כך תעודדו את הסקרנות של הילדים
סקרנות חשובה בכל גיל, אך בגיל הרך היא הכרחית להתפתחות. למרות זאת, להורים רבים קשה "לשחרר" ולאפשר לילד לאכול בכוחות עצמו, לבדוק גבולות ולהתלכלך. איך כדאי לעזור ולעודד סקרנות?
חוקרים ותאורטיקנים רבים דברו על החשיבות בעידוד הסקרנות הטבעית של תינוקות ופעוטות. אחדים הדגישו את חשיבות הסקרנות כאבן דרך משמעותית בהתפתחות הקוגניטיבית. אחרים התייחסו לשלבים ההתפתחותיים העוברים דרך הסקרנות, כמו גילוי העולם דרך הפה בשנה הראשונה, גילוי הגוף והסוגרים בשנה השנייה והשלישית, ובהמשך במושקעות של הפעוט דווקא ביחסיו עם הסביבה. סקרנות היא הדרך הטובה ביותר לגלות את הסביבה והמרחב.
עד כמה אתם מאפשרים סקרנות?
1.חשש מחנק ולכלוך בזמן הארוחה
חשש זה מובן ולגיטימי אך איך תינוק ילמד לאכול כמו שצריך אם לא נאפשר לו להתנסות? שמעתי המון פעמים את המשפט " הוא קצת יגדל וילמד לאכול עם כפית ולא ללכלך ואז אאפשר לו" - אז זהו שלא! למידה של הרגלי אכילה היא תהליכית. הוא יפספס ויפספס, יראה איך אנחנו אוכלים, יראה שאנחנו מאמינים בו וסומכים עליו. נחזק אותו שכשהוא מצליח בעצמאותו. אם ידרשו כמה חודשים ללמוד, זה כנראה מה הוא היה צריך.
כמו כן, ברגע שפזיולוגית תינוק מסוגל לשבת יציב, הוא מוכן ורצוי לאפשר לו להתנסות באכילה עצמאית עד כמה שניתן. גם אם בהמשך תגיע עזרה מצדכם. מחשש מחנק ובהלה דאגו לאפשר מזונות רכים יותר או כאלו החתוכים לאורך, אך עדיין נוחים לאחיזה של יד קטנה.
קראו עוד:
התגובה הנכונה להתנהגות שלילית של הילדים
מה קורה כשאתם סוחבים את התיק של הילד
שוב הילד לא הוציא את הכלב לסיבוב
חשוב להפריד בין ניסיונות של למידה לבין זריקת אוכל מהמגש. שזה לרוב יקרה כשהתינוק לא רעב יותר או שאכל מספיק אחר הצהריים והגיע שבע לארוחה. ולכן אם זה קורה אפשר וחשוב להסביר - "אני רואה שאתה לא רעב עכשיו, אתה יכול לרדת ולאכול אחר כך", או - "אני רואה שסיימת לאכול אז עכשיו נרד".
אין טעם לנסות ולהאכיל ילד לא רעב. כמו כן, יצירת הרגלי אכילה חשובים לא פחות. לכן גם אם הקטן כועס כי הורדנו אותו והוא רצה לחקור, חשוב להסביר ברוגע ולא לחשוש מהתגובה.
2. חשש שהתינוק יתלכלכך
לא סתם תינוקות עוברים ממצד סטטי, לזחילה, עמידה, ישבה והליכה. בניגוד לחיות אחרות, אנחנו זקוקים לתהליכיות הזו, היא בריאה ובלתי נמנעת. הורים רבים מתקשים לאפשר לתינוק שלהם לזחול על מגוון של משטחים מהחשש שיתלכלך, יכניס משהו לפה או יפגע. הבעיה מתחילה כשהחרדה ההורית מתגברת ולא מאפשרת סקרנות טבעית.
לכן בפעם הבאה שאתם בגינה הלבישו את הקטנים בבגדים שניתן ללכלך ואפשרו להם לגלות את המרחב ואת מרקמים השונים. חשבו סיכונים ואל תמהרו לכעוס או לעצור אותם אם הכניסו עלה, דשא או חול לפה כדי לטעום אותו. זה אומנם קשה לתפיסה אבל זו הדרך שלהם לגלות והם לא ימהרו לבלוע . זו גם הזדמנות להסביר את ההבדל בין אוכל לבין חומרים שאינם אכילים.
