הבוקר של מור סילבר
היא אף פעם לא הייתה בנאדם של בוקר, אבל מאז שנולדו שני ילדיה, מור סילבר מתעוררת כשעוד חושך בחוץ. מה עושים כשהילד רוצה ללכת עם פיג'מה לגן ומה היא מכינה לו לארוחת עשר? טור חדש
בשיתוף מועצת החלב
הבקרים הם סרט. לא כמו סרט אמריקאי שהסצנה בבוקר לא ריאלית בעליל. הילדים מתעוררים ומתארגנים בעצמם, האבא מכין קפה, האמא הכינה ארוחת בוקר כמו ב"הוטל מונטיפיורי", כולם מתוקתקים ויושבים לאכול ביחד, בצורה מאוד מנומסת ונקייה. הם נפרדים עם חיבוק ונשיקה, והאוטובוס מגיע לאסוף את הילדים ממש מחוץ לבית. אז לא, לפחות לא אצלנו.
אני אמא של שון וריו, אשתו של ודים, וכמו שאני מכנה אותו "וידוש בעלי", בעלת תואר ראשון בתקשורת ואני אכן עוסקת בזה. מעבר להנחיה, טלוויזיה והרצאות, הקמתי בשנה האחרונה מותג של מוצרים לתינוקות, ועכשיו אני גם כותבת פה בלוג חדש ואני סופר מתרגשת לשתף פה מהיום-יום שלי, מהטירוף הזה שנקרא מרוץ החיים.
אף פעם לא הייתי בנאדם של בוקר. הייתי מאלה שמושכות את הזמן בבוקר מתחת לשמיכה, מתפנקת חצי שעה על הקפה, הכול ברגוע, בכיף שלי, עד שהגיעו הילדים. שלא תטעו, ילדים זה שמחה. חיכיתי להם, רציתי אותם, אבל אף אחד לא הכין אותי לזה שהחיים משתנים תוך דקה. כשהיינו זוג +1, היינו עושים משמרות - הבוקר אתה קם ונותן לי לישון עוד שעתיים וההיפך.
אבל שני ילדים זה פרוצדורה. שניים זה קרנבל. ריו קם כל בוקר ב-5:50 בבוקר. עכשיו, בשעון חורף זה אומר שעוד חושך בחוץ בשעה הזאת. אני קמה ולוחצת על המובייל שיתנגן לו, שישאיר אותו במיטה עוד קצת. אגב, אמרתי שהוא איתנו בחדר עדיין?
שוני קם בערך ב-6:30 וזהו, שנינו חייבים לקום. אחד על זה ואחד על זה. אני נותנת בקבוק לריו ואחרי חצי שעה הוא חוזר לישון שנת בוקר. בנתיים ודים מארגן את שוני, צחצוח שיניים, בגדים. שון התחיל להיות מאוד החלטי, ואם היום הוא רוצה חולצה אדומה עם מכנסיים ירוקים ומגפיים בקיץ אז זה מה שיהיה, או אם הוא רוצה ללכת עם הפיג׳מה לגן (אני לא מתווכחת, מה שטוב לו, טוב לי, בטח בבוקר!) אז בכיף שלו.
אין לנו הזנה בגן, שזה אומר שכל בוקר אמא צריכה להכין קופסת אוכל לגן. בשלב הזה הוא תמיד יושב לידי במטבח, מציץ מה אני שמה לו בתוך הקופסה ואוכל יוגורט או פרי. כן, זה תיק להכין כל בוקר קופסת אוכל לגן אבל אני מסתכלת על זה בצורה כזו שככה אני אחראית על מה שהילד שלי מכניס לפה, ועוד בארוחת בוקר – שזו הארוחה הכי חשובה ביום.
ככה אני יודעת שהוא מקבל את כל מה שהגוף שלו צריך בשביל לגדול נכון, כמו ירקות, ביצים, לחם וגבינות. כמובן שאני משתדלת לגוון כל פעם. אני ממש ממציאה את עצמי מחדש כל בוקר אבל אין כמו הסיפוק הזה שכשהוא חוזר מהגן והקופסה ריקה.
הבוקר שלנו הוא הפרומו של איך ייראה שאר היום. אנחנו לא רואים את הילדים שלנו 9-8 שעות ביום, אם הבוקר התחיל עקום, הוא ימשיך ככה ואז הולכים לעבודה עם תחושה לא נעימה ומלאה ברגשות אשם, אבל אם הבוקר מתחיל עם חיוך, חיבוק ונשיקה, היום שלנו ימשיך כך. שיהיה יום מקסים.
בשיתוף מועצת החלב
לפנייה לכתב/ת 
