בתולדות ימי האנושות היו הרבה תקופות של חיל ורעדה מפני אלים מיתולוגיים, פחדים קמאיים מיצורים בעלי טלפיים, מגפות, מלחמת גוג ומגוג. אבל מקומה של אימת "באג 2000” יהיה לנצח שמור בצמרת הרשימה. כשחוזרים 20 שנה לאחור, אל האירועים של סף המילניום השלישי, קשה להאמין שכאלה היינו באמת: מרוטי עצבים, מפוחדים, מגוחכים כל כך.
בואו נצא למסע בזמן אל אמצע שנות ה-90. מה שמעסיק אותנו בימים אלה הן מלחמות בקוסובו וצ’צ’ניה, הפיגוע הראשון במגדלי התאומים, סכסוך בצפון אירלנד, שיבוט של כבשה בשם דולי, ויש גם אינטרנט, דואר אלקטרוני, אמזון ואיביי, מייקל ג’ורדן, חברים, U2. כשעוברים על כותרות העיתונים מגלים, שבין לבין מבליחות להן ידיעות קטנות על תופעה שמדאיגה את אנשי המחשבים: באג תוכנה, שעלול לגרום לשיבוש במערכות המחשב עם פרוס שנת 2000.
60 שניות על באג 2000: חוסר מחשבה של מתכנים בשנות ה-70 וה-80 גרם לכך, שתאריכים הוגדרו בתוכנות רבות באמצעות שתי ספרות עבור השנה: 88 במקום 1988. מי העלה על דעתו, שאחרי שנת 99 תגיע שנת 00, שנה שאינה מוגדרת בהרבה תוכנות? החשש כירסם בלבבות: מה עלולות התוכנות לעשות במצב בלתי צפוי כזה? אנשי המחשבים, שאוהבים לצבוע את עולמם האפרורי בצבעים מרגשים ולהדביק מילים כמו "וירוס" ו"סוס טרויאני", המציאו מושג חדש - "באג 2000” - ונורתה יריית הפתיחה בתחרות על תיאורי אימי יום הדין – 1.1.2000.
זה מתחיל כמו פתיתי שלג, ידיעה פה ידיעה שם, שנדבקים זה לזה והופכים לכדור שלג הולך וגדל. קשה להאמין כמה גדל. בשנת 1993 מופיעים דיווחים הראשונים על הבעיה, שמעניינים בשלב זה אנשי מחשבים מעטים. אחר כך מתחילות חברות להיערך הערכת לבאג, נדרשו תקציבים, והמודעות גדלה. ב-1996 כבר טענו ברשות שדות התעופה שבאג 2000 ישבית טיסות בישראל. ב-1997 הירחון "חדשות ספנות ותעופה בעולם" מפרסם ידיעה על חשש ששיבושים במערכות הבקרה באוניות עלולים לסכן את כלי השיט. לקראת סוף השנה מדווח מוסף ממון ב"ידיעות אחרונות" על אזהרות כלכלנים אמריקאיים, שבאג 2000 עלול לגרום למיתון עולמי בתחילת האלף הבא.
ב-1997 התחזיות כבר נעשות אפוקליפטיות משהו. מומחה אמריקאי קובע, שחמישית מהבנקים בארה"ב יקרסו כתוצאה מכשל מחשבים. אבל מה זה לעומת המקורות המודיעיניים של העיתון "טיימס", שמזהירים כי באג 2000 עלול לגרום לאסון גרעיני ברוסיה, לא פחות. “יהיה לנו צ'רנוביל עצום”, אומרים המקורות. הסיפור הזה כבר מדליק את נורת תשומת הלב העיתונאית ומביא בעקבותיו כתבות נרחבות, שמפליאות בתיאור כל האסונות האפשריים.
כתב "ידיעות אחרונות" גדי מונסה יוצא לראיין את יועץ המחשבים ג'ימי שוורצקוף, וחוזר עם סיפורי זוועות: מאות אנשים ימותו ביום המעבר למאה הבאה בגלל תקלות במכשירים הרפואיים, מערכות הניווט במטוסים יחוללו תגובת שרשרת, מרכזיות הטלפון יחסמו שיחות, קריסת תעשיית המזון תגרום למחסור במזון ותוביל למהומות מזון ולערעור המשטר, התעשיות הכימיות באיזור אשדוד ואשקלון יגרמו לאסון המוני. הכתב המבוהל שואל בסוף הראיון: “לא עדיף לברוח לבקתה במערב אירלנד, לגדל עגבניות ולחלוב עיזים, ולחזור רק ב-2001, אם יהיה לאן לחזור?”
