הילדה ביישנית? כך תעזרו לה
פחד מסיטואציות חברתיות, חשש מכישלון ודימוי עצמי נמוך. ביישנות חברתית נובעת מסיבות שונות ומציבה אתגר בפני ההורים, שמצד אחד רוצים לעזור לילד להתגבר על הקושי ומצד שני לא רוצים ללחוץ
ביישנות חברתית יכולה להתבטא בגילאי הגן בקשיי פרידה מההורים או סירוב להשתתף בחוגים ומסיבות. בגילאי בית הספר זה יכול להתבטא בחשש להצביע בכיתה או לתקשר עם המורה, פחד לדבר כשנמצאים בחברה, ניסיון לא להיות במוקד תשומת הלב, שפת גוף שמשדרת רצון להסתתר (מאחורי השיער, מאחורי חבר או הורה או מאחורי כובע), קושי ליצור קשר עין ועוד.
ליטל בת ה-14 הגיעה למפגשים בקבוצה החברתית כשעל ראשה כובע שהיא כמו מסתתרת מאחוריו, והתקשתה ליצור קשר עין. היא מיעטה להתבטא בפגישות הראשונות, למרות ניסיונותיה של המטפלת לתת לה תחושה נוחה ולעודד אותה להשתתף.
במפגש הרביעי של הקבוצה העיר אחד הבנים שהוא לא שמע מעולם את הקול שלה. זה הוביל לשיחה בקבוצה על ביישנות והילדים סיפרו על מצבים שבהם הם מתביישים. נראה שהשיחה הקלה על ליטל והיא החלה לדבר יותר במפגשים. היא עדיין התקשתה ליזום בעצמה את הדיבור, אך כשהמטפלת פנתה אליה ענתה יותר באריכות, חייכה יותר במהלך הפגישות ויצרה קשר עין עם המטפלת ועם חברי הקבוצה.
ממה נובעת ביישנות חברתית?
ישנם ילדים שהטמפרמנט המולד שלהם הוא חששני, והם מגלים ביישנות החל מתקופת הפעוטות. בביישנות חברתית ישנו מרכיב גנטי וממחקרים עולה כי יש לתכונה זאת נטייה חזקה לעבור בתורשה. גם גורמים סביבתיים משפיעים על התפתחותה של ביישנות חברתית, כמו הורים ביישנים שלא מספקים לילד מודל מספיק משמעותי של התערות בסביבה וחיברות.
רפי, בן השש, תואר על ידי הוריו כילד ש"נולד" ביישן והוא חששן וחרד בסיטואציות חברתיות עד היום. הוריו סיפרו שכבר כתינוק סרב שאחרים ירימו אותו, מיעט לחייך או ליצור מגע עם אנשים שאינם מוכרים לו היטב, נצמד אל הוריו והתקשה מאוד להיפרד מהם.
קראו עוד:
הרשת שנותנת סופגניות לתלמידים טובים
ההורים ששמים סוף ל"בן אמיץ וילדה יפה"
6 שלבים שיעזרו להכניס הרגלים חדשים
ישנם ילדים שאצלם הביישנות החברתית מתפתחת בהמשך חייהם כתוצאה מהצטברות של אירועי חיים כאלה ואחרים, למשל - כתגובה לכניסתם למסגרת חינוכית עם הרבה ילדים והמולה, כתגובה לשינויים במשפחה כמו לידת אח קטן או כתוצאה מאווירה משפחתית מתמשכת שבה קולם לא יכול להישמע והם מתרגלים להיות נחבאים אל הכלים.
הוריה של ניצן בת התשע תארו שתמיד הייתה מעט סגורה ועדינה, אך לאחר שעברו דירה לעיר אחרת והיא החלה ללמוד בבית ספר חדש, החלה ממש להימנע מסיטואציות חברתיות. הם קישרו זאת לכך שסבלה מבדידות והתעלמות בימיה הראשונים בכיתה החדשה.
הרצון להימנע מכישלון
ביישנות חברתית לעיתים נובעת ממיומנויות חברתיות לא מפותחות. כשילד מתקשה להבין סיטואציות חברתיות, ליצור קשר עם אחרים, למצוא נושאי שיחה משותפים, ליצור קשר עין, להקשיב לאחרים ולבטא את דעותיו - הוא יכול לפתח בהדרגה הימנעות מסיטואציות חברתיות. זה קורה כי הילד רוצה להימנע מחוויות של כישלון שחווה בעבר כשניסה להיות מעורב חברתית.
מיכל בת ה-12 הייתה ילדה מופנמת מאוד. היא סיפרה למטפלת שהיא לא יודעת על מה לדבר עם הבנות בכיתה, ושתמיד נראה לה שהן שקועות בעולמן ולא רוצות שהיא תצטרף. ביישנות חברתית יכולה גם לנבוע מדפוסי חשיבה מכשילים כגון חשיבה שלילית ופסימית ("אף אחד ממילא לא יקשיב לי אז עדיף שלא אדבר") או מפרשנות מוטה לגבי כישלונות בעבר ("לא הצלחתי במבחן כי אני טיפש ואפס", במקום - "לא הצלחתי במבחן כי לא היה לי זמן ללמוד").
