מנור סולומון: "הייתי רוצה לשחק בברצלונה"
השירות הקרבי שהתפספס, ההבטחה של אבי לוזון שמלווה אותו עד היום והמטרה שהציב לעצמו: לקחת את הנבחרת לטורניר גדול. אחרי שהפך לשגריר הכי טוב של הכדורגל הישראלי באירופה, הזמנו את מנור סולומון למשחק אסוציאציות
ילד פלא
"מגיל צעיר שמעתי את המילים האלה, ממש מהחוג בבית הספר, דרך ליגת הילדים בכפר־סבא ואז בפ"ת ועד שעליתי לבוגרים. התייחסתי אליהן כמעין בונוס, האמנתי שאם חושבים שאני כזה טוב אז יש בי משהו, אבל לא מספיק אם לא אעבוד יותר קשה מהאחרים".
אבא
"שני ההורים שלי שמאוד קרובים אליי ליוו אותי מתחילת הדרך, בכל הבקרים הקשים בשבתות. אבא שלי מורה ומאמן כושר, הוא החליט שמגיל צעיר אהיה בכמה חוגים יחד על מנת שכל דבר יעזור לי בכדורגל. הייתי בטניס, כדורגל ואתלטיקה כדי שיהיו לי כושר ואתלטיות. אנחנו מאוד קרובים. אמא הגיעה מבית של שרופי כדורגל, אז גם היא מחוברת לזה מאוד".
לחץ
"האמת שעד שהגעתי לבוגרים לא היה עליי לחץ. היה לי ברור שבכל שנה אני צריך להוביל קבוצה ושאני שחקן הכי משמעותי גם בנבחרות הצעירות, אבל את הלחץ לא הרגשתי, כי אתה ילד. כשעליתי בגיל 17 לבוגרים של מכבי פ"ת פתאום נתקלתי גם שם במונח 'ילד פלא' ובאמירות שאני צריך להוביל את הכדורגל הישראלי ושאני השחקן הגדול הבא. ציפו ממני להוביל קבוצה בוגרת בגיל צעיר, והיה לי לא קל להתמודד עם זה".
אבי לוזון
"הבן אדם שליווה אותי מאז שאני ילד, בין היתר כי שיחקתי באותה קבוצה יחד עם הבן של עמוס לוזון, עומרי, ולכן שניהם היו רואים את כל המשחקים שלנו. אבי היה מושיב אותי על הברכיים שלו, אמר לי שכל משחק אני צריך לסיים עם כמה בישולים וכמה שערים, ושאהיה השחקן הכי טוב בישראל. אני אוהב אותו ובקשר איתו עד היום כמובן".
נבחרת
"עבור כל שחקן כדורגל ישראלי החלום הוא לשחק בנבחרת, זה בטוח. לכל אחד מאיתנו יש את החלום שהנבחרת שלנו תגיע לטורניר גדול, זה גם החלום הגדול שלי. הגשמתי חלום מוקדם כששיחקתי בגיל 19 בבוגרים, אבל אני עדיין רוצה להיות הראשון אחרי עשרות שנים שלוקח את הנבחרת לטורניר גדול אולי דרך פלייאוף היורו במרץ".
טניס
"שיחקתי כשהייתי קטן עד גיל שבע, הייתי טוב. אפילו שיחקתי נגד שחקנים גדולים ממני, מכמה שנתונים מעליי. אני עדיין אוהב טניס, רואה בעיקר את פדרר שאני מאוד מעריך".
אם לא שחטאר
"את האמת, לא יודע. קיבלתי הצעות כל כמה חודשים, פתאום ממנצ'סטר סיטי, פתאום מבנפיקה, מונאקו, גנואה. היו כל מיני דיבורים והרבה פגישות שלי ושל הסוכנים. שחטאר היו מאוד רציניים ושילמו את הסכום, ורציתי לבוא. רומא רצו אותי מסיום הקיץ שעבר, המאמן שהביא אותי לשחטאר הגיע לשם".
ליגת האלופות
"החלום שלי היה לשחק בגיל מוקדם כזה (20) בליגת האלופות. זה חלום בשביל כל שחקן. במשחק הראשון התרגשתי לשמוע את המנון האלופות, המנגינה הכי מרגשת בעולם, ולכבוש בכלל היה הכי כיף. לכבוש בדקה ה־95 בסן־סירו זה להביא ניצחון, אין יותר מרגש מזה".
ליגת העל
"לא טובה כמו שהיא יכולה להיות, כי יש בה יותר כישרון ממה שאנחנו רואים בכל שבוע והרבה שחקנים מוכשרים שיכולים לצאת לחו"ל".
זוגיות
"יש לי חברה כמעט שנה וחצי, חיילת מאורנית. קצת קשה לשמור על הקשר, אבל בעוד שנה היא תשתחרר. הולך לנו טוב עד עכשיו. היא מגיעה לפעמים לאוקראינה, אני מגיע לפגרות או לנבחרת. יוצא שאנחנו מתראים בכל חודש".