זה הזמן להציג את ה"מומחים", נביאי הזעם, שמיטיבים כל כך לצייר בצבעים קודרים את הצפוי לנו בסוף 1999. בכל העולם צצים מומחים כאלה, שמבינים כיצד קצת היסטריה מסייעת להם להתפרנס. כלי התקשורת ניזונים מהם, מהדהדים ומחזקים את החששות. כזה היה פיטר דה ג'אגר, הראשון לזהות את הבאג כבר ב,1993- וכזה היה אד ירדני, כלכלן בחברת דויטשה מורגן גרנפל, וירטואוז של ממש בתחום.
שוורצקוף, איש צבעוני ובוטה לפעמים, הוא אולי הדוגמה הבולטת לתופעה בישראל. "נביא הזעם הבלתי-מוכתר של שנת 2000 בארץ”, מכנה אותו מונסה. חוץ ממנו מתגלים האנליסט רנן כהן-אורגד, שמפליא בתסריטים הקודרים, מנכ"ל חברת נובל ישראל אמיר רוזנטולר, שמתריע "לא נספיק למנוע את הקטסטרופה", העתידן ד"ר דוד פסיג שמזהיר מפני ההשפעות ארוכות הטווח של באג 2000, שיתבטאו בפאניקה, כאוס, ופאשיזם טכנולוגי, וגם הצמד אבנר אנגל ואריה רוקח, שכתבו ספר הדרכה מעורר פלצות לקראת הבאג.
כשמסתכלים על זה היום, קשה להבין איך לא ראינו כבר אז את המרוויחים הגדולים מטרפת באג 2000. היועצים וחברות המחשבים עשו עסקים מצוינים בשנים ההן, כשממשלות וחברות השקיעו הון תועפות בהיערכות לקראת הבאג. חברת מחקר מצאה שההוצאה העולמית על ההיערכות לבאג 2000 הגיעה לעלות של 311 מיליארד דולר, מרבית הסכום שולם לחברות מחשבים. בישראל שולמו על פי ההערכות כ-10 מיליארד שקל. חלק גדול מהסכום הזה הם כספי ציבור ששולמו על היערכות מחשבי הממשלה. את הבוננזה של חברות המחשבים קיוו לחלוק גם אחרים, למשל משרדי עורכי דין שנערכו לגל תביעות ענק כנגד חברות המחשבים. הגרדיאן הבריטי דיווח על חששות כבדים בקרב חברות הביטוח מפני גל תביעות ביטוח שיוגשו עם שוך הבאג.
בשנת 1998 באג 2000 הופך לנושא מדובר ברחוב, בשיחות סלון ובכל מדורי העיתונים. בידיעות אחרונות פותחים מדור חדש – ספירה לאחור לקראת באג 2000. 508 ימים לפני, גדי מונסה מדווח שכל חברות התעופה ישביתו את הטיסות בערב הבאג, והבעיה תהיה בכלל מחסור בעמדות חניה בשדות התעופה. בפסטיבל קאן זוכה להצלחה הסרט "מלכוד", שבו שון קונרי וקתרין זטה ג’ונס מנצלים את מהומת באג 2000 כדי לגנוב 8 מיליארד דולר. בהוליווד עובדים באותו זמן על תסריט נוסף אודות בואינג 747 שמתרסק על האמפייר סטייט בילדינג בניו יורק לאחר שבאג 2000 משתק את מערכותיו. נבואה מצמררת בהתחשב במה שקרה ב-11 בספטמבר, שנה לאחר מכן.
באג 2000 נעשה מטבע לשון. במוסף 24 שעות מדווח דודי גולדמן על תוכנה שמחליפה את אלבום התמונות המשפחתי באלבום ממוחשב עם תמונות וצלילים “אלא אם באג 2000 יפיל לכם את הפרויקט". במדור הספורט מדווח איתן עמית על "תקלה של באג 2000 בפיוזים של גברי לוי, יו"ר ההתאחדות לכדורגל”.
מגזין חדש שיוצא - "תרבות באג אלפיים" - עוסק בממתקי באג 2000 שיצאו לחנויות, אופנת באג 2000 ולוחות שנה לחישוב הקץ לאחור. במדור הנערץ "סמדר, תגידי" עונה סמדר שיר לקוראת מפוחדת ומודה: “האמת? גם אני פוחדת. אפילו מאוד. אי-אפשר לשחרר מתחים על בסיס נתונים מפני שאפילו גדולי המדענים לא יודעים בדיוק מה יקרה". הטרנד הזה מגיע כנראה לשיאו כשדן חמיצר כותב עליו את החידה השבועית, שהולכת ככה: "לא חשבו ולא התחשבו במחשבי הקיצין”. התשובה? כמובן "סכנת באג 2000 שמאיימת על עולם המחשבים”.
