כולנו אחד. זוכרים?
"ומה אחדות עכשיו, בטח תגידו, הרי יש כל כך הרבה בעיות בוערות דחופות על סדר יומנו?! אלא שאחדות היא הפתרון לכולן. דווקא בתקופה שכזו, אנחנו צריכים להתאחד כדי להביא לשינוי המיוחל". פריידי מרגלית בטור עם חזון
ומה אחדות עכשיו, בטח תגידו, הרי יש כל כך הרבה בעיות בוערות דחופות על סדר יומנו?! אלא שאחדות היא הפתרון לכולן. דווקא בתקופה שכזו, אנחנו צריכים להתאחד כדי להביא לשינוי המיוחל.
צפו בפריידי מרגלית ואלימור הניג בפודקאסט "שיחות בגן-עדן" ברדיו 103FM, בנושא אחדות:
רבים מאיתנו מתבלבלים וחושבים שאחדות היא תמימות דעים או הסכמה גורפת, אבל סורי. זאת לא אחדות, זו אולי דיקטטורה. אחדות משמעה היכולת לקבל את העובדה שלכל אחד ואחת מאיתנו יש אמת משלו, דעות מוצקות וצדק שלנו. אחדות אמיתית היא היכולת להכיל את כל האמיתות הללו יחדיו, כמו שאומר נתנאל גולדברג בשירו "ואל יתנגש אמת שלי באמת של אחר".
בלי לחפש ניצחון של אמת אחת על פני אחרת, בלי להתנצח מי צודק ולמי יש גדול יותר. הרעיון הוא לא לשנות אף אחד, לשכנע או להעביר "מחנה". רק אלוהים יודע כמה זה מתיש, אבל בעיקר לא ישנה דבר, חוץ מלהעמיק את הפער. במקום זאת, האפשרות פשוט לחיות זה לצד זו, באחדות מאפשרת, היא הדבר הבא, צו השעה.
כל ברירה אחרת תוביל לעוד פילוג והקצנה, שהם רק ביטוי לעומק הפצעים וגודל הפחדים שלנו. הפחד, מניפולטור לא קטן, משקר לנו ומספר לנו שוב ושוב שהאחר מסוכן לנו, מאיים על קבוצת השייכות שלנו. נטייתנו הביולוגית, הזוחלת, היא להימשך לקבוצה המוכרת לנו, ולהתנגד, ממש לדחות ולהתרחק מקבוצת השונה.
אנחנו מתוכנתים לכך, זה כל כך באוטומט שלנו. אלא כשאנחנו מצליחים להתעלות על הפחדים, להתפשט לרגע מהמלבוש, מהגוף, מצבע העור, המין, השפה או הלאום, אנחנו מגלים שרב הדומה על השונה, שהכל כאן אחד. אמא היא אמא, ילד הוא ילד, תשוקה, חלום, אובדן, כאב, הם אוניברסליים ומרגישים זהה אצל כולנו. מתחילים להבין לאן אני מכוונת?
לא קלישאה של מלכות יופי
אם אחדות נראית לכם כמו חזון יפה אבל ממש תמים ונאיבי, בעיקר של מלכות יופי, רק תיזכרו מה היה כאן לפני פחות מ- 100 שנים. רק בתחילת המאה הקודמת, עמד הרצל על המרפסת ומכר לנו מדינה מתקדמת, שוקקת חיים ועתידנית כמו שאפילו הוא לא ידע שעתידה להיבנות. הכל היה חולות וביצות, אבל הוא חזה את המדינה, ראה בעיני רוחו את החזון המפורט, חי והחזיק את התמונה עבור כולנו, כי שם מתחילה המציאות, עוד הרבה לפני שהיא לובשת חומר וצורה.
כך שגם אם בפועל, בהסתכלות "אוביקטיבית" על המצב, שלא היה נראה אי פעם רחוק יותר מאחדות…. חולות ומחלוקות, ביצות טובעניות מהסוג שגם הרצל היה בספק אם ניתן ליישב, על אף כל אלה, אל תלכו שולל אחרי מראה העיניים ותרימו ידיים בטרם עת. התמידו בחזון, חיו אותו בכל הוויתכם, עד שביחד נהפוך אותו למציאות חיינו ועתיד ילדנו.
