שער ריק: הבצורת בליגת העל
כדורגל בלי שערים זה כמו חנוכייה בלי נרות או חורף בלי גשם: איך הגענו למצב שממוצע הגולים בישראל הוא כמעט הכי נמוך באירופה, ולמה זה לא מפתיע ש-0:0 היא תוצאה כל כך פופולרית? נתונים: ירון משעל
בסופו של דבר כדור ברשת הוא הדבר שיוצר עניין יותר מכל במשחק כדורגל, הוא המטרה, וכזה, לפחות בינתיים, אין הרבה העונה. שלשום הסתיים מחזור הבקעות נוראי באלבניה, שקבע כי הליגה המקומית היא זו שמובקעים בה הכי מעט שערים באירופה. התוצאות באלבניה לקחו את הכבוד המפוקפק מליגת העל הישראלית, שהייתה עד לפני יומיים במקום הראשון, מהסוף. ממוצע השערים בישראל עומד כרגע על 2.23 בלבד למשחק, אחד לפני הסוף באירופה (ראו טבלה), כשהליגות הנוספות שמנסות להוות תחרות הן אלה של צפון־מקדוניה, מולדובה ואנדורה.
חשוב לומר שכמות שערים לא בהכרח מעידה על חוזקת או חולשת הליגה. רוסיה, למשל, שהיא ליגה די חזקה, נמצאת בעשירייה הרעה מהבחינה הזאת, בעוד בגיברלטר, שם בקושי משחקים כדורגל, כמות השערים גבוהה מבכל מקום אחר. השערים, אם כן, לאו דווקא מראים עוצמה אלא אטרקטיביות לצופה. אז הנה, אותה תחושה של חוסר בחוויה היא זו, חוסר האטרקטיביות בצפייה במשחק עצמו, כשהעיניים מול המסך. ב־3- השנים האחרונות היו רק שתי עונות עם ממוצע שערים נמוך יותר בישראל. 13 משחקים העונה הסתיימו ללא שערים, כך ש-0:0 היא התוצאה השלישית בשכיחותה אחרי 0:1 ו-0:2. למלך השערים בן שהר יש 8 כיבושים עד כה - רק פעם אחת למלך השערים היה פחות בשלב הזה של העונה, וזה היה שי הולצמן לפני 16 שנים. מכבי ת"א, שכבשה 21 שערים, היא המוליכה עם מספר השערים הנמוך ביותר בשנות האלפיים בשלב זה של העונה. למכבי ת"א של העונה שעברה היה לאחר המחזור ה-14 כבר 34 שערים, הפרש עצום.
לאדם שלא צופה במשחקים הנתונים יכולים להישמע מוזרים. נכון, שופטי המסך פוסלים שערים, אבל במקביל הוביל השימוש בווידיאו לעלייה עצומה של כ-40 אחוז במספר הפנדלים הנשרקים, כלומר היה אפשר לצפות שכמות השערים תעלה גם היא. בנוסף, קשה לומר ששחקני ההגנה הישראלים השתפרו, הרי בכל משחק נבחרת אנחנו בוכים בדיוק על ההפך. לכך אפשר להוסיף את ההצלחה היחסית של הקבוצות הבכירות, דבר שאמור להוביל גם הוא לעלייה בכמות. ועדיין, יש דווקא ירידה, כמעט היסטורית. מדוע זה קורה?
הפחד מהפסד
או: המאמנים חוששים מפיטורים
אחד הנושאים המדוברים ביותר בישראל בשנים האחרונות הוא אורך חיי המדף הקצר של המאמן הישראלי. פיטורים במהירות, התערבות בעלים, תחלופה של מאמנים שרק רוצים להישאר בלופ ולא לצאת ממעגל מקבלי העבודה. לחלק גדול מהמאמנים פה חשוב קודם כל לא להפסיד, יותר מאשר לנצח, כיוון שאם לא מפסידים אז התוצאה, כנראה, היא עוד שבוע בתפקיד.
העניין הזה נמצא בכותרות תקופה ארוכה, אבל הנה גם ההוכחה שבישראל אין לאף אחד שום בעיה לסיים בתיקו. 32 אחוז ממשחקי ליגת העל העונה מסתיימים בתיקו, יותר מכל ליגה אחרת באירופה (ראו טבלה). הגיונית, מספרית, עדיף במצב של שוויון במשחק ליגה (וזאת בניגוד למפעלי נוקאאוט) לנסות לנצח, כיוון שניצחון נותן 3 נקודות ואילו הפסד יוביל לירידה של נקודה אחת בלבד לעומת תיקו. ועדיין, במחשבה על המשרה, התוצאות אחרות.
אימון התקפה
או: לא יודעים איך לפצח הגנה
אם נישאר בגזרת המאמנים אז אפשר, אפילו צריך, לדבר גם על איכות האימון. בעבר היה נהוג לומר שלוקח זמן לייצב הגנה של קבוצת כדורגל, ליצור תיאום בין השחקנים, אבל האמת היא הפוכה - הרבה יותר קשה ליצור חיבור יצירתי בין שחקני התקפה. יותר מסובך לבנות תבניות התקפיות ששחקנים יכירו ויישמו בצורה טובה מול הגנות צפופות. בישראל יש בעיה חמורה של אימון התקפי קבוצתי.
