד האולימפי ורשות הסמים יודעים כי רוסיה וכוחה העצום חשובים לספורט העולמי. אם ההחלטה נפלה, סימן שהגיעו מים עד נפש. ארבע שנות הרחקה לאתלטיקה הרוסית היו סימן אזהרה מהדהד, אבל הרוסים צחקו לוועד האולימפי בפנים והמשיכו בשלהם. לרמות ולחיות בעולם משלהם.
"תרבות השקר", הכתיר אדם אמיץ שייכנס לספרי ההיסטוריה, הלורד סבסטיאן קו, את הנעשה באתלטיקה הרוסית. "תרבות השקר" היא הגדרה המתייחסת לא למקרה בודד אלא לסטנדרטיים שקריים מקובלים. שיאם היה בשלילת 10 מתוך 18 המדליות שבהן "זכו" אתלטי רוסיה באולימפיאדת לונדון 2012.
אם הסיפור על השעיית האתלטיקה היה גדול, הרי זריקת (כמעט) כל הספורט הרוסי היא מפץ. שערוריית הסמים באולימפיאדת החורף בסוצ'י 2014, הייתה הסמן הימני. עכשיו מתברר, כאילו שמישהו הופתע, כי הנגע היה בספורט הרוסי כולו. אפילו הכדורגל והכדורסל נגועים.
יורם אהרוני, מומחה לספורט ממכללת וינגייט, אמר אתמול בהתייחסו להתפתחות כי לא רק הרוסים, אלא מדינות רבות אחרות ובתוכן ארה"ב, בין אם הספורטאים נתפסים או לא, נוטלים אמצעי עזר שונים בספורט. לא סוד. "אז מה השוני? שברוסיה זה נעשה בתכנית מאורגנת בחסות המדינה, בעוד שבמדינות אחרות דברים פועלים באופן פרטני", הוא הוסיף. אגב, אהרוני ידע לספר שבעבר הוא ראה במו-עיניו כיצד מחלקים סמים לאתלטים ממערב-גרמניה, שהגיבו: "זו מנת אנרגיה".
מקור המידע הנרחב שהתקבל ברשות העולמית במלחמה בסמים, לא התקבל רק מבדיקות בתחרויות, אלא מאתלטים ומדענים שהדבר חרה להם. כה חרה להם, עד שהסכימו לסכן את חייהם. האתלטית יוליה סטפנובה, שחשפה עשרות מקרים של סימום שיטתי ברוסיה שלפני אולימפיאדת ריו 2016, זכתה בתגובה למעקבים מאיימים ונאלצה (או במלים אחרות: הצליחה) לברוח לגרמניה. באותו זמן ניקיטה קמייב, ראש סוכנות הסמים של רוסיה, איש בריא לגמרי בן 52, מת באופן מפתיע מ"התקף לב בשעת גלישת סקי" (על פי ההגדרה של שלטונות רוסיה). שבועיים לפני כן נפטר ויאצ'לסב סינב, מייסד הרשות. ולוועד הבינלאומי אין כל ספק בייחס לקשר בין כל המקרים. הוא התייחס אליהם כבר לפני ארבע שנים. אתמול הוא התייחס למציאות הנוכחית שלא השתנתה, למרות החרם, במילימטר.
אפילו רשות הסמים מוכנה להתפשר עם השרץ
אבל מעבר לעניינים האישיים, עומד המאבק הסמוי בין הרוסים המושעים כבר ארבע שנים לבין הוועד הבינלאומי. האם ארבע שנים אינן זמן מספיק כדי להפיק לקחים בוודאי, אלא שהדבר נראה כהתרסה של רוסיה כי פעילותה היא הדבר הנכון. אי הרצון להודות בכשל ולשנות. כמו כדי לומר: "רק אנחנו יודעים מה נכון לספורט". בקיצור, לעשות דווקא לרשות הסמים הבינלאומית.
העפת רוסיה מעלה שאלה נוספת: אם מול רשות הסמים - הרוסים מתנהגים כך ערב סיום העשור השני למילניום - כיצד המערכת המשומנת פעלה בשנות ה-80 הפרוצות לרווחה. איך אפשר להתייחס לשיא העולם בהדיפת כדור ברזל לנשים של נטליה ליסובסקאיה (אגב, יהודייה) 22.63 מ' ולבעלה מיידה הפטיש יורי סידיך (86.74 מ'), כשברקע אף אחד לא מתקרב אליהם.
בהחלטה הסנסציונית אתמול, יש סעיף אחד לא ברור: רוסיה תשתתף באליפות אירופה בכדורגל, אבל היא מושעית ממונדיאל קטאר 2022. איך בדיוק? כשהאינטרסים מדברים, אפילו רשות הסמים מוכנה להתפשר עם השרץ. כמו שההתאחדות הבינלאומית באתלטיקה הייתה מוכנה לאפשר לכריסטיאן קולמן האמריקני להיות האדם המהיר בעולם במשחקי דוחא, למרות שהתחמק שלוש פעמים מבדיקות פתע כמתחייב.
ולדימיר פוטין ידוע כאוהד ספורט גדול. בעוד שהוא יכול לתת לקרב לדונלד טראמפ בענייני שליטה בעולם, הוא מחפש איך לצאת מהצרה שקוראים לה הוועד האולימפי הבינלאומי. כולה ענין של ספורט, והוא לא יכול לה. אלו הם משחקי מלחמה. גם מלחמה באמצעות מחטי מזרקים היא מלחמת יוקרה. ובתום הסיבובים הראשונים, רשות הסמים מנצחת וממתינה רק לגונג שיכריז על שינויי סדרי הספורט בעולם.
הוועד האולימפי הרוסי
צילום: AP
מומלצים