במונסי זהירים אך נחושים: "הכל משמיים, אנחנו אומה של קורבנות"
הקהילה החרדית בעיירה הקטנה התעוררה למציאות שונה לאחר הפיגוע: "אנשים מסתכלים כל הזמן מאחורי הכתף, לוודא שהכל כשורה". למרות הכל, השגרה נמשכת והתושבים ארגנו תהלוכה ענקית לכבוד הכנסת ספר תורה: "לא צריך לשנות כלום, רק להתפלל"
בבוקר שאחרי הפיגוע שבו אדם חמוש במצ'טה התפרץ למסיבת חנוכה ודקר 15 חוגגים, הקהילה החרדית בעיירה הקטנה מונסי שבמדינת ניו יורק בחרה לתאר את עצמה בשתי דרכים, סותרות לעיתים.
האחת, על מיעוט דתי החש כיצד הפחד מגיע לשיא ונאלץ להפגין זהירות יתרה. התושבים החרדים שהסתובבו בחוסר מעש סביב זירת הפיגוע ביום ראשון, מנו רשימה ארוכה של התקפות נגד הקהילה שלהם: בחודש שעבר היה מקרה דקירה נוסף לא רחוק משם, בג'רזי סיטי אירע פיגוע ירי במרכול כשר שהוביל למותם של ארבעה, בהם שני יהודים חסידיים, ובשכונות הדתיות בברוקלין התגבר זרם ההתקפות האנטישמיות נגד האוכלוסייה היהודית המקומית. ההתקפה במוצאי שבת, בביתו של הרב חיים רוטנברג, הייתה המקרה האחרון ברשימה הארוכה של ההתקפות.
"אתה רואה הורים שאומרים לילדיהם לחכות בתוך הבית עד שהאוטובוס לבית הספר מגיע", אמר אהרון ווידר, מחוקק במחוז רוקלנד במדינת ניו יורק ובעצמו תושב מונסי. "אתה רואה אנשים שחושבים פעמיים לפני שהם יוצאים לרחוב בלילה כשחשוך. אנשים מסתכלים כל הזמן מאחורי הכתף, לוודא שהכול כשורה".
אבל לתושבים החרדים של מונסי יש גם סיפור אחר, סיפור על התנגדות.
הם מבהירים שלא יסכימו לנעול את דלתות בית הכנסת, שלא ישנו את אורחות חייהם ושלא יתנו לתוקפים לקבוע עבורם כיצד יחיו ובמה יאמינו. פחות מיממה אחרי ההתקפה על ביתו של הרב, דלתות בית הכנסת הסמוך נותרו פתוחות, כשמתפללים נכנסים ויוצאים ללא הרף, וללא פיקוח. עם סיום התפילה, התיישבו המתפללים הגברים לארוחת בוקר שכללה בייגלס, ביצים ותפוחי אדמה, תוך שהם שרים נעימה חסידית בזמן שהרב מלמד שיעור תורה. בחדר ליד, מכלי שמן ניצבו מוכנים להדלקת הנרות בלילה, בדיוק כמו בכל אחד מלילות החנוכה. דבר לא השתנה.
בחוץ הפגינה המשטרה נוכחות עם ניידות שנסעו הלוך ושוב וכמה מתנדבים מארגון השמירה החרדי "חברים" סיירו מסביב לבית הכנסת. אבל עוברי האורח לא ראו רק אבטחה ואמצעי זהירות. הם גם יכלו לצפות בתהלוכה ענקית ורועשת העושה דרכה במורד הרחוב, לרגל חגיגות הכנסת ספר תורה לבית כנסת סמוך. בראש התהלוכה נשאה משאית כתר מתנפח ענק ולצידו צעדו עשרות ילדים קטנים, דגלים בידיהם וכתרים מנייר לראשם. וכך בדיוק מתמודדת מונסי עם ההתקפה שכוונה נגדה – בשילוב של זהירות, לצד נחישות.
"מצד אחד, קרה כאן משהו והכל השתנה", אמר צבי רוטנברג, אחיינו של הרב, שהיה עד למתקפת הדקירה. "אבל מן הצד השני, אנחנו יהודים, אנחנו מאמינים שהכול בא מהשמיים ואיננו יודעים את הסיבה לדברים. בגלל שאנחנו יהודים מאמינים, אנו יודעים שיהודים הם קורבנות בכל מקום, מימי חורבן בית המקדש ועד לביאת המשיח, אנחנו אומה של קורבנות".
העובדות היבשות של פיגוע הדקירה אינן מרפות מהתושבים. ארבעה מחמשת הפצועים שוחררו כבר ביום ראשון מבית החולים. יוסף ניימן, נותר מאושפז במצב קשה. ניימן, סוחר דגים בפנסיה בשנות השבעים לחייו, עבר שלושה ניתוחים להצלת חייו. רוטנברג, אחיינו של הרב, סיפר כי ניימן נהג לבלות את רוב זמנו בלימודי תורה ובסביבת בית הכנסת. ״הוא אחד האנשים החשובים ביותר בקהילה. הוא שם כל הזמן. תמיד מאוד שמח וחברותי, תמיד יש לו מילה טובה להגיד״, אמר רוטנברג על ניימן.