בתחילת 1999 מכה הבאג לראשונה. טוב לא בדיוק. בנק אמריקאי שיגר אלפי מכתבים ללקוחותיו על חובות של עשרות שנים, אבל אחר כך מתברר שמדובר בניסוי מערכות בלבד, שבטעות הופץ ללקוחות. זה בטח לא עזר למצב הרוח העולמי. ב-1999 האנשים חיים בצל באג 2000 כמו כוח עליון שאו-טו-טו מנחית את המכה האחרונה. "מבחינתנו זה כמו שעת חירום, כמו מלחמה", אומר ד"ר בועז לב, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות לעירית רוזנבלום, שיצא לסקר את מוכנות העורף לבאג.
בעולם נערכות חברות וארגונים לאייש את כל התפקידים בליל המעבר והשכר שישולם לעובדים האמיצים יהיה פי 6 מהשכר הרגיל. מס הכנסה מכיר בבאג 2000 ומודיע שההוצאות להתגוננות מפניו יחשבו להוצאה מוכרת. כתב "ידיעות אחרונות" בלונדון, ג’רי לואיס, מדווח על ההחלטה לסגור את מנהרת תעלת לאמנש ב-31 בדצמבר 1999 מחשש שהרכבת תקרוס מתחת לפני המים והצבא הבריטי נערך לקריאה במקרה של קריסת השירותים הציבוריים ופרוץ מהומות במדינה.
ברוסיה כנראה האסימון ירד סופסוף, והיא ביקשה סיוע של 3 מיליארד דולר מארה"ב כדי לתקן את המחשבים המפקחים על מאגרי הנשק הגרעיני. גם ברשות הפלסטינית חלה התפכחות של הרגע האחרון ונביל שעת’ פנה למדינות התורמות כדי שיעבירו בדחיפות 2.5 מיליון דולר להיערכות נחוצה. ובאיראן, כמו באיראן, מזכ"ל המועצה העליונה למידע ומחשבים בטהרן טוען שהעיצומים הכלכליים שהטילה ארה"ב על איראן פגעו בהיערכות האיראנית לבאג 2000.
משרד החוץ האמריקני מזהיר את אזרחי ארה"ב ברוסיה, אוקראינה, בלארוס ומולדביה להתפנות עם בני משפחותיהם ממדינות אלה מבעוד מועד. בפיג’י מוצאים דרך להתפרנס מהבאג: כאחת המדינות הראשונות שתפגוש את שנת 2000 המדינה מציעה לארח משלחות מקצועיות מכל המדינות, שיוכלו לחוות את האסונות ולהכין את הבית במערב. בישראל מצאו פיתרון משופר ומשלחת של חיל-האוויר התגייסה למשימה של נסיעה למדינה במזרח-הרחוק כדי לדווח על אירועי הבאג מקרוב. וביפן, כמו ביפן, איש מחשבים יפני מתאבד בקפיצה ממרפסת דירתו בטוקיו כתוצאה מעומס יתר בעבודה, תופעה שיש לה שם ביפן – "קארושי".
הפדרל-ריזרב, הבנק המרכזי של ארה"ב, מודיע על הדפסה של מיליארדי דולרים חדשים למקרה שלקוחות יסתערו על הבנקים בעקבות פגיעת באג 2000. בנק ישראל לא מדפיס שקלים אמנם, אבל מורה על סגירת כל סניפי הבנקים בתחילת ינואר, לראות את תוצאות מתקפת הבאג. ברומניה מחליטים ששכר דצמבר ישולם חודש לפני כדי למנוע "אי-שקט תעשייתי”. שרון מולדאבי מדווח במוסף 7 לילות על ביטול של חגיגות סוף מילניום רבות שתוכננו, בהן מופע וודסטוק השלישי, מחשש שאנשים יעדיפו להישאר בבית כשהבאג מכה בנו. באתר ההימורים www.beton.com ניתן להמר על איזה אסון אכן יתרחש, למשל התרסקות מטוס (1:300), עב"מים ינחתו בבית-הלבן (1:100,000)וגם קץ העולם (1:1,000,000).
ההיערכות לסוף השנה הופכת עניין פרקטי. אנשים מחפשים הדרכה ודני שדה מדווח בממון על עשרות ספרים וקלטות הדרכה איך להתמודד עם באג 2000 בבית ובעסק, שניתן לקנות באינטרנט. באמצע השנה יוצא לאור הספר "איך לשרוד את באג 2000: המדריך לכל בית" של אנגל ורוקח, שקוצרים ממון רב מצרור עצות מועילות כמו: לאגור מים ומזון, נרות ותאורת גז, לא להתרחץ, לוותר על בית השימוש ולעשות צרכים בחצר, להכין מסמכים שמתעדים את הרכוש למקרה שהרישומים ימחקו מהמחשבים, לקנות דולרים וזהב, להשלים טיפולים רפואיים לפני הבאג, לעבור לגור ביישוב כפרי וכן - להימנע מהבאת ילדי לעולם, שעלול להיות קר ואכזר אחרי הבאג.