כבדו את הרצון שלהם לחקור ונסו להבין כי הם כרגע מגלים המון דברים חדשים וכל דבר עבורם הוא מרגש ומסקרן.
3. צורך ללכת אחרי התינוק
כמה פעמים הלכתם אחרי התינוק שלכם כמו צל רק כדי למנוע ממנו לקבל מכה או ליפול? כמה פעמים נמנעתם מללכת לגינה כי אתם חוששים שהוא יפגע בלי התמיכה התמידית שלכם? במידה והתשובה שלכם היא כן אני מזמינה אתכם לעשות ניסוי - חפשו גינה מספיק מגודרת ותואמת את גילו, שתרגישו בנוח לשהות שם.
כשאתם מגיעים לגינה הסבירו לזעטוט איפה אתם יושבים ולאיפה הוא יכול ללכת ואפשרו לו להסתובב ולרוץ ואפילו להספיק הסתובב ולראות איפה אתם כדי שידע לחזור. אל תמהרו לעזור לו לעלות על מתקנים אלא אפשרו לו להבין להיכן הוא מסוגל לטפס ולהיכן לא. הישארו קרובים ואפשרו לו להתנסות ולעשות בעצמו, אולי אפילו ליפול קצת וללמוד מה הוא מסוגל לעשות ומה עדיין לא. רק כך יבין את גבולות הגוף שלו ולא יחשוב כי הוא מוגן תמידית. כי מה לעשות אתם לא באמת שם כל הזמן. זה בדיוק ההבדל בין למידה לבין הגנת יתר, והגבול הרבה פעמים מאוד דק.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
4.ניסויי מעבדה
את המושג שיקויים כבר שמעתם? על אף שהגדולים שלי כבר בני שבע הם אוהבים לעשות שיקויים מגיל מאוד צעיר אבל - באמבטיה. גם הקטן מצטרף ונהנה להעביר את המים מכלי לכלי ולהבין כיצד ישנם כלים גדולים יותר ופחות וכיצד המים עוברים בקלות בין כלי לכלי. כך האמבטיה היא גם רחצה אבל גם מרחב מקסים להתנסות וחקירה. אל תמהרו להגיד לא לגואש ולמים, אלא נסו לייצר גבול בו תרגישו שליטה ותוכלו לאפשר חקירה באופן שנוח ונעים לכם. צאו יחד לגינה בחוץ ושחקו במים או צבעו בגואש. זה בהחלט אפשרי, חשוב ובעיקר מעלה חיוך באופן מיידי (לפחות להם).
5. חשש מבדיקת גבולות
תינוקות וילדים תמיד ינסו לבדוק ולפרוץ את הגבולות של ההורים שלהם. זו הדרך שלהם להבין בעיקר קשרים משמעותיים ואת עצמם. יחלק יעשו את זה בגיל צעיר יותר וחלק בגיל מבוגר יותר. יש כאלו שיותר וכאלו שפחות. הדבר החשוב ביותר היא להשתדל להבין כי צורך זה הוא טבעי ונכבד אותו, אך יחד עם זאת גם לא נחשוש מהתגובה שלהם או שלנו ולא נמהר לבטל את הגבולות החשובים לנו בעקבות התגובה שלהם.
אי אפשר למנוע את הסקרנות, היא נמצאת בכל שלבי ההתפתחות, אבל כן אפשר לדכא אותה. לפני שאתם אומרים לא, עצרו וחשבו עד כמה החשש שלכם ממה יהיה מנהל אתכם? עד כמה אתם סומכים עליהם ומאפשרים להם להתנסות בהתאם לגילם? השתדלו לתמוך ולא להגן באופן מוגזם או למנוע מהם עצמאות. ככל שנסמוך על ילדינו ונראה להם שאנחנו מאמינים בהם, כך הם יאמינו בעצמם וביכולת שלהם ללמוד, לחקור ולהשתמש ביצירתיות ודמיון. רק צריך לאפשר להם, אצלם זה מגיע built in.
הכותבת היא יועצת משפחתית להורות ושינה , בעלת MA בלימודי משפחה והדרכת הורים
לפנייה לכתב/ת 
