מאיפה הכסף? הוא תמיד היה שם
אישור תקציב סל התרופות וההחלטה להאריך את הפחתת המכסים על מוצרי צריכה לא נובעת מזכייה פתאומית של המדינה בפיס. למעשה, בשתי ההכרזות האלה אין כסף חדש, והמצוקה האמיתית עדיין קיימת. פרשנות
הכרזת משרדי האוצר והבריאות על סגירת תקציב סל התרופות לשנת 2020 והידיעה על כך שהפחתת המכסים על מוצרי צריכה שונים הוארכה בחצי שנה נוספת העלתה אצל רבים את התהייה מאיפה נמצא פתאום הכסף, כאשר ידוע לכל שהגירעון של הממשלה חורג משמעותית מהיעד שנקבע לו, והאם מדינת ישראל זכתה בפיס?
הפחתת המכסים על מוצרי צריכה הוארכה בכחצי שנה
סופית: האוצר יעביר 500 מיליון שקלים לסל התרופות
התשובה היא בפשטות: לא. למעשה שתי הבשורות האלו, לכאורה חיוביות, לא נובעות ממה שניתן לקרוא לו "כסף חדש", אלא הן תוצאה של הפלונטר הפוליטי שבגינו אנחנו נכנסים לתוך שנת 2020 ללא תקציב מאושר ועם מה שמכונה "תקציב המשכי" – המדינה הולכת לפעול בחודשים הבאים, עד להקמת ממשלה חדשה ועד לאישורו של תקציב לשנת 2020, עם תקציב חודשי של 1/12 מהתקציב האחרון שאושר, זה של 2019.
אם מפרקים את שתי הבשורות שאיתן פתחנו, מגלים שלמעשה אין כאן באמת בשורה. נתחיל בתקציב סל התרופות. במשרדי הבריאות והאוצר שמחו לבשר על הסכמות שבעטיין יעמוד התקציב בשנה הבאה על חצי מיליארד שקל – מדובר בתקציב זהה לזה שקיבל סל התרופות במהלך כל אחת משלוש השנים הקודמות וזאת למרות הצורך בהגדלתו, צורך שאותו הדגישו במערכת הבריאות במהלך השבועות האחרונים. אם יש משהו שאפשר להתנחם בו, הוא בהסרת החששות שבגלל הפלונטר הפוליטי אפילו סכום זה לא יאושר.
התקציב, אם כך, זהה לזה של השנה הקודמת ולפיכך אין כאן כל תוספת תקציבית והמסגרת של 1/12 מהתקציב של 2019 מדי חודש נשמרת.
ומה באשר לחשיפת ynet אתמול על כך שהורדת המכסים על מוצרי צריכה תימשך חצי שנה נוספת? הורדת המכסים הזו, חלק מתוכנית "נטו הוזלות" שהנהיג שר האוצר משה כחלון ונועדה להוזיל לציבור הרחב שורה של מוצרים החל ממכשירי סלולר ועד למוצרי תינוקות, כלל לא נמצאת בבסיס התקציב. מדובר בהוראת שעה שתוקנה בהוראתו של השר כחלון והייתה אמורה לפוג בסוף 2019.
ההחלטה להאריכה לפיכך היא בסך הכל הוראת שעה זמנית נוספת עד, שבשאיפה, תקום ממשלה חדשה שתחליט מה לעשות בהמשך. האם יש לכך עלות תקציבית? למעשה אין פה כסף שיוצא מקופת המדינה אלא כסף שאינו נכנס אליה.
תקציב המדינה מבוסס על תחזית הכנסות ממסים. כאשר ברור שלפחות במחצית הראשונה של 2020 התקציב לא יגדל ויישאר כפי שהיה ב-2019, קל היה למשרד האוצר ורשות המסים להשאיר את הוראת השעה של נטו הוזלות על כנה. הגירעון הגדול של 2019 הוא מבחינתם היסטוריה. ב-2020 נפתח דף חדש ואין מבחינתם סיבה לבטל את הוראת השעה, כשידוע שלא צפויות הוצאות תקציביות חריגות.
אסור להתבשם משני האירועים הללו. בעיית הגירעון ובעיקר היעדרו של תקציב מדינה מתוכנן ל-2020 מעמידה את המשק כולו במצב מסובך. בהיעדר ממשלה שיכולה לקבוע תקציב, אין מענה לצרכים תקציביים שעומדים על הפרק, כמו למשל בהגדלת סל התרופות, או למערכת הביטחון.
בשבועות הקרובים אנחנו עתידים לשמוע את מערכת הביטחון זועקת את זעקת התקציב החסר. עד היום קולו של צה"ל כמעט ולא נשמע, שכן הוא נשען על תוכנית רב שנתית (תר"ש) שאושר גם בהסכם יעלון-כחלון ואפשר להם לפעול באופן סדיר. אלא שתוכנית זו מסתיימת בשנה הבאה ובצה"ל היו רוצים לאשר מבעוד מועד תוכנית רב שנתית חדשה. בהיעדר ממשלה, אין אפשרות לקבוע תוכנית כזו, מה שמכניס את צה"ל לבעיה אמיתית של תכנון ארוך טווח.
עם התקציב ההמשכי אין יכולת להגדיל את תקציב הביטחון אלא רק להעביר תקציבים בין משרדים ובתוך משרדים. כך, ככל שלא יהיה תקציב לשנת 2020 עם מענה לצרכי מערכת הביטחון, יידרש צה"ל לקבוע סדר עדיפויות חדש. לכן, אל תופתעו אם בקרוב יופיעו כותרות על ביטול אימוני מילואים וחוסרים בציודים, שייגרמו כתוצאה מהסטת כספים למקומות אחרים בצבא, כמו הצטיידות בתחמושת. כי בסופו של דבר, יש תקציב או אין, ישנם החיים עצמם. וככל שיימשך המצב השברירי בדרום, סדר העדיפויות יילך בעיקר לשם.
לפנייה לכתב/ת 