ברשתות המרכולים מכינים ללקוחות ערכות הישרדות באג 2000, שכללו טבליות לטיהור מי שתיה, פנסים וסוללות, נרות וגפרורים, חלב עמיד וגם שימורי תירס – הלהיט של סוף 1999. הציבור כמובן קונה בהמוניו ומוציא אלפי שקלים.
בית החולים בנהריה מציע לחולים עם קוצב לב מתוצרת מזרח אירופה להגיע ולהתאשפז אצלו בערב הבאג, שכן לא ברור מה מידת מוכנותם של המכשירים האלה לבאג 2000. האגודה לתרבות הדיור מפרסמת אזהרה רשמית שלא להשתמש במעליות בערב ה-1 בינואר 2000 אבל למנכ”ל האגודה, ראובן צדוק, יש הצעה נוספת: "אם כבר נתקעתם במעלית, עדיף בשניים, שלפחות שלא תפספסו את נשיקת הסילבסטר". הרבנות הראשית לא מעודדת נשיקות אבל הרב הראשי מודיע שיאשר עבודה בערב שבת, 31 בדצמבר, מכוון שבאג 2000 הוא פיקוח נפש.
ובינתיים העולם כמרקחה. בלונדון מכינים מגרש החלקה על הקרח שישמש כאתר קבורה המוני כשהבאג יכה בבריטים ללא רחם. באוסטריה מייעצים לאזרחים להצטייד באקדח למקרה שתפרוץ מלחמת אזרחים. בארה”ב משפחה קונה לבתם מיטת מים, שתשמש כמאגר מים לאחר שהברזים יתייבשו. בבית אבות בהולנד מחלקים לקשישים רעשני פלסטיק, כדי שיוכלו להזעיק עזרה גם אם לחצני המצוקה יושבתו. רשת המוסיקה MTV יצאה ביוזמה לשימור המין האנושי: הרשת הכניסה שישה צעירים, שלושה בנים ושלוש בנות, לבונקר תת-קרקעי מתחת ל"טיימס סקוור" במנהטן, כדי שיפרו וירבו אם במקרה שאר המין האנושי יחוסל. הבונקר תועד כמובן ברציפות במשך ארבעה ימים וזכה לעניין רב.
בחודש האחרון של 1999 הבאג מהלך אימים על כולם. "ידיעות אחרונות" מסקר את ההיערכות בישראל ובכל בירה חשובה בעולם, והטרפת עולה על כל דימיון. ארה"ב ורוסיה חושפות תיאום בין חדרי פיקוד בוושינגטון ובמוסקבה, שעוקבים אחר 132 הכורים הגרעיניים הפעילים בשתי המדינות. התיאום מאפשר לוודא שאם באג 2000 ישגר טיל גרעיני, המדינה השניה לא תשגר אוטומטית טיל נגדי. בישראל נסגר נמל התעופה בן גוריון, המשטרה הוציאה אלפי שוטרים לרחובות, מד"א הכין אלפי מתנדבים לכל צרה, בבתי החולים מחלקים למטופלים פעמונים לשעת חירום אבל שיא השיאים, הממשלה מודיעה במפתיע שהכור הגרעיני בדימונה ייסגר ליומיים ערב המילניום. איך כותב מאיר שלו? “אני לא מבין למה חשוב כל כך לסגור מפעל טקסטיל".
ואז לא קרה כלום. פשוט כלום. כורים גרעיניים לא קרסו, מהומות לא פרצו, המים זרמו בברזים כאילו אין מחר. הכותרת הראשית בידיעות אחרונות היתה "הבאג הוליד עכבר". נחום ברנע כתב טור פרשנות תחת הכותרת "העוקץ של המאה". באותו בוקר לפני 20 שנה בדיוק, בכל מדינה, בכל בית, אנשים הסתכלו מבויישים זה בזה. זה נכון שכעסנו נורא על כל מי שהפחיד אותנו והטריף אותנו כל השנים האלה, אבל גם קצת התביישנו שהאמנו לזה. זו כנראה הסיבה, שלא הוגשו תביעות עתק נגד החברות שגזלו כספים פרטיים וציבוריים בתואנות של היערכות לבאג, ולא קמו ועדות חקירה על מצעדי האיוולת בכל מדינה על הגלובוס. רובנו רצינו לשים את זה מאחור ולשכוח שזה קרה אי פעם.
פורסם לראשונה: 11:05, 01.01.20
