סקר: 60% מהישראלים עסוקים יותר בעבודה מאשר בחיים האישיים
סקר דעת קהל של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המתפרסם כאן לראשונה, מגלה כי כמעט 50% מהמועסקים עובדים מהבית מעבר לשעות העבודה הרשמיות ויותר מרבע עובדים גם בסופי שבוע. וכמה זמן מבזבז העובד הישראלי בפקקים? צפו באולפן ynet
אם אתם מרגישים שאתם מכלים את חייכם על הכבישים בפקקים האינסופיים בדרך לעבודה וממנה, אתם לא לבד. הזמן הממוצע שאנחנו מבזבזים מדי יום בדרך לעבודה ובחזרה עומד על כשעה ו-10 דקות, שהם כמעט שש שעות בשבוע, 24 שעות בחודש וכן הלאה. כך עולה מסקר דעת קהל שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה, המתפרסם כאן לראשונה.
עבודה מהבית: שילוב מנצח בין משפחה לקריירה?
עובדים מסביב לשעון: לשעות הגמישות במקום העבודה יש מחיר
קיצור שבוע העבודה? "יהיו פחות פקקים והפריון יעלה"
הסקר, שנועד לבחון את האיזון בין החיים האישיים לעבודה, נערך בחודש נובמבר האחרון לקראת כנס אלי הורביץ לחברה וכלכלה שייערך היום (ג') בתל אביב. הוא נערך באופן מקוון וכלל מדגם מייצג של כ-600 עובדים מגילאי 18 ומעלה, מהם כ-500 יהודים וכ-100 ערבים.
בין השאר, בחן הסקר את הזמן שמכלים עובדים בפקקים ועלותו למשק. על פי הממצאים, 29% מהעובדים ציינו כי הם נוסעים לעבודה עד חצי שעה; 31% בין חצי שעה לשעה; ו-40% מעל לשעה (מהם 29% בין שעה לשעתיים ו-10%, שהם אחד מכל 10 ישראלים, נוסעים מדי יום לעבודתם וחזרה מעל שעתיים). 6% בלבד ציינו כי אינם נוסעים למקום העבודה אלא הולכים ברגל או עובדים מהבית.
המשמעות של הזמן שמתבזבז בפקקים במונחי תפוקה ופריון עבודה היא הפסד של כ-25 שעות עבודה בחודש, שהם כשלושה ימי עבודה שהולכים לאיבוד. בסך הכל מדובר ב-36 ימי עבודה בשנה, שהם כ-13% מסך ימי העבודה השנתיים במשק.
מכורים לעבודה
אבל הזמן שמתבזבז בדרכים הוא רק ההתחלה. הסקר מצא כי יותר ממחצית מהעובדים (55%) אינם מרוצים ממידת האיזון בין חייהם האישיים לעבודתם, מהם כמעט 14% בכלל לא מרוצים. זאת לעומת 43% שכן מרוצים, מהם 7.5% מרוצים מאוד. עוד מתברר שכשני שליש (62%) חשים שלעבודתם יש משקל רב יותר מבחינת חלוקת הזמן במהלך היום, לעומת שליש (30.5%) בלבד, שעבורם לחיים האישיים משקל גדול יותר.
מחברי הסקר מציינים כי יש לקחת בעירבון מוגבל את השיח בדבר השינויים בשוק העבודה, ובהם המעבר למודלים של העסקה גמישה, המאפשרת לעבוד גם מהבית. 4% מהעובדים ציינו כי הם יכולים לעבוד מהבית בהתאם לשיקול דעתם, 12% ציינו כי הדבר מתאפשר באישור מראש של הממונה ו-17% רק במקרים חריגים. לעומתם, כמעט מחצית מהעובדים (47%) ציינו כי הם לעולם לא יכולים לעבוד מהבית כתחליף לעבודה במשרד.
