מלך השכונה / פלג בחמישי

הנפילה

מעסקת העשור לשוק הכרמל

"יכולתו הטובה של ירדן שועה לא נעלמה מעיני הסקאוטים ברחבי אירופה. אמש נכחו במושבה נציג של ויטסה ארנהיים וכמה סוכנים איטלקים, שעקבו אחרי חלוץ בני־יהודה ונשארו גם למשחק המאוחר יותר באצטדיון כדי לעקוב אחרי מנור סולומון ממכבי פ"ת". (ידיעה באחד האתרים, דצמבר אשתקד).

לפני כשבועיים התראיין בטלוויזיה אבא של מנור ודיבר בצניעות על הבן שכבש שער שוויון במדי שחטאר דונייצק, במנצ'סטר מול סיטי, בליגת האלופות. השבוע התראיין ברדיו אבא של ירדן, שנופה מסגל מכבי חיפה, וטען כי מרקו בלבול “לא יודע ללטף כשצריך”. החלוץ עצמו ממש לא אשם. הוא פשוט מאמין לכל מה שאמרו, כתבו ושילמו עליו (1.4 מיליון אירו עבור 60 אחוז מכרטיסו). זה החל מיד לאחר החתימה, כשבאתר של מכבי חיפה הוצג סרטון המתעד את הדפסת השם "שועה" והמספר 33 על החולצה הירוקה. הסצנה, המספר והצבע הזכירו את החתמתו של לארי בירד בבוסטון סלטיקס.

הליצן והמאלף. רוסו ופייגנבוים "מאלפים" את שועה(איור: אופיר בגון)

במקביל שוחרר לתקשורת צילום משותף מלשכת הנשיא יעקב שחר בת"א. "זה התנהל כמו מבצע צבאי", דיווח בתום המו"מ אחד החצרנים, הישג ראוי לציון בהתחשב בעובדה ששועה שוחרר מצה"ל אחרי פחות מחצי שנה מסיבות אישיות. אולי המפקד לא ידע ללטף אותו כשצריך.

ואז החלו לצוץ בעיות ותקריות, שלא הפתיעו את מי שהכיר אותו בעבר. מה עשו במכבי חיפה? הצמידו לחלוץ "מנטור", ג'ובאני רוסו, שחקן עבר מצוין ושטותניק לא קטן (אולי בגלל שערן לוי לא היה פנוי). הפרות המשמעת, כמה מפתיע, לא דעכו, והיו מי שהפנו אצבע מאשימה ל"מנטור". רוסו, שחי בריאליטי, מיהר להתגונן: "מה אתם רוצים, שאני גם אישן איתו?"... צודק. אלה הרי השעות שאין עם שועה בעיות. כשהוא ישן.

ולמרות הכל, לא מעט פרשנים שהפכו לפסיכולוגים ביקרו השבוע דווקא את "היד הקשה" שנוקט בלבול כלפי החלוץ הסורר. הם טענו כי "שחקן כזה" זקוק ל"מאמן שיידע לחבק אותו", והוסיפו ש"אצל יוסי אבוקסיס זה לא קרה". את שועה בן ה־20 וחצי הם כינו "הילד", למרות שחלוץ בן 19 כבר הוביל את צרפת לזכייה באליפות העולם, וילד מגינאה־ביסאו שבקושי מלאו לו 17 כבש שלשום שער ניצחון לזכות ברצלונה מול אינטר בצ'מפיונס־ליג. כוכב־העל שלנו הבקיע השנה רק ארבעה שערים בליגת החלומות.

לא מחבק. בלבול(צילום: הרצל יוסף)

את אסכולת ה"חיבוק" היטיב לבטא שייע פייגנבוים, התשובה של הכדורגל לד"ר דוליטל. "זה כמו סוס פרא", אמר שייע על שועה, והמשיך במשל: "איך מאלפים סוס אבל יפה, טהור, אציל, פרא, והוא הופך להיות אחד הסוסים הטובים ביותר גם בעולם? עם חום, עם ליטוף. אתה הופך אותו לאגדה. וולאק פיל, אתה נותן לו לבעוט כדורים, פיל בועט לשער!"...

אכן דוגמאות חיות, ואם המאלפים של שועה מעוניינים בדוגמה שהולכת על שתי רגליים, שווה להזכיר את המוניטין של מאמן נבחרת גולסטאר גם עם שחקניות שמעדו. וולאק שולה זקן, אם אתה נותן לה לבעוט כדורים, היא בועטת לשער!

החפיפניקים

ההבדל בין פרד לקונט

ביום שבת אירחה מנצ'סטר סיטי את מנצ'סטר יונייטד. המצלמות קלטו אוהד של סיטי מבצע תנועה של בבון ונוהם לעבר פרד, שחקנה הברזילאי של יונייטד. כבר למחרת עצרה משטרת מנצ'סטר את האוהד, אנתוני ברק, צאצאו של צ'ארלס דרווין. המועדון פירסם הודעה חד־משמעית שלפיה, "כל מי שיימצא אשם בהעלבה גזענית יורחק לכל החיים". בחברת הבנייה שבה מועסק ברק הוחלט להשעותו.