ישראלי בעיניך
"שתמיד יש משהו שמאחד את כולם, כמו למשל כשנטע ברזילי זכתה באירוויזיון, כששחקן כובש בליגת האלופות, או להבדיל כשיש מצב לא טוב בעזה אז כל המדינה כגוש אחד, ממש כולם ביחד, וזה מדהים".
דברים שפיספסת
"את כל הקטע של המסיבות והבילויים, משהו ששחקני כדורגל חווים בצורה שונה לגמרי משאר החברים שלך. מבחינתי זה גם הקטע של הצבא, אילולא הכדורגל אני בטוח שהייתי הולך קרבי, הכי רחוק שיכולתי להיות".
אם לא היית כדורגלן
"זו השאלה הכי קשה. כל החיים אתה רוצה להיות רק כדורגלן, לא חשבתי על משהו אחר. אם לא הייתי כדורגלן גם לא הייתי מאמן".
הרגע קשה בקריירה
"היה לי רגע קשה אחרי המשחק הראשון שלי בנבחרת באלבניה. היינו אמורים לצאת משם למשחק ידידות בצפון־אירלנד, גם ידעתי שאני אמור לפתוח בו וסקאוטים של צ'לסי ומנצסטר סיטי חיכו לי שם. באימון הערב נפצעתי ונעדרתי לחודש וחצי, היה מבאס מאוד. גם להיעדר תקופה ארוכה וגם שלא ראו אותי".
הכי שונא ששואלים אותך
"פעם הכי שנאתי שבנות שלא מבינות בכדורגל שואלות, 'איך אתה משחק במכבי פ"ת ובנבחרת ישראל'. זה היה משגע אותי. או שהיו לי בנות בכיתה ששאלו אותי איך יכול להיות שאתה גם כדורגלן וגם חכם".
הכי מעצבן אותך
"כשאני צריך לשחק ואני לא משחק".
געגועים
"יש הרבה געגועים למשפחה, לחברים, לחברה. הם הכי חזקים בימי שישי ובחגים, כשכל המשפחה ביחד, כל החברים יוצאים ביחד. אתה מתגעגע להכל, לכל מה שהיה לפני".
תחרות
"מאז שאני קטן אני מאוד תחרותי. אפילו חברה שלי צוחקת עליי שאני תחרותי לידה. כילד, אם הייתי מפסיד במשחק הייתי בוכה. אם הייתי מפסיד בטורניר בבית ספר לא הייתי רוצה להיכנס לשיעור. גם היום אני תחרותי, רק מתון יותר. אני משתגע לנצח בכל פעם, אפילו עם אח שלי כשאני משחק איתו דמקה או שש־בש, או בפיפ"א עם חברים. חייב לנצח בכל פעם, קשה לי להפסיד".
מנור סולומון
"ילד שחולה על כדורגל, שהחלום שלו היה תמיד להיות כדורגלן, ממש כל החיים, ועכשיו מגשים את זה ורוצה לממש עוד יותר את הפוטנציאל. מקווה מאוד שאגיע לאחת הקבוצות הגדולות בליגה הספרדית או האנגלית. כמו 80 אחוז מהישראלים, הייתי רוצה לשחק בברצלונה. אני יודע שהסיכויים נמוכים".
ערן זהבי
"ווינר ענק, שחקן ענק, אחד השחקנים הכי טובים שהיו לכדורגל הישראלי, ואני שמח שיש לי הזכות ללמוד ממנו בנבחרת ויש הרבה מה ללמוד. מוסר עבודה, הישארות אחרי אימון, התנועות שעושה, שמחפש תמיד לבעוט לשער".
שישה מיליון יורו
"בהתחלה אמרתי: 'שישה מיליון יורו, וואו', איך משלמים סכום כזה על ילד ישראלי בן 19? ואז הבנתי שבשביל מועדון כמו שחטאר לא מדובר בהרבה כסף. יכול להיות שאחרי ליגת האלופות כבר החזרתי להם את ההשקעה, והם גם ימכרו אותי בסכום גבוה יותר. התנתקתי מתג המחיר מהר מאוד, מרוכז רק בהצלחה".
אוקראינה
"יותר טוב שם ממה שחשבתי, בעיקר קייב שהיא מדהימה. זו מדינה שונה, קרה יותר עם אנשים קרים יותר, זה לא הבית ולא מתקרב להיות הבית, אבל אחלה. אם אתה יוצא מקייב, אתה תפגוש מדינה לא הכי מודרנית בעולם".
אנטישמיות
"אף פעם לא חוויתי אותה באוקראינה. ההפך, עוצרים אותי ברחוב ואומרים פתאום 'מה נשמע', 'שלום'. ממה שאני מרגיש ברחוב, האוקראינים מעריצים אותנו, למרות שאני משוכנע שכמו בכל מקום יש שונאים".
לפנייה לכתב/ת 
