עד שהילדים הבדואים לא ילמדו עם יהודים

ארכיון(צילום: רועי עידן)

תוצאות מבחני פיז"ה האחרונים עוררו סערה תקשורתית, לאחר שנמצא כי תלמידים בדואים מהדרום מדורגים בתחתית הרשימה, הרחק מאחורי תלמידים בסעודיה ובלבנון. חבל שרק כשנערכות השוואות למדינות ה-OECD, הציבור הישראלי נזכר בקהילות השקופות, העניות והמאותגרות ביותר בישראל.

• לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
  

כשחסרים מורים במקצועות שונים, משרד החינוך מייבא מורים מחוץ ליישובים הבדואים. מהיכן? לא מבאר שבע, קריית גת או אפילו מתל אביב, אלא מהיישובים הערביים בצפון. התוצאה היא שהילד הבדואי בכיתה ב' או ג' מבולבל כפליים: עכשיו הוא גם צריך להתמודד עם מורה שהשפה הערבית שלו שונה מהניב הבדואי.

חוסר השייכות של התלמידים הבדואים והיעדר האופק לעתיד ניכרים מאוד במערכת החינוך הבדואית: זו מערכת מיושנת, שבטית, והניהול בה מעורר סימני שאלה. אף גורם לא לוקח אחריות על מחדל זה: ההורים, המורים, מנהלי בתי הספר, מערך הפיקוח ומשרד החינוך. התקשורת, מצידה, לא בוחנת ומסקרת לעומק את הפערים. במקרה הטוב היא מראיינת פעם בשלוש שנים מנהל בית ספר ערבי בדואי, שיסביר מדוע תלמידיו נכשלים. אין תחקירים על המחסור העצום במורים לעברית, לאנגלית ולמתמטיקה, ואין שערי עיתונים עם צילומי התשתיות העלובות והמשפילות.

התוצאה של 12 שנות לימוד בתנאים כאלה ברורה: אלה שמחפשים השכלה גבוהה, יעדיפו אוניברסיטה בחברון על פני אוניברסיטת בן גוריון בנגב. אין צורך להרחיב לגבי ההשלכות החברתיות של תופעה זו. וכך, חומות הגטו רק גדלות.

• ג'מאל אלקרינאווי הוא מנכ"ל ומייסד עמותת "השחר החדש" בנגב