ב־10 בנובמבר, כלומר לפני למעלה מחודש, התלונן מגן בית"ר ירושלים אנטואן קונט על קריאות גזעניות מצד כמה אוהדים של מכבי חיפה, שגם ביצעו לעברו תנועות של קוף. המצלמות באצטדיון בחיפה קלטו גם אוהד אחד, קטין, שנוהם לעברו בפוזה של בייבי גורילה. תובע ההתאחדות ניר רשף החליט להעמיד את המארחת לדין, וצירף כראיות תצהיר של השחקן ותקציר מהמשחק. הדיון לא התקיים עד עצם היום הזה.

אפילו דיון עוד לא היה. קונט(צילום: עוז מועלם)

"מועד הדיון נדחה כבר כשש פעמים. ביה"ד אינו יכול לנהל את יומנו בהתאם ליומנם של הפרקליטים הנכבדים", כתב בשבוע שעבר לצדדים הדיין ישראל שמעוני, והודיע כי הדיון ייערך בכל מקרה בשבוע הבא. אף ארגון - כולל "הקופים הירוקים" - עדיין לא נטל על עצמו את האחריות למעשים.

אם מישהו עוד זקוק להוכחה שאנחנו רפובליקת בננות.

חסרת המושג

ההצעה המביכה של תירוש

בזמן ששופטי ה־VAR שלנו מתקשים למלא את תפקידם, הפציעה על אחד המסכים יו"ר האיגוד שלהם, רונית תירוש, והוכיחה עד כמה אין לה מושג. "תבחרו", היא אמרה למראייניה. "אתם רוצים להיות כמו אנגליה, לא לרוץ ל־VAR, או כמו הבונדסטאג ששם רצים ל־VAR?"... תלוי אם שער ברנדנבורג חוקי.

ואז הגיע הסקופ העולמי. רוצים כותרת? שאלה תירוש. "אני אגיד לכם איזו הוראה אני הולכת לתת (לשופטים): אם משחק עומד להסתיים במצב של תיקו, ודקות הסיום הללו עלולות להכריע את הכף, לך למסך. מהדקה ה־85 ואילך, אל תשאל שאלות".

איזו הוראה מטופשת, שדווקא מעלה לא מעט שאלות: אם המשחק לא עומד להסתיים בתיקו, ודקות הסיום עלולות להכריע את הכף, לא הולכים למסך? האם מקרה גבולי בדקה ה־84 פחות קריטי מאותו אירוע בדקה ה־86? אם המשחק אינו עלול להכריע את הכף, בשביל מה צריך בכלל VAR? בכלל, מ'זתומרת "להכריע את הכף"? כשהתיקו מתאים לשתי הקבוצות אך פוגע בקבוצה שלישית, האם השופט צריך להתחשב בטבלה? ואם הדמות המובילה באיגוד השופטים חסרת הבנה עד כדי כך, למה היא הולכת למסך?

אז מתי צריך ללכת ל-VAR? תשאלו את רונית תירוש(צילום: ראובן כהן)

הבדיחה

דויטש ומלחמת השבת (התיאורטית)

בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים ובאתרי האינטרנט כיכבה השבוע רצת מרתון חרדית בשם ברכה דויטש, המכונה בפי מכריה "ביטי". הסיבה אינה תוצאה יוצאת דופן שקבעה, אלא הפוסט שהעלתה באינסטגרם: "הרגשתי כאילו קיבלתי אגרוף לבטן. גיליתי שתאריך המרתון האולימפי הוזז לשבת. כאשר החלטתי להציב לעצמי את המרתון האולימפי כמטרה, הדבר הראשון היה לוודא שהתאריך לא ייפול על שבת. אינני מרימה ידיים ואעשה כל שביכולתי כדי לשנות את מועד הריצה האולימפית". קמפיין הגעוואלד יצא לדרך.

הסיפור הזה היה עדיין מגוחך, אבל פחות, אילו דויטש הייתה משיגה את הקריטריון האולימפי. נכון להיום, כשהיא בכושר מצוין (אפשר אפילו לומר גלאט כושר), הרצה שלנו מרוחקת ממנו ביותר משבע דקות ומדורגת במקום ה־463 בעולם. זה ממש לא הפריע לתקשורת להתגייס למלחמת הקודש הווירטואלית.

השיא הגיע במליאת הוועד האולימפי שהתכנסה בתחילת השבוע בת"א, שם הציעו מספר חברים לפנות לוועד הבינלאומי בבקשה שמועד התחרות בטוקיו יועבר ליום חול. איך אמר פלדרמאוס מהמשלחת הישראלית למזניק הגרמני במערכון של החמישייה הקאמרית: האם העם היהודי לא סבל מספיק?

נלחמת להזיז את המרתון ממנו היא מאוד רחוקה. דויטש(צילום: אורן אהרוני)

ההצעה המביכה נדחתה, תודה לאל. כי אם כבר נסחפים, מה יהיה אם ברכה שלנו תזכה במדליית הזהב,

ותרצה לשיר את התקווה? באתר "כיפה" אין התייחסות ספציפית לסוגיית הפודיום, אבל לשאלת אחד הגולשים: "מה קורה כאשר אישה שרה את ההמנון הלאומי?", השיב כבוד הרב ברוך אפרתי: "אם אתה רואה את הזמרת, וקולה אינו נבלע בין קולות הקהל, יש לסגור את האוזניים. או להגביר את קולך מאוד בשירה עד שלא תשמע את קולה. והכל בנחת ובמאור פנים".

מעניין באמת באיזו אופציה יבחר אלכס גלעדי, האיש וחלוק המשי, שמתעקש תמיד לחלק לספורטאינו מדליות.