עוד עולה מהנתונים כי כמעט 53% אינם עובדים מהבית מעבר לשעות העבודה הרשמיות, לעומת 47% שכן עושים זאת, רובם עד שעתיים בשבוע. חלק משמעותי מהזמן לאחר שעות העבודה מוקדש לשיחות בטלפון, כאשר 80% ציינו שהם מקדישים לכך כשעה בממוצע לאחר שעות העבודה. בסופי שבוע, כרבע ציינו שהם עובדים לפחות פעם אחת בחודש, מהם 16% כמעט כל סוף שבוע ו-8% פעם אחת בחודש. ממוצע שעות העבודה עומד על כשש שעות (לא כולל עובדי משמרות מסודרות).
גם בחופשות מחלה, כ-40% ציינו שהם ממשיכים לעבוד בתדירות גבוהה. בחגים ובחופשות, לעומת זאת, שיעור המשיבים שמקדיש זמן לענייני עבודה יורד ל-27%, שעושים זאת בתדירות קבועה או לעיתים קרובות.
היערכות לשינויים בשוק התעסוקה
הסקר בחן גם את ההיערכות של עובדים למגמות הצפויות להתפתח במהירות בשוק התעסוקה. בהתייחס ליוזמות השונות לקיצור שבוע העבודה, רוב המועסקים (62%) ציינו כי הם מעדיפים להשאיר את המצב כמו שהוא - חופש ביום שישי ועבודה בימי ראשון, לעומת 38% שדווקא מעדיפים לעבוד ביום שישי ולהיות בחופש ביום ראשון.
אשר לשאלה האם הם חוששים כי תחום העיסוק שלהם יהפוך ללא רלוונטי בעתיד הקרוב, בשל ההתפתחויות הטכנולוגיות, הרוב המכריע (72%) לא הביע חשש מכך, לעומת 28% שכן. על השאלה האם שקלו לעבוד הכשרה מקצועית כדי להקטין את הסיכון לאיבוד הרלוונטיות בשוק התעסוקה, למעלה ממחצית מהמשיבים השיבו בשלילה מוחלטת, וכ-28% נוספים שקלו זאת לעיתים רחוקות. כך או אחרת, כמעט מחצית (48%) סבורים כי האחריות למימון ההכשרות לעובדים מוטלת על המעסיקים.
"נתוני הסקר משקפים את הצורך הבוער להתאמת שוק העבודה למאה ה-21", אומרת דפנה אבירם ניצן, מנהלת הכנס ומי שעומדת בראש מרכז ממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה. "על המעסיקים בממשלה ובמגזר העסקי להיערך לשינויים המהירים בשוק העבודה, באמצעות התאמת הסכמי העבודה למציאות המשתנה ורענון מערך ההכשרות המקצועיות, כך שיהיה רלוונטי לצרכי השוק ויתמוך בצמצום הפער בפריון וברמת המיומנויות של העובדים בישראל מול מדינות ה- OECD".
בריאיון באולפן ynet הוסיפה אבירם ניצן, כי "שוק העבודה עובר בשנים האחרונות שינויים מרחיקי לכת. אם בעבר היינו באים לעבודה, ואחרי שמונה שעות הולכים הביתה ובזה נגמר יום העבודה, היום העבודה הולכת איתנו לכל מקום. היא איתנו בניידים, אנחנו יכולים לעבוד בבית קפה, אנחנו יכולים לעבוד מהבית, למעשה הגבולות היטשטשו. מעניין לראות שבישראל אנחנו לא כל כך מרוצים מהמצב החדש. יש לנו רוב של ישראלים שמרגישים שאין אזור הולם בין העבודה לשעות הפנאי".
לדבריה, בצרפת כבר הבינו את הבעיה של טשטוש הגבולות בין הבית לעבודה. "בצרפת יצא לפני מספר שנים חוק שמגביל את המעסיק בשעה מסויימת שמעבר לה הוא לא יכול לשלוח מיילים לעובדים".
