ביום של הפצצה המלוכלכת
פצצה שתפיץ זיהום רדיואקטיבי היא חלומם של ארגוני טרור, אך היא אינה פשוטה כלל לייצור והנזק שלה יהיה בעיקר פסיכולוגי
פצצה מלוכלכת היא מתקן שנועד לפזר חומר רדיואקטיבי בסביבה, במטרה לזהם ולפגוע בחיי אדם. היא שונה לחלוטין מפצצה גרעינית, שמשתמשת בתהליך הרבה יותר אלים הקרוי ביקוע גרעיני כדי ליצור פיצוץ אדיר המשחרר אנרגיה רבה. לעומת זאת, כל מטרתה של פצצה מלוכלכת היא לפזר חומר רדיואקטיבי בסביבה. לשם כך מספיק לפוצץ חומר נפיץ רגיל ליד חומר רדיואקטיבי, אבל זו אינה השיטה היחידה. למעשה פצצה כזאת אינה חייבת אפילו להיות "פצצה" במובן הרגיל ולהכיל חומר נפץ.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי :
המדע של העשור
מחור שחור עד עליונות קוונטית: סיכום 2019 במדע הכימיה של בדיקות ה"ינשוף"
מה מסוכן ברדיואקטיביות?
קרינה רדיואקטיבית לסוגיה מסוכנת ליצורים חיים, כיוון שהיא קרינה מייננת, כלומר בעלת אנרגיה רבה מספיק כדי לחולל שינויים במולקולות כמו DNA וכך לגרום לסרטן. בכך היא שונה מאוד מקרינה בלתי מייננת, כמו קרני המיקרוגל של הטלפונים הסלולריים שלנו, שככל הידוע לנו כיום אינה מזיקה כמעט בכלל.
במנות גבוהות במיוחד, שגורמות למצב הידוע כתסמונת קרינה חריפה ("מחלת קרינה"), קרינה רדיואקטיבית עלולה לגרום למוות מהיר של תאים בגוף, במיוחד ברקמות שהתאים בהן מתחלקים במהירות או שנחשפו לרמות גבוהות מאוד של קרינה. חומרת הנזק תלויה בסוג הקרינה ובסוג החומר הפולט אותה. יש חומרים רדיואקטיביים שיחשפו אותנו לקרינה מסוכנת מאוד ממרחק של כמה וכמה מטרים, ואחרים יהיו מסוכנים רק אם נבלע או נשאף אותם, מכיוון שהקרינה שהם פולטים אינה יכולה לחדור דרך העור.
חומרים רדיואקטיביים רבים, למשל אורניום, אינם פולטים קרינה חזקה מספיק לגרום נזק משמעותי. למעשה, הסכנה הגדולה ביותר באורניום היא שבדומה למתכות כבדות אחרות כמו עופרת הוא רעיל מאוד.
כמו כן, חומרים מסוימים עלולים לגרום נזקים ספציפיים: לדוגמה, כמעט כל היוד שהגוף מקבל מהסביבה נוטה להצטבר בבלוטת התריס, שאחראית בעיקר על חילוף החומרים בגוף. עקב זאת, חשיפה ליוד רדיואקטיבי תפגע בעיקר בבלוטה הזאת, ותהיה מסוכנת במיוחד לילדים. בשל כך, כשמתעורר החשש שמישהו נחשף ליוד רדיואקטיבי, הוא מקבל טבליות של יוד רגיל (לוגול). כך בלוטת התריס, שנהיית רווייה ביוד, תספוג פחות יוד רדיואקטיבי. הטבליות האלה לא יועילו כמובן נגד חומרים רדיואקטיביים אחרים.
לקנות פלוטוניום במכולת
אז הבנו כבר שחומרים רדיואקטיביים מזיקים לסביבה ועשויים להיות קטלניים גם בכמויות קטנות מאוד. השאלה המתבקשת היא איך אפשר להשיג אותם.