ביישנות חברתית יכולה לנבוע גם מדימוי עצמי נמוך. אלמוג שיתף בקבוצה החברתית בכך שהוא חושב שהוא ילד משעמם ולא מעניין, ושהוא מבין למה הילדים בכיתה לא רוצים להיות איתו. הילדים בקבוצה הגיבו באמפתיה וחום ושיקפו לו שבקבוצה הוא אומר הרבה פעמים דברים מעניינים ויודע לתמוך באחרים. המנחה דיברה עם הילדים על הפער שיש לפעמים בין האופן בו אנחנו תופסים את עצמינו, לבין האופן בו האחרים תופסים אותנו.
הפחד להצליח
מה חשים ילדים ביישנים בזמן אמת? הביישנות יכולה לבוא לידי ביטוי בעוררות פיזיולוגית שמצביעה על חרדה. למשל: הסמקה, דפיקות לב מואצות, רעד, תחושת מבוכה קיצונית, הזעה או חולשה כללית. העוררות הפיזיולוגית מורידה את התפקוד, ומחזקת את ההמנעות, כי הילד שחש אותה, מחכה "להירגע" לפני שהוא מגיב למה שנאמר או יוזם שיחה, וזה דוחה את תגובתו עד שעובר העיתוי הנכון לפעול או להגיב.
נעמה בת ה-16 תיארה בפני המטפלת שכשהיא נדרשת לפתוח בשיחה היא מרגישה מבוכה קיצונית, ו"חום בלחיים" והיא יודעת שהיא נהיית מאוד אדומה. היא חשה בושה כי היא מרגישה שרואים שהיא בלחץ, ולכן נמנעת לדבר בפני אנשים או להיות בחברה כדי לא להגיב כך.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
ביישנות חברתית, חוסר ביטחון והימנעות נתפסות פעמים רבות כחשש של הפרט להיכשל, וכרצון להימנע מדחייה או עלבון. מעניין להתבונן גם בצד השני של התופעה כי כשאנחנו חוששים לנסות משהו אנחנו לא רק רוצים להימנע מכישלון, אלא גם מפחדים באותה מידה להצליח. הצלחה פירושה להיות בפוקוס, לקבל תשומת לב ולעורר באחרים ציפיות שנצליח גם בהמשך.
ינאי בן ה-12 סיפר בקבוצה החברתית שהחליט לא ללכת למבחנים של מגמת המוסיקה בחטיבה אליה הוא מיועד. המנחה בדקה אם הוא מפחד שלא יצליח ולכן לא הלך. ינאי אמר שהוא יודע שהוא יצליח כי הוא מקבל הרבה פידבקים על כך שהוא מוסיקאי ונגן מוכשר, אבל שהוא חושש להתקבל למגמה כי הוא לא רוצה להופיע, להיות מוכר בבית הספר ולזכות לתגובות נלהבות. המנחה שוחחה עם הילדים על הפחד להיכשל, וגם על הפחד להצליח והילדים יכלו להתחבר לשני סוגי הפחד ונתנו דוגמאות משלהם.
איך עוזרים לילדים עם ביישנות חברתית?
ביישנות חברתית של ילדים ובני נוער מציבה אתגר בפני ההורים. מצד אחד ההורים רוצים לקדם ולדחוף את הילד להתגבר על הביישנות ולהתנסות בדברים. מצד שני הם אינם רוצים ללחוץ עליו מדי אם אינו מוכן לשינוי, ובכך להגביר את החרדה וההימנעות.
הדרך המומלצת היא שילוב מיטבי בין שני הכיוונים. לחפש כל הזמן הזדמנויות להתנסות בחיברות, לעודד את הילד לנסות, לבדוק פתרונות שהם "מחוץ לקופסה" (למשל חוג מעניין דרך תחומי העניין של הילד, חשיפה לילדים אחרים שאינם עם הילד בכיתה וארגון פעילויות עם המשפחה המורחבת שבהן ניתן לתרגל מיומנויות חברתיות בסביבה בטוחה).
חשוב שההורים יבדקו כל פעם את הבשלות העכשווית של הילד להתקדם ולהתנסות, ולא יסתמכו על כך שבעבר הילד סרב או נמנע. רצוי לחזק את הילד על ההסכמה שלו לנסות, גם אם התוצאה אינה טובה כפי שציפה. אפשר להזכיר לו פעמים קודמות שניסה והצליח.
עם זאת, חשוב שההורים יהיו סבלניים ולא ילחצו. סביבה ביתית תומכת ומקבלת חשובה יותר מכל, כיוון שעבור ילדים עם חרדה חברתית הבית הוא המקום הבטוח של הילד. חשוב לא להפוך עבור הילד לגורם "רודפני" שלוחץ או מכריח. ההורה יכול לעודד את הילד להתנסות בדברים חדשים, אך גם להבין את ההימנעויות ולכבד את קצב ההתקדמות של הילד.
אסנת גרתי היא פסיכולוגית קלינית, ומנהלת תחום קבוצות למיומנויות חברתיות ב"מרכז גרתי"
לפנייה לכתב/ת 
