הירדנים נגד הגז מישראל: "הממשלה בגדה בעם"
מאות רבות של ירדנים הפגינו בעמאן נגד העברת הגז מישראל לירדן, וקראו: "גז האויב הוא כיבוש". במקביל: גורם מדיני בכיר חושף כי ההסכם בין ישראל, קפריסין ויוון להנחת צינור הגז "איסטמד" כולל התחייבות להגנה עליו - על רקע האיום הטורקי לפעול נגדו
מאות רבות של ירדנים השתתפו אתמול (ו') בהפגנת מחאה בעמאן, נגד ההסכם עם ישראל שבמסגרתו היא מעבירה לה גז טבעי. המפגינים נשאו שלטים שנכתב עליהם, בין היתר, "הסכם הגז הוא כיבוש", "גז האויב הוא כיבוש", "העם הירדני אינו למכירה, לא לנורמליזציה". המפגינים קראו גם סיסמאות נגד הממשל הירדני. אחד הפעילים בהפגנה אמר: "ממשלת ירדן בגדה בעם הירדני שמתנגד ברובו לעסקה הזאת. הממשלה עומדת בפני העם הירדני, ויש לעצור את העסקה הזו גם אם הזרמת הגז כבר החלה".
ההפגנה מגיעה לאחר ששר האנרגיה והמים יובל שטייניץ בישר ביום רביעי, בראיון לאולפן ynet, כי יממה לאחר סיום תהליך הנישוב באסדת לווייתן, החלה הזרמת הגז מהמאגר לירדן. "בכך ישראל הופכת לראשונה בתולדותיה ליצואנית של אנרגיה, זה קורה עכשיו ממש בדקות האלה ואני מבשר כאן לראשונה שברגע הזה ישראל הופכת ליצואנית גז לירדן. עוד שבוע-עשרה ימים - למצרים", אמר שטייניץ. יש לציין כי כבר לפני שנתיים החלה הזרמת גז ממאגר תמר לירדן.
במקביל, גורם מדיני בכיר גילה אמש כי ההסכם להנחת צינור הגז "איסט מד" שנחתם אתמול בין מנהיגי ישראל, יוון וקפריסין כולל סעיף הקובע כי שלוש המדינות מחוייבות להגן על הצינור. הדבר יחייב תיאום מירבי בין המדינות בנוגע לאופן שבו ההגנה הזו תבוצע. כזכור, טורקיה הודיעה שלא תאפשר לצדדים להניח את הצינור מכיוון שעובר במים הכלכליים שלה.
עוד אמר הגורם הבכיר כי שלוש המדינות הסכימו לחזק את הברית ביניהן ולהעמיק שיתופי הפעולה בתחומים רבים אחרים, כגון שימוש משותף במטוסי כיבוי. הגורם הבכיר התייחס גם לאישור הצעתו של הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן בפרלמנט באנקרה לשלוח חיילים ללוב, כדי לסייע שם לממשלה בטריפולי כדי להדוף את המתקפה של הגנרל חפתר. הגורם הבכיר אמר כי מדובר בצעד "דרמטי ומטריד".
בפסגה באתונה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא קפריסין ניקוס אנסטסיאדיס וראש ממשלת יוון קיריאקוס מיצוטקיס נחתם הסכם צינור הגז "איסטמד" (East-Med), שיאפשר ייצוא של גז טבעי מישראל וקפריסין לאירופה. נתניהו אמר בטקס כי זהו "יום היסטורי לישראל משום שישראל הופכת במהירות למעצמה אנרגטית".
לדברי נתניהו שלשום, "פתחנו לפני ימים אחדים את שדה הגז של לוויתן וזה מביא לנו תפוקות כבירות. אבל עם הייצוא שמתאפשר דרך הצינור הזה נוכל לתת הכנסות של מיליארדים לאזרחי ישראל, לרווחתם, לבריאות. זה מחזק את השלום, זה מחזק את הכלכלה, זה מחזק את העתיד". ראש הממשלה הסביר כי "זה גם יום היסטורי משום שיש כאן שיתוף פעולה שהולך ומתבסס בין יוון, קפריסין וישראל, ממש ברית במזרח הים התיכון שהיא גם כלכלית והיא גם מדינית והיא גם מוסיפה לביטחון וליציבות של האזור, לא נגד אף אחד אבל למען הערכים ולטובתם של אזרחי המדינות שלנו".
במשרד החוץ הטורקי הגיבו בחריפות לחתימה על ההסכם: "חתימת הסכם איסטמד היא הדוגמה האחרונה לצעדי סרק, שמטרתם להדיר את טורקיה ואת צפון קפריסין מהאזור. כל פרויקט שיתעלם מטורקיה, לה יש את קו החוף הארוך ביותר במזרח הים התיכון, ומקפריסין הטורקית - שיש לה זכויות שוות על משאבי הטבע של קפריסין - לא יצלח".
לדברי הטורקים, "הסירוב לשתף איתנו פעולה, וגם עם קפריסין הטורקית, הוא למעשה ביטוי ישיר של המרדף של כמה מדינות אחרי מניעים פוליטיים חסרי תועלת במקום לשתף פעולה. אנו מזכירים לבעלי הפרויקט שתוכניות שפלות כאלה ימשיכו להיכשל בעתיד, כפי שנכשלו בעבר". מאז 1974 קפריסין מחולקת לשתי ישויות נפרדות – החלק הטורקי בצפון האי והחלק היווני בדרומו, שנשלט על ידי ממשלת קפריסין. הקפריסאים מגדירים את החלק הטורקי כ"שטח כבוש". בשנים האחרונות נרשמו כמה ניסיונות לפתור את הסכסוך בין הצדדים, אולם כולם הסתיימו בכישלון.
כבר בעבר הזהירו בכירים טורקים כי אנקרה לא תאפשר לישראל לסלול צינור גז ממאגרי הגז הטבעיים שלה לקפריסין ויוון בלי הסכמה טורקית. באחרונה חתמה טורקיה על הסכם עם לוב לקביעת הגבולות הימיים ביניהן שמגדיר את השטח הכלכלי הימי של טורקיה שבו אמור לעבור אותו צינור בין ישראל לבין אירופה. השטח הטורקי, שנקבע באופן חד צדדי, מפר את המים הכלכליים הבינלאומיים של יוון ומצרים וחוסם למעשה את האפשרות של ישראל לסלול צינור גז כזה, שכן הוא עובר בשטח הטורקי.
האישור המוזכר לעיל בפרלמנט הטורקי, של ההצעה לשלוח חיילים טורקים ללוב, נראה כקשור ישירות לאותה חתימה על הסכם הגז. טורקיה, ששולחת כבר כיום ציוד צבאי לכוחות הממשלה של פאיז א-סראג' בטריפולי, מאותתת כבר שבועות שהיא עשויה לשלוח לשם את חייליה. אם אנקרה אכן תשלח חיילים ללוב, מלחמת האזרחים שם עשויה להפוך לחלק משמעותי עוד יותר מהסכסוכים האזוריים שמפלגים כעת את המזרח התיכון.
לפנייה לכתב/ת 