מקור זמין אחד הוא פסולת גרעינית, למשל מתחנות כוח גרעיניות, אך בדרך כלל היא שמורה היטב. חומרים רדיואקטיביים רבים נמצאים בשימוש רפואי ותעשייתי, בדרך כלל למטרות המבוססות על הקרינה שהם פולטים. לעיתים משתמשים בקרינה עצמה, למשל לחיטוי, ולפעמים נעזרים בה כדי לזהות את מיקום החומר. כך אפשר להזריק כמות זעירה של חומר רדיואקטיבי ולעקוב אחרי התפזרותו בגוף, שמספקת מידע אבחוני רב ערך.
בשל השימוש הרב בחומרים רדיואקטיביים ברפואה, הפיקוח עליהם רחוק מלהיות מושלם, ואכן קורה לפעמים שחומר מסוים אובד או מושלך בטעות. לברוב מדובר בכמויות קטנות למדי של חומר רדיואקטיבי כך שהסכנה שלו קטנה בהתאם. האפשרות שארגון טרור יצליח לשים את ידו על כמות משמעותית של חומר רדיואקטיבי רפואי קיימת, אך סבירותה נמוכה למדי.
זכורה לרע בהקשר הזה תקרית גויאניה, שבה מצבור של צזיום-137, חומר רדיואקטיבי מסוכן, נשכח בבית חולים נטוש בברזיל ב-1987, והגיע לידי פורצים שבאו לחפש חפצי ערך. הם מכרו אותו למנהל של מגרש גרוטאות, שהתלהב מהחומר הזוהר בחושך שגילה בפנים, ונתן גם למשפחתו וחבריו לשחק בו. רק כעבור שבועיים נחשפה התקלה, כשחלק מהמעורבים חלו ופנו לעזרה רפואית. בסך הכול נחשפו כ-250 איש לרמות קרינה משמעותיות, כ-20 מהם אושפזו וארבעה קיפחו את חייהם.
אף על פי שמדובר בתקרית חמורה ביותר וטרגית, יש לזכור שהייתה מעורבת בה כמות גדולה יחסית של חומר רדיואקטיבי, ששהתה זמן רב בידיים לא מורשות. סביר להניח כי במקרה של פצצה מלוכלכת הפיזור יתגלה מוקדם הרבה יותר.
יש לציין גם כי במעקב רפואי מתמשך אחרי 250 האנשים שנחשפו לקרינה נמצא ששיעור הסרטן ומחלות אחרות אצלם לא היה גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. בעקבות התקרית הוקשחו הנהלים לפיקוח על חומרים רדיואקטיביים רפואיים. כמו כן, הכמות הכוללת של הרדיואקטיביות שהשתחררה בתאונה, כלומר, מספר ההתפרקויות הרדיואקטיביות לשנייה, הייתה קטנה פי 8-2 מזו שהשתחררה בענן הרדיואקטיבי שאותר מעל אירופה לפני כשנתיים. עם זאת, מכיוון שהפיזור באירוע הזה היה נרחב מאוד, רמות הקרינה בכל אתר היו זעירות ונטולות השפעה בריאותית.
המשימה: פצצה ביתית
כאן אנו מגיעים לשאלה המרכזית: האם ארגון טרור שהצליח להניח את ידיו על חומר רדיואקטיבי מסוכן יוכל לבנות פצצה מלוכלכת? ומה יכולה להיות השפעתה אם הדבר יעלה בידו?
עד כה, שום ארגון טרור לא השתמש בפצצה מלוכלכת. אחדים הביעו כוונות לבצע פיגוע כזה אך נראה שלא עשו צעדים משמעותיים בכיוון, כגון השגת חומר רדיואקטיבי. יוצאי הדופן הם ארגוני טרור צ'צ'ניים שהצליחו להשיג צזיום-137 פעמיים בשנות ה-90, אך בשני המקרים העניין לא הבשיל להרכבת פצצה. נראה שמטרתם העיקרית הייתה להשיג סיקור תקשורתי.