"זה התחיל עם פוסטים ברשת - ונגמר בדקירות ויריות"
כמה מהמשתתפים בטקס הדלקת נרות החנוכה בביתו של הרב לא הצליחו לישון מאז התפרץ הדוקר לבית בו חגגו את הנר השביעי. הם שחזרו שוב ושוב את אירועי אותו לילה באוזני העתונאים הרבים שנקבצו מחוץ לבית, מנסים אולי להבין בעצמם מה בדיוק קרה. בראשם עמד יוסף גליק, שמש בית הכנסת שהיה לגיבור היום. הוא תיאר כיצד ראה את התוקף, איך עזר לפנות את החוגגים מהבית וכיצד חזר פנימה והשליך שולחן אל ראשו של הדוקר. כשזה ברח, גליק רדף אחריו ורשם את מספר לוחית הזיהוי, מוביל בכך למעצרו המהיר. "קיבלתי החלטה", הוא אומר. "ראיתי שאף אחד לא עושה את זה ושמישהו חייב לעשות את זה. לא ישנתי מאז. ניסיתי, אבל בני הגדול בא אלי למיטה ואחר כך כבר הייתי צריך לחזור לעבודתי בבית הכנסת".
מנהיגי הקהילה מנסים להתמקד כעת במניע להתקפה ובשאלה מה ניתן לעשות, אם בכלל, כדי לעצור את הגל הגואה של האנטישמיות המכה בתושבים החרדים. ווידר רואה בהתקפת הדקירות את החוליה האחרונה בשרשרת שהחלה בהסתה במדיה החברתית כבר לפני שנים. ככל שהאוכלוסייה הדתית גדלה וככל שיותר תושבים יהודים עברו לעיירות הסובבות את מונסי, גבר קולם של תושבים לא-יהודים באזור שלא ראו בעין יפה את צמיחתה והתפשטותה של הקהילה.
כמה מהפוסטים של אותם תושבים, בעיקר אלה שהתייחסו אל כלל היהודים החרדים כמקשה אחת, נתפסו כאנטישמיים. במודעה שפרסם באחרונה חבר במפלגה הרפובליקנית במחוז, הוא הצהיר כי ״אם הם יזכו, אנחנו נפסיד״. ה״הם״, במקרה זה, היו התושבים החרדים. הוא גם הזהיר כי ווידר ושותפיו הפוליטיים, מתכננים "הפיכה" במועצת המחוז.
"זה התחיל עם אנשים שפרסמו פוסטים אנונימיים ובהם דברים נוראים נגד הקהילה החרדית, והמשיך בכך שאנשים המשיכו לפרסם את הדברים, אבל הפסיקו להתחבא מאחורי אלמוניותם״, אמר ווידר. "יש גם את ההתקפות ה'רכות' מהסוג שרואים בברוקלין – כאשר מישהו רץ אל יהודי מאחור ומעיף את כובעו, או משליך אבן לבניין יהודי. ואחר כך מגיעות הדקירות והיריות".
יוסי גסטטנר, תושב מקומי ומייסד המועצה הציבורית האורתודוקסית, אומר כי עצם המעבר של יהודים דתיים לעיר חדשה, נתפס לא פעם כצעד שלילי. הוא קרא לרשויות אכיפת החוק להבהיר מה תהיה הענישה על עבירות של אנטישמיות ולדאוג להעניש את האחראים, כדי להרתיע את התוקף הבא. מייקל ספכט, המפקח העירוני של מונסי, אמר כי הוא מעוניין להתקין מכשירים לזיהוי לוחיות רישוי בכניסה לעיירה כדי לפקח על הנכנסים. המשטרה המקומית הגבירה את הסיורים ברחובות מונסי: "כל דבר שנכתב על הקהילה החרדית ארוז בצורה שלילית. אין לנו דרך לנצח", אמר ספכט.
המנהיגים הפוליטיים באזור הבהירו כי הם רואים במתקפה אירוע אנטישמי ומושל מדינת ניו יורק מריו קוואמו כינה את ההתקפה "טרור פנימי". אבל החשוד, נכון לעכשיו, לא הבהיר את המניע למעשיו. אלכסנדר רוזמברג, מנהל יחסי הקהילה של הליגה נגד השמצה, הצביע על העובדה שהחשוד הגיע במיוחד למונסי, מרחק למעלה מחצי שעה ממקום מגוריו. ״צריך לבדוק כל מקרה לגופו. איני חושב שזה הוגן כלפי המשטרה או כלפי הקהילה אם אנו מותחים קו ישיר (לאנטישמיות) לפני שהעובדות ידועות״, הוא אמר.
מחוץ לבית הכנסת ניצבו ביום ראשון קומץ של תושבים לא-יהודים ממונסי במפגן תמיכה בשכניהם. "ניצבים בנחישות נגד שנאה", ו"אהוב את שכנך", קראו השלטים שהחזיקו. "האנטישמיות הזאת היא סרטן ועלינו לעקור אותה מן השורש", אמרה הת'ר קונו, מורה בבית ספר יסודי ואחת התושבות הלא-יהודיות של מונסי. "לכן עלינו לבוא לכאן ולהפגין את התמיכה שלנו".
בצד השני של הכביש, התושבים החרדים כבר התכוננו לתהלוכת הכנסת ספר התורה. כמה חילקו קפה חם ודברי מאפה לעתונאים, אחרים שוחחו ביניהם על ליל ההתקפה. על המדרכה המשיכו משפחות לצעוד, עגלות התינוקות לפניהן, ממש כמו בכל יום. "אני מפחד? בכלל לא", אמר גליק. "אני מחכה למשיח שיבוא ויקח אותנו לירושלים. איני מתכוון לשנות שום דבר באורחות חיי מאתמול, להיום ולמחר. אין שום דבר שצריך לשנות. רק להתפלל, להתפלל ולהתפלל".
לפנייה לכתב/ת 