הרבה מאמנים שמצליחים פה עושים זאת לא בזכות יכולת הקבוצה שלהם להפוך הנעת כדור למצבי הבקעה, אלא בעזרת התגוננות ויציאה להתקפות מעבר. לאחר מכן, כשהם עוברים לקבוצה גדולה שבה צריך ליזום, הסיפור הופך להרבה יותר קשה. 49 אחוז מסך האיומים לשער בליגה העונה, מחצית, הם בבעיטות מחוץ לרחבה. הממוצע בליגות הבכירות הוא כ-38 אחוז (באנגליה הכי נמוך, 35 אחוז), אבל לא רק בליגות הגדולות. בסין, למשל, 39 אחוז מהבעיטות הם מחוץ לרחבה. ככל שיש פחות יכולת לפרוץ הגנה כך כמות ההפצצות מבחוץ עולה. זה המצב בישראל כרגע.
זמן המשחק נטו
או: הכדור לא זז
בישראל משחקים פחות כדורגל - לא איכותית, כמותית - מאשר במקומות אחרים. הדבר נכון כבר לא מעט שנים, אבל למרות שאין נתונים מדויקים על כל אחד מהמשחקים העונה נדמה שיש לא מעט ערבים שבהם הכדור זז עוד פחות ממה שהתרגלנו אליו בעבר. השיא היה במשחק האחרון בליגה, בניצחון בית"ר ירושלים בבאר-שבע 0:1. אם מסתכלים רק על הזמן שבו שיחקו כדורגל, כלומר מנקים את הזמן מרגע שהמשחק עוצר, מכל סיבה, ועד שמחדשים אותו, עמד זמן הכדורגל נטו באותו ערב על 50 דקות ו-39 שניות בלבד.
בישראל, גם כשהכדור כן במשחק, הקצב נחשב לאיטי יחסית, ועל זה צריך להוסיף את העצירות. פה האשמה היא בעיקר על השחקנים שמשחקים בקצב נמוך, מתגלגלים על הדשא לאחר כל עבירה ולא ממהרים לחדש את המשחק, אבל האצבע היא לא רק לעברם. גם לשופטים יש חלק, אפילו חלק משמעותי. באותו משחק בבאר־שבע נשרקו לא פחות מ־39 עבירות, שיא עונתי, ואליהן צריך להוסיף את ההרצאות והוויכוחים אחרי כל אירוע. המשוואה פשוטה - ככל שמשחקים פחות כך הסיכוי להבקיע קטן יותר.
השינויים במשחק
או: איך מבקיעים מהקרן
960 כדורי קרן היו לקבוצות הליגה העונה. כמה מהם הפכו לשערים? 21, כלומר העונה זקוקות קבוצות הליגה לכ-45 קרנות כדי להבקיע. חשוב לומר שהמספר די דומה למה שהתרגל אליו העולם בעבר - לא קל להבקיע מקרן - אבל עם זאת צריך גם להוסיף שבמקומות רבים יש עלייה בהצלחה בכדורי קרן, אפילו משמעותית. גם בישראל בעונה שעברה הייתה עלייה כזו, אז הגיע שער כל 27 כדורי קרן. העונה חזר המצב לקדמותו.
שינוי נוסף הוא התפיסה העולמית שצריך על המגרש כמה שחקנים שיודעים ליצור במסירה, מעמדות שונות, עבור שחקנים שנעים היטב ללא כדור. זו הדרך לשבור צפיפות הגנתית שקיימת בהרבה מדינות. מכבי חיפה, למשל, מצליחה משמעותית יותר מבעבר גם במשחקים שבהם היא לא נראית טוב כיוון שיש לה עוד מוסרים כאלה. כיוון שבישראל חסרים שחקנים גם מהזן השני, אלה שנעים היטב ללא כדור, יש ירידה בכמות הבעיטות לשער בכלל ולמסגרת בפרט. ממוצע השערים הנוכחי הוא, כאמור, נמוך במיוחד, אבל עניין האטרקטיביות בליגה אינו נושא חדש. וגם אין פתרון קסם מיידי. יש המעלים רעיונות לשיפור כגון שינוי מבנה הליגות, אבל גם דבר כזה אינו מבטיח הצלחה. הקטנת כמות הקבוצות, למשל, אמורה להוביל לסגלים חזקים יותר, אבל גם לפחד ירידת ליגה עוד יותר גדול ומוחשי מזה שיש עכשיו.
הכדור, אם כן, לא נמצא אצל מינהלת הליגה, ששינוי מסוג זה הוא תחת שרביטה. הבעיה, וגם הניסיונות לתקנה, הם אחריות של ההתאחדות לכדורגל, שם אמור להתבצע טיפול לטווח ארוך, בעיקר בשני כיוונים. קודם כל, וזה הדבר החשוב ביותר, צריכים לגדול פה שחקנים שישחקו מהר יותר וחכם יותר. זה חלק מנושא־העל תחת הכותרת "פיתוח שחקנים בישראל" הלוקה בחסר מסיבות שונות, רובן קשורות לענייני חוקי הכדורגל במדינה. הנושא השני הוא הכשרת המאמנים, איכות כוח האדם, וגם פה האחריות היא של ההתאחדות לכדורגל. עד שדברים יזוזו סביר להניח שיהיו לא מעטים ראשים שיישמטו מול המסך מרוב שיעמום.
לפנייה לכתב/ת 