יש סיבות טובות לכך שעד כה אף ארגון טרור לא פוצץ פצצה מלוכלכת באף עיר בעולם. ראשית, קשה כאמור להשיג חומרים רדיואקטיביים שיהיו גם מסוכנים מספיק וגם בכמות גדולה מספיק לחולל נזק משמעותי – סביר להניח ששום ארגון טרור לא יטרח להשלים את המשימה המורכבת והקשה של הרכבה ושימוש בפצצה מלוכלכת אם הנזק הצפוי מהאירוע יהיה קטן.
גם אם ישיגו את החומרים הרדיואקטיביים הדרושים, עדיין צריך להרכיב מהם פצצה. זו אינה משימה טריוויאלית כלל. הפצצה ומרכיביה יזדקקו למיגון שיסווה את החומר הרדיואקטיבי ויאפשר להבריח אותו אל היעד בלי להתגלות. המיגון יהפוך את הפצצה למתקן גדול, כבד ומסורבל, שקשה להבריח אותו בסתר. הצורך למנוע גילוי גם מגביל את כמות החומר הרדיואקטיבי שאפשר להשתמש בה.
בה בעת יש למצוא דרך לפזר את החומר ביעילות למרות המיגון המסיבי סביבו. אמצעים כמו שפיכה של החומר הרדיואקטיבי למקור מים או פיזורו ברוח מגג בניין גבוה צפויים לפזר אותו יותר מדי, בלי ליצור אזורים רדיואקטיביים במידה מסוכנת. כל מה שנראה במקרה כזה היא עלייה קטנה ברדיואקטיביות על פני שטח נרחב. כדי שהפצצה תהיה קטלנית יש להשיג רמות קרינה גבוהות למדי, לפחות באזור מצומצם יחסית.
פצצה פסיכולוגית
למרות כל זה, המְפַגעים הפוטנציאליים ייהנו משני יתרונות חשובים שיש לפצצה מלוכלכת. ראשית, גם אם הנזק בפועל יהיה קטן, האפקט הפסיכולוגי צפוי להיות משמעותי מאוד. בתקרית גויאניה, לדוגמה, אמנם רק 250 איש נחשפו לקרינה בפועל, אולם כשהעניין הגיע לכותרות ניגשו למעלה ממאה אלף איש לבתי חולים וביקשו להיבדק. סביר להניח שפצצה מלוכלכת אמיתית תזרע בהלה ציבורית של ממש.
בנוסף, האזור הפגוע כולו צפוי לסבול מנזק תדמיתי ארוך טווח. אחרי הכול, "כאן התפזר פעם חומר רדיואקטיבי מסוכן" אינה בדיוק סיסמה שיווקית מוצלחת לתיירות של משפחות ונופש.
גם אם מספר האבדות בנפש והנזק הבריאותי הכולל שייגרם יהיו קטנים, העלות הכלכלית של הטיפול בפיגוע צפויה להיות גבוהה מאוד. טיהור של זיהום רדיואקטיבי הוא תהליך מסובך, ממושך ויקר מאוד. כך שאין ספק שפצצה כזאת תותיר נזק כלכלי כבד בהרבה מפצצה קונבנציונלית בעוצמה דומה, גם אם לא תביא ליותר נפגעים בנפש. גם בתקרית גויאניה, עלות הניקוי של כל המקומות שהזדהמו מהחשיפה לחומר הרדיואקטיבי הייתה גבוהה.
