כשבני הנוער הם המבוגר האחראי

(צילום: אלכס קולומויסקי)

שעות ארוכות עמדו בני הנוער שלשום בגן הוורדים. הגשם הצליף על הקפוצ'ון. רוח ירושלמית פרעה תלתלים שובבים. היה קר וצפוף ובכל זאת ניצבו שם מאות. נהרו בהמוניהם. צעירים ויפים, נלהבים מאוד, החזיקו שלטים וכתבו סיסמאות וקראו מלב נקי ובמילים פשוטות: לא לבחירות נוספות.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

העצרת הזו התארגנה על ידי מועצת התלמידים והנוער בזריזות רבה, כמעט בספונטניות. הנהגת הצופים בבירה ובני נוער רבים מכל רחבי הארץ חברו אליה, מונעים ממקומות עמוקים של שליחות ואחריות הדדית - מושגים שהמנהיגים שלהם שכחו מזמן. הרוח נשאה את קולם הרענן לבניין כנסת ישראל הסמוך. לשם הם כיוונו. לנתניהו המתאבד על הכיסא בכל מחיר ולכתבי האישום החמורים שלו, לחברי הממשלה שמבזים את הרשות השופטת ופוגעים במוסדות הדמוקרטיה, למפלגות המרכז שמסרבות להגיע להסכם ומדרדרות את ישראל למבוי סתום.

לקראת פיזור הכנסת, במערכה על הצ'אנס האחרון הכול הולך: הבטחות מופרכות, מעשיות על שעת חירום ביטחונית, חלון הזדמנויות מדיני חסר כל שחר. הדיונים פשוט שינו צורה: במקום להתווכח על מי ישלוט ראשון, מתקוטטים על התאריך המתאים לבחירות בלוח הזמנים. זה רוצה להקדים, זה רוצה לאחר. ורק הנערים עוד מקווים. ויתרו על לימודים ועל חוגים והתאספו כדי לעצור את הטירוף. להיות המבוגר האחראי במקום שאין מבוגרים. הם היחידים כמעט, האחרונים עם האצבע על הסכר.

גם אם האחרים עזבו, הצעירים ישובו. לכל מקום שיידרש. מכל קצוות הארץ ומכל חלקי הקשת הפוליטית. טובים וערכיים ומאמינים ובאופן מוזר מלאי תקווה. האמירה שלהם חפה מכל זיקה לימין או לשמאל ומיועדת לקו השפוי. הקול שלהם צלול ומכמיר ונפלא עד מאוד. והוא גם העתיד וגם הסיכוי לשינוי.

כדאי לנתניהו להקשיב להם. הצעירים של היום הם הבוחרים של המחר ובבוא העת הם יצביעו וישפיעו. בבוא העת יהיה להם כוח. ואולי כפי שההיסטוריה מלמדת, דווקא מהם תבוא הישועה.

• שרי מקובר-בליקוב היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"