זכרו שאחדות אינה אומרת ביטול עצמי. לא בכדי הגענו לכאן, כל אחד ואחת מאיתנו, בתבניות מוגדרות וקווי אישיות ייחודים משלנו, להלן: אגו. לא נרצה ולא נוכל לוותר עליו, הוא הפילטר דרכו אנחנו חווים את חווית החיים, ובאמצעותו מגשימים את המתנה הייחודית שלנו. אם נבטל את עצמנו, או אפילו רק נקטין קצת את גודל תפארתנו, נחטא למטרת העל לשמה מלכתחילה התכנסנו.
אם נהיה עסוקים בלרצות אחרים, או שנוותר על גוון הצבע המיוחד שלנו, נפספס את כל מהותנו. השאיפה היא להתחבר לאותנטיות ולהאיר איתה את העולם. ובאותה מידה לזכור, שגם לאחר יש את אותה זכות וחובה בדיוק. האמת שלנו נכונה ויפה וחשובה וודאית, אבל היי! כך גם של האחר. במידה שווה בדיוק.
מקהלה היא אנלוגיה נהדרת, לכל אחד יש את הקול הייחודי שלו, את הצליל שאין ולא יכול להיות לאף אחד אחר, ביחד הם משתלבים לכדי הרמוניה נפלאה ושרים את שירת החיים בשיא עוצמתה. וזאת בדיוק המטרה: להבין שיש לנו מטרה משותפת, שאנחנו לא צריכים להסכים ולהיות תמימי דעים, אנחנו שואפים להביא את גוון הקול והדיעות המיוחדות שלנו, ומאפשרים לכל אחד אחר להביא את שלו. בלי שיפוטיות, בלי בוז, ובטח שבלי שנאה.
מהו הדבק שיחבר בינינו?
אחד הדברים שהכי מסייעים למסך האשליה לרדת ולתחושת הנפרדות להתפוגג, הוא לא אחר מנתינה. מחקרים מלמדים שאנחנו נוטים לפתח אמפתיה ואהבה של ממש במושא הנתינה שלנו. תחשבו רגע על הנתינה הטבעית שלנו, לילדנו, לאהובינו, למעגלי ההשפעה האורגניים שלנו. נתינה שמחברת אותנו אליהם יותר משהיינו מחוברים עוד קודם.
הנתינה גורמת לנו להשתייך ואפילו לנכס את הצלחותיהם ולחוש שהן שלנו. זו עוצמתה של הנתינה, היא משחררת בתוכנו הורמונים של אהבה, היא פורצת את הגבולות האישיים שלנו ועל ידי כך מאפשרת לנו תחושות שייכות וגאווה טובה. נתינה רגשית, ממקומות שעדיין קשה לנו לתת מתוכם, הם הדבק שיאחד אותנו.
ככל שניתן מעצמנו, כך נדביק את עצמנו יותר, נאחד את הקרעים המפלגים ובעצם נשיל את הפחדים המדומים. ככל שנרחיב את גבולות הנתינה שלנו ונסכים לפגוש אנשים מאוכלוסיות שאינן קבוצת השייכות הרגילה שלנו, נוכל להרוויח שייכות לקבוצות חדשות ולחיות בעוד רובד של אחדות והרמוניה.
אז אמנם אין לי מרפסת (גינה נחשבת?) אבל הנה אני עומדת עליה עכשיו ומחזיקה את התמונה המנצחת שלנו. תמונה של אחדות. של משפחה אחת צבעונית ומאושרת. "אם תרצו אין זאת אגדה". עכשיו תורנו.
- הערב, יום שני 16.12 בשעה 21:00 מדיטציה קולקטיבית ופרוטוקול "דבק" לאחדות. הצטרפות ללייב בלחיצה כאן .
- רוצים לעזור לאחר? כנסו למנוע החיפוש של עמותת רוח טובה ובחרו התנדבות בהתאמה אישית - לפי איזור מגורים, שעות פנאי ותחומי העניין שלכם.
- הכותבת: פריידי מרגלית - מייסדת תפישת המטאיזם
ועומדת בראש קהילת מרחב מודעות.
לפנייה לכתב/ת 