צ'רנוביל כמשל
אפשר להשוות תרחישים של פיזור חומר רדיואקטיבי לאסון צ'רנוביל שאירע באפריל ב-1986 באוקראינה (אז חלק מברית המועצות). בתאונה בכור הגרעיני השתחררה לסביבה כמות עצומה של חומרים רדיואקטיביים, הרבה מעבר לכמות שיהיה אפשר להשיג בפצצה מלוכלכת. כמות הצזיום-137 שהשתחררה לסביבה, למשל, הייתה גבוהה פי אלף ויותר מכמות הצזיום-137 בתקרית גויאניה. בנוסף השתחררו בצ'רנוביל חומרים מסוכנים רבים נוספים.
הזיהום הנרחב לא איפשר לטהר כראוי את האזור, כך שעד היום קיים סביב הכור אזור אסור לכניסה, שהתושבים פונו ממנו לצמיתות. כמעט בכל האזור שוררות רמות קרינה שאינן קטלניות, אך חורגות מהתקנים המקובלים ועלולות להגדיל את הסיכון ללקות בסרטן בשהייה ממושכת.
על פי הנתונים הרשמיים, מניין הנספים ישירות מהאסון עקב חשיפה לקרינה קטלנית זמן קצר לאחר התאונה, עומד על 29. אולם נראה כי במהלך עשרות השנים שחלפו מאז נגרמו עשרות אלפי מקרי סרטן נוספים עקב חשיפה לקרינה, ועוד חולים יתגלו בעתיד. בסך הכול מעריכים שמספר הנפגעים העקיפים של האסון שישלמו בחייהם על החשיפה לקרינה יסתכם בכמה אלפים.
התוצאות הללו אכן חמורות מאוד, אך מדובר בכמות עצומה של חומרים רדיואקטיביים שהשתחררה בתוך זמן קצר, ובמספר קטן יחסית של נפגעים ישירים. ניתן להבין מכך שפצצה מלוכלכת עשויה לגרום נזק ארוך טווח משמעותי, אך הנזק המיידי יהיה מצומצם.
אסון נוסף שאפשר להשוות לתרחיש של פצצה מלוכלכת הוא אסון קישטים ברוסיה, ב-1957. עקב פיצוץ במכל לאחסון פסולת גרעינית השתחררה לסביבה כמות גדולה מאוד של חומרים רדיואקטיביים לסביבה, אם כי נמוכה משמעותית מאסון צ'רנוביל. רוב החומר שקע באתר אחסון הפסולת הגרעינית, אך חלקו נישא ברוח למרחקים של מאות קילומטרים וזיהם שטח רחב ידיים.
גם במקרה הזה כמות החומר הרדיואקטיבי שהשתחררה גדולה בהרבה מכל תרחיש סביר של פצצה מלוכלכת. לא היו אבדות ישירות בנפש מחשיפה לרמות קרינה קטלניות, אך נראה שלאורך השנים גרם האסון לכמה מאות הרוגים ממחלות הקשורות לקרינה. גם כאן אפשר לראות שהנזק העיקרי הוא בטווח הארוך.
אם כן, אף שקרינה רדיואקטיבית היא מסוכנת, לא מאוד סביר להניח שארגוני טרור יצליחו אי פעם להרכיב פצצה מלוכלכת, עקב הקשיים הרבים הכרוכים בכך. גם התוצאות הצפויות של פיגוע כזה צפויות להיות קלות יחסית בטווח הקצר ואולי חמורות יותר בטווח הארוך, בשל הנזק הפסיכולוגי והעלויות של טיהור זירת האירוע. אלו כנראה הסיבות לכך שעד כה שום ארגון טרור לא מימש עד כה את האיום הזה.
אפשר גם להשוות אירועים חמורים אחרים של זיהומים רדיואקטיביים לא מבוקרים ולהסיק מהם מסקנות על היקף הנזק הצפוי עקב שימוש בפצצה מלוכלכת. יש לקוות כי הדיון הזה יישאר אקדמי בלבד ולא נראה גם בעתיד שימוש בפצצה כזו, או תאונות בעלות השפעה דומה
אורי טייכמן, מכון דוידסון לחינוך מדעי
לפנייה לכתב/ת 
