הזרוע של איראן: מיהן המיליציות בעיראק?
המיליציות השיעיות קמו כדי להילחם בסדאם ובארה"ב, והתאחדו נגד דאעש. אחרי שקיבלו כסף ונשק מטהרן, עכשיו הן משרתות אותה כמו נסראללה, עם ירי טילים על בסיסים אמריקניים ודיכוי אכזרי של מפגינים עיראקים
המתקפה האמריקנית על בסיסי המיליציה העיראקית "גדודי חיזבאללה", וההסתערות של אנשי המיליציות הפרו-איראניות בעיראק על שגרירות ארצות הברית בבגדד, מביאות לשיא את המתח בין וושינגטון לבעלי בריתה העיראקים של טהרן.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
בעיראק פועלות כיום עשרות מיליציות בהשפעה איראנית, ורובן מורכבות מבני העדה השיעית. למעשה, כמעט אין כיום אזור במדינה שבו לא פועלת מיליציה חמושה כלשהי. שורשי המצב הזה נעוצים בפלישה האמריקנית לעיראק ב-2003 ובכיבוש האמריקני שבא בעקבותיה: משטרו של סדאם חוסיין, שהופל אז על-ידי צבא ארה"ב, היה הסכר שחסם השפעה איראנית בעיראק והשתלטות של טהרן עליה, ואחרי הפלישה הסכר הזה קרס.
כ-60% מהעיראקים הם שיעים, וכשבשנת 2014 השתלט ארגון דאעש על מערב עיראק, מקום ריכוזם של הסונים, והחל להתפשט מזרחה, הוא איים על עצם קיומה של העדה השיעית במדינה. לכן הכריז אז אייתוללה עלי סיסתאני, חכם הדת השיעי הבכיר בנג'ף שבעיראק, על חובה לקיים ג'יהאד, מלחמת קודש, נגד דאעש. בעקבות הקריאה ההיא הוקם ארגון גג לכל המיליציות השיעיות בעיראק תחת השם "אל-חשד א-שעבי" ("הריכוז העממי").
במקביל להתגייסות של המוני שיעים ל"אל-חשד א-שעבי" החלו שלטונות איראן לחמש ולממן רבות מהמיליציות שנכללו בו. למעשה, איראן ניצלה את המלחמה של עיראק נגד דאעש כדי לפרוש את חסותה עליהן. מטרתה הייתה שבתום המלחמה יוכלו אותן מיליציות שאוגדו למען המאבק בדאעש לשמש את טהרן לשליטה עקיפה על עיראק, בדיוק כפי שחיזבאללה של חסן נסראללה משמש את האיראנים לשליטה בלבנון.
בשנים הראשונות שאחרי הקמת "אל-חשד א-שעבי" המיליציות הכלולות בו אכן סייעו להדיפת דאעש. בשנת 2015 הן חברו לצבא עיראק במלחמתו נגד ארגון הטרור הסוני בערים פלוג'ה ורמאדי, ב-2016 עשו זאת בסמארה, וב-2017 סייעו להכניע אותו במעוזו הגדול האחרון בעיראק, מוסול. במהלך שנות המלחמה בדאעש הואשמו המיליציות השיעיות שוב ושוב בפשעים נגד אוכלוסיות סוניות, כגון שריפת בתים, רציחות, מעשי אונס וביזה, וביקורת כזו הטיח בהם גם איש הדת השיעי מוקתדא סדר, מהמנהיגים הבולטים במיליציות האנטי-אמריקניות בראשית שנות ה-2000. לבסוף הסיר את תמיכתו בהן.
כעת, אחרי שמלחמתן בדאעש הסתיימה, מנצלת איראן את המיליציות העיראקיות שבהן היא תומכת כדי לשלוט בפוליטיקה, בכלכלה ובחברה בעיראק. ככל שעובר הזמן נעשית משימת פירוקן של המיליציות קשה יותר, ומעורבותן בפוליטיקה העיראקית הולכת ומעמיקה.
החלום: רפובליקה איסלאמית
בתוך "אל-חשד א-שעבי" פועלות 68 מיליציות. זו שבה עוסקים כעת יותר מכול היא מיליציית "גדודי חיזבאללה", שאנשיה הופצצו על-ידי האמריקנים השבוע. מיליציה זו כפופה ישירות לטהרן, ומנהיגה אבו מהדי אל-מוהנדס הוא חבר של ממש במשמרות המהפכה של איראן. מטרתה המוצהרת היא להילחם בכיבוש האמריקני בעיראק, ועל כן היא הראשונה מבין המיליציות שאותה הגדירו האמריקנים "ארגון טרור". המיליציה שואפת להפוך בסופו של דבר את עיראק לרפובליקה איסלאמית לפי הדגם האיראני.
שתי מיליציות אחרות פועלות תחת חסותם של "גדודי חיזבאללה". האחת היא "גדודי אבו אל-פדל אל-עבאס", מיליציה הנקראת על שם קדוש שיעי – אחיו של חוסיין בן עלי, נכדו של הנביא מוחמד. בתחילת שנות ה-2000 הרבו אנשיה להניח מטעני נפץ ולבצע ירי צלפים נגד מטרות אמריקניות בעיראק, ובמהלך מלחמת האזרחים בסוריה סייעו למשטר אסד. השנייה היא "צבא אל-מוחתאר", שחבריה מצהירים כי הם נאמנים למנהיג איראן עלי חמינאי ומתמקדים במלחמה נגד נאמני סעודיה.
