נפתלי בנט, לא בטוח שנאמין לך הפעם
בנט תרם להעמקת האחיזה החרדית במוסדות הדת ולהרחקתם מהציבור. כשהוא מציב את תיק הדתות כדרישה של הימין החדש, יש סיבה לדאגה
הודעת שר הביטחון נפתלי בנט שלפיה הימין החדש תדרוש את תיק הדתות "הנחשק" כתנאי לכניסה לקואליציה, היא הזדמנות מצוינת לבחינת השאלה מה נעשה בתחום בשנים האחרונות, ואת הצורך בתיק כזה מלכתחילה.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אין ספק שמי שאמור להכיר היטב את הנושא הוא בנט עצמו, שעמד בראש המשרד הקדוש מ-2013 (בעזרת סגן שר מטעמו, אלי בן דהן). כפוליטיקאי רענן, נאמן לסיסמת הבחירות דאז "משהו חדש מתחיל", תרם בנט לא מעט לביסוס השיטה הקיימת, להעמקת האחיזה החרדית במוסדות הדת הממלכתיים ולהרחקתם מהציבור.
נחזיר את תיק הדתות לידי הציונות הדתית.
— Naftali Bennett בנט (@naftalibennett) December 24, 2019
המסורת שלנו והמורשת שלנו צריכים להפוך לדבק של אחדות, לא לזירת קרב.
צריך להשיב את היהדות המקרבת: בכשרות, בנישואין, בגיור—בהכל.
אפילו היוזמה למינוי רב ראשי מרבני צוהר, משאת נפשם של רבים בציונות הדתית, שנקברה תחת התנגדות בנימין נתניהו להצעת החוק להגדלת הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, לא נתקלה במחאות נמרצות במיוחד מצד בנט. וכך נפל מהלך שעשוי היה להביא לבחירת רבנים ראשיים עצמאיים יותר ושמרנים פחות, ואיתו מועמדותו של הרב דוד סתיו.
ומה עם ביטול משרת רב ראשי שני? השתגענו? מי יסתכן מול הציבור הכי נאמן בישראל, החרדים כמובן.
השר בנט ושותפתו החילונית איילת שקד, שבמהלך כהונותיהם איישו תפקידי מפתח לקידום שינויים מהותיים בתחום הדת והמדינה, בחרו למשל לוותר על ראשות הוועדה למינוי דיינים (על פי החוק, שרת המשפטים עומדת בראש הוועדה), ובכך סללו את הדרך להמשך שליטת המפלגות החרדיות בבתי הדין הרבניים, ולמנחה, אף הגישו לאריה דרעי את מבוקשו - פסילת דיינים מן הציונות הדתית, אשר כל חטאם בעובדה שפעלו לקדם פתרונות לבעיית העגינות.
למרבה הצער, תרומתו הגדולה של בנט כשר הדתות הייתה דווקא העברת בתי הדין תחת אחריות משרדו, מהלך שבאופן טבעי הרחיק את הנורמליזציה שלהם כמערכת משפט נורמטיבית, הכפופה לעקרונות המשפט הישראלי.
כנסת אחרי כנסת נאלצנו (הארגונים האזרחיים) להדוף את ניסיונות בתי הדין הרבניים להרחבת סמכויותיהם, אם בדרישתם לסמכות בוררות בעניינים אזרחיים (בנוסף על היותם בעלי סמכות שיפוט ייחודית בנישואים וגירושים), ואם בשאיפתם לתפיסת סמכות על נישואי יהודי כל העולם, כולל אלה שנישאו באופן אזרחי. איפה בנט ושקד היו במאבק הזה? נדמה לי שאת עיקר הסיוע הפרלמנטרי קיבלנו מחוץ לבית היהודי.
ועל המועצות הדתיות עוד לא התחלנו לדבר - מוסד מיותר, חסר ייצוג אמיתי (כמעט בלי נשים וחילונים), שעיקר כוחו בשליטה הפוליטית של פטרוניו. ואכן, בחסות בנט ושקד המשיכה ש"ס את השתלטותה הטוטאלית על המועצות הדתיות ועל מינוי רבני ערים. כי בסוף, במדינה שבה אין הפרדה בין דת למדינה, מדובר על משרות נחשקות, תפקידים בכירים והרבה כסף.
ולבסוף, מערך הגיור התקוע ברבנות הראשית כבר שנים, כאשר בפועל יש מעט מאוד גיורים. היכן היו בנט והבית היהודי כאשר החרדים הטילו וטו על יישום מסקנות ועדת ניסים - שנתנה קצת תקווה לפתיחת פקק הגיור ושבנט דווקא היה בעדה? ומה על חוק הגיור שהסעיר את המערכת הפוליטית בכנסת ה-19, ושגם על סירוסו מכל תוכן בכנסת ה-20 חתומה הבית היהודי?
משרד הדתות, שעשוי היה להיות הכתובת לצרכים הדתיים של היושבים בציון, הפך בציניות לאיום על תחושת החירות של מחצית מהישראלים מחד, ומאידך לא מספק את תחושת השייכות, והמסורת לקבוצות מהמחצית השנייה. שהרי שירותי הדת הם עניין לפרט ולקהילה בהתאם לצרכיה והרכב תושביה, בדומה לכל שירות מוניציפלי הניתן ברשויות המקומיות, כמו גם לקביעת מדיניות ביחס למרחב הציבורי, אם לעניין תחבורה ציבורית בשבת ואם לעניין תקצוב אירועי תרבות נפרדים.
מעבר לסיסמאות על "יהדות מקרבת" ו"רבנות מכילה", יחסי הדת והמדינה הם גם נשמת אפינו, ויש שיאמרו הצדקת קיומנו. כך או כך, מדובר בתחום שיש לו השלכות מעשיות הנוגעות לחייהם של יותר מדי אזרחים ישראלים ויהודים החיים פה, ודרושה בו מהפכה עמוקה המבוששת לבוא.
אין לי ספק שמי שהיה שר החינוך, מכיר את הכלל הראשון בחינוך: ככל שחשוב מה יגידו המורים, ההורים והמחנכים, העיקר הוא מה יעשו ואיך יתנהגו. אין כמו דוגמא אישית. בנט, למה שנאמין לך הפעם?
- עו"ד בתיה כהנא דרור היא פעילה חברתית ומייצגת בתחום זכויות נשים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