מיליציה בולטת אחרת היא "פילק בדר" ("חטיבת בדר"), שהוקמה כשנתיים אחרי המהפכה האיסלאמית באיראן בהשראת איש הדת השיעי הבכיר באקר סדר, שהוצא להורג על-ידי שליט עיראק סדאם חוסיין ב-1980. המיליציה הוקמה כאופוזיציה למשטרו של סדאם. בשנות שלטונו ברחו אנשיה למדינות השכנות, והם שבו לעיראק אחרי הפלת הרודן, עם תחילת הכיבוש האמריקני. לאחרונה הפכה המיליציה לארגון פוליטי פרטי של ראש ממשלת עיראק לשעבר נורי אל-מליכי, וחבריה נטמעו חלקית במנגנוני הביטחון של עיראק.
מיליציה נוספת, "צבא המהדי", הוקמה ב-2003 על-ידי מוקתדא סדר במטרה להילחם נגד הכיבוש האמריקני באזורים השיעיים. ב-2007 שינתה המיליציה את שמה ל"אל-יום אל-מוועוד" (יום הדין), ועד 2011 ביצעה פיגועים נגד כוחותיה של ארה"ב. בעקבות עליית דאעש ב-2014 שינתה את אופייה והחליפה את שמה ל"סראיא א-סלאם" ("חטיבות השלום"). המיליציה תרמה במיוחד לסילוק דאעש מסמארה, וכעת היא רואה עצמה כמשמר מיוחד להגנה על המקומות הקדושים לשיעה.
מיליציה אחרת, "עסאיב אהל אל-חק" ("מצנפות אנשי האמת"), הוקמה על-ידי פעילים שפרשו ממחנה מוקתדא סדר. זו מיליציה קיצונית ביותר, והיא כפופה ישירות ל"כוח קודס" של משמרות המהפכה האיראניים שעליו מפקד קאסם סולימאני. אנשי המיליציה פרשו מ"צבא המהדי" אחרי שזה הניח את נשקו במאבק נגד ארה"ב, ועד היום הם נטלו אחריות ליותר מ-6,000 פיגועים נגד הכוחות האמריקניים בעיראק. סדר האשים אותם בפשעי שנאה נגד העדה הסונית.
די לכיבוש האיראני
בשל קוצר היריעה, רוב המיליציות הכלולות ב"אל-חשד א-שעבי" לא תוארו כאן, אך הן די דומות באופיין ובכל אחת מהן כמה אלפי לוחמים. רובן החלו את דרכן במאבק נגד האמריקנים בתחילת שנות ה-2000, ואחרי עשור שילבו ידיים במאבק נגד דאעש.
המלחמה נגד "המדינה האיסלאמית" יצרה מעין-ברית מוזרה: אחרי עשור שבו נלחמו המיליציות השיעיות נגד ארה"ב, לפתע הן והאמריקנים מצאו עצמם נלחמים באותו צד, נגד הג'יהאדיסטים של אבו בכר אל-בגדדי, ומטוסים אמריקניים אפשרו למיליציות הללו, לצד צבא עיראק, להתקדם לעבר שטחי דאעש ולנצח אותו בסופו של דבר.
מנהיגים שיעים כמו מוקתדא סדר, שבעבר לחמו נגד ארה"ב, הבינו עתה כי בעיראק נותרו יחסית מעט כוחות אמריקניים, ושכעת יש להפנות את רוב המאמץ הלאומי העיראקי לשיקום המדינה. הם הבינו גם שהסיוע האמריקני נחוץ לכך. מנגד, מנהיגי מיליציות אחרות כמו "גדודי חיזבאללה" ממשיכים לראות בארה"ב אויב שיש להילחם בו עד חורמה, ויוזמים פיגועים וירי טילים נגד מטרות צבאיות אמריקניות. איראן מפעילה את המיליציות הללו כל העת משום שהכוחות האמריקניים מפריעים לה להעביר נשק ולוחמים לסוריה דרך היבשה העיראקית.
הפער שנוצר בין המיליציות בנושא היחס לכוחות האמריקניים מורגש בימים אלה גם בפוליטיקה ובחברה העיראקית, הנקרעת בין נאמני איראן לבין המעוניינים בעיראק עצמאית. את עיראק מטלטלת בימים אלה מחאה חברתית שבה נהרגו כבר יותר מ-400 בני אדם. מיליציות מתונות, בין השאר בהובלת מוקתדא סדר ואנשי דת מנג'ף, תומכות במחאת המפגינים נגד השחיתות של ממשלת עיראק, הנאמנה לאיראן, ומזדהים עם סבלם מהמשבר הכלכלי. המיליציות הפרו-איראניות, מנגד, משתתפות בדיכוי האכזרי של המחאה.
הצעירים העיראקים שיצאו בחודשים האחרונים להפגין, סונים ושיעים כאחד, רואים בנוכחות האיראנית בעיראק כיבוש בדיוק כמו הכיבוש האמריקני לפני עשור. מטרתן של המיליציות הפרו-איראניות כעת היא להסיט את זעמם מממשלת עיראק ומהמשטר האיראני לעבר כוחותיה של ארה"ב שעדיין מוצבים במדינה.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, ומרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם באוניברסיטת חיפה. ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" (2010) ו"השיעים בארץ ישראל" (2019) יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. ד"ר פרידמן מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן .
לפנייה לכתב/ת 
