להשפיל את טראמפ ולהימנע ממלחמה: מתווה הנקמה של איראן
בטהרן כבר מתכננים כיצד לנקום את דמו של קאסם סולימאני, ועל אף שאי אפשר לשלול חיכוכים בין ישראל לאיראן ולשליחיה בסוריה בשנה הקרובה, מסתמן שהפגיעה תתמקד בארה"ב. המטרה: להכאיב לאמריקנים, לפגוע בקמפיין הנשיא - ולקוות להסדר פוליטי חדש
עוד בטרם הורד ארונו של קאסם סולימאני אל הקבר בעיר הולדתו כרמאן, החלו בכירי המשטר באיראן לסמן את מתווה הנקמה. מנאומי ההספד שנשאו המנהיג העליון עלי חמינאי, הנשיא חסן רוחאני, בכירי משמרות המהפכה ואישים אחרים אפשר כבר ללמוד על הכיוון, ועל הערוצים שבהם יתנהל המאמץ לנקום את חיסולו של "השהיד החי".
נרמסו למוות: 40 הרוגים בהלוויית קאסם סולימאני
אבל לפני הכול, צפירת הרגעה: המאמץ האיראני יתמקד, כך מסתמן, בפגיעה באמריקנים. ישראל והישראלים – לפחות לפי שעה – אינם על הכוונת של טהרן בעקבות החיסול. מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, עושה דברה החשוב ביותר של איראן בעולם הערבי, אפילו אמר זאת, כמעט במפורש, בנאום ההספד הנרגש שלו לחאג' קאסם (כינויו של סולימאני).
לאיראנים אין כעת עניין להסתבך בעימות גדול עם ישראל הרחק מגבולותיהם, בהתחשב בכך שלישראל יש הגנה לא רעה מפני טילים ובידיעה ברורה שעימות כזה עלול לספק עילה לישראל ולאמריקנים לפגוע במתקני פיתוח הגרעין, בטילים ובמתקני הנפט שלהם.
חשוב לציין כי אין בכך כדי לשלול אפשרות של הסלמה בשנה הקרובה בחיכוך שבין ישראל לאיראנים ולשלוחיהם בסוריה, בלבנון ובעיראק. ייתכן אפילו שהחיכוך הזה יביא למלחמה, אם בגלל הצלחה איראנית-חיזבאללאית בפרויקט דיוק הטילים של חיזבאללה או כתוצאה מהידרדרות שעלולה לקרות כתוצאה מטעות בשיקול דעת או טעות מבצעית של אחד הצדדים.
אלא שכאמור, התגובה האיראנית על חיסול סולימאני תתמקד באמריקנים. לא רק מפני שהנשיא דונלד טראמפ וארה"ב הם האחראים לחיסול, ולכן חייבים להקיז את דמם ולהכאיב להם בעוצמה, אלא מפני שהאיראנים, כדרכם, ינסו לנצל את הנקמה - שלשיטתם היא לגיטימית ומוצדקת - כדי להשיג יעדים אסטרטגיים שמקדמים את האינטרסים של איראן, ובעיקר את שאיפתה להגמוניה אזורית על חשבון שכנותיה הסוניות ועל חשבונה של ארה"ב.
השפלה מיידית עם כוונות אסטרטגיות
האייתוללות הם שקולים וזהירים מטבעם וכמעט תמיד נמנעים מעימות ישיר, אבל בכל הנוגע להתבטאויות הפומביות הם די ברורים. אפשר להעריך שהנקמה שהם מתכננים תענה על ארבע דרישות בסיסיות:
להכאיב רגשית לעם האמריקני ולהשפיל אותו.
לכרסם קשות בסיכויים של טראמפ לנצח שוב בבחירות 2020, למען הסיכויים להגיע להסדר פוליטי חדש עם וושינגטון בהסכם הגרעין - ולהפחתת הסנקציות.
מבצע הנקם לא יכול לגרור תגובה צבאית שתפגע אנושות במתקני הגרעין, הטילים או מתחמים כלכליים של איראן. בטהרן מודעים היטב לעובדה שאין ביכולתם להתמודד ישירות עם עוצמתה הצבאית של ארה"ב, ולכך שהתמודדות שכזו תגבה מהם ומהאזרחים מחיר תודעתי וכלכלי גבוה שעלול להביא לקריסת המשטר. נשיא ארה"ב הנוכחי הוכיח כבר שתגובותיו אינן ניתנות לחיזוי, והוא עלול להגיב בצורה חסרת פרופורציות על כל התגרות איראנית באותה מידה שהוא יכול להחליט להתעלם.
מעשה הנקם צריך לשרת את היעד העליון של האיראנים - לשים קץ לנוכחות האזרחית והצבאית של האמריקנים בעיראק ולסלק אותם בהדרגה מהמזרח התיכון. בימים האחרונים הצהירו האיראנים פעם אחר פעם שזוהי מטרתם - ונסראללה אף הדהד אותה בליווי תנועת יד (שהפכה ויראלית ברשתות החברתיות) שמשמעותה חיילים הרוגים.
כל עוד אנשי צבא אמריקנים נמצאים בעיראק, אוספים מודיעין, מטיסים מל"טים, מטוסי ומסוקי קרב ומאיישים סוללות ארטילריה וטילים, הם מאיימים באופן מהותי ומיידי על ביטחונה הלאומי של איראן ועל שאיפותיה האזוריות. אבל עיקר הפרעתם היא למערך השליחים שהקים סולימאני בעזרת המיליציות השיעיות, שנועד לפרישת השפעתם על כל מדינות האזור ולשיקום מעמדם וכבודם האבוד של השיעים באיסלאם, שנלקח מהם במאבק על ירושת הנביא מוחמד בשנת 670 לספירה.
בעניין הזה חשוב לציין שסולימאני היה קנאי דתי, והלהט הדתי הוא שהפעיל אותו וזיכה אותו בכבוד ובחיבה מצד המנהיג העליון, ובמעמד מיוחד בהנהגת האייתולות. לכן גם קיבל את הכבוד והמעמד של אימאם לאחר מותו, אף שלא היה חכם דת. מפקד כוח קודס לשעבר נחשב ל"חרב האיסלאם" - ועל כן היה קדוש.
ובחזרה לעניין האסטרטגי: האיראנים יודעים היטב שאם ארה"ב תסתלק מהמזרח התיכון, הם יוכלו לעשות ככל העולה על רוחם ולהכתיב מדיניות כלכלית, אזורית ובינלאומית לכל מדינות האזור - בראש ובראשונה למדינות ערב שיש בהן רוב שיעי, אך גם למדינות הסוניות המתונות. אותן מדינות עשירות חוסות כיום תחת כנפיה של ארה"ב, כי הן חלשות מאוד מבחינה צבאית. הן לא יעזו להתנגד לאיראן, וייאלצו לקבל את מרותה - אם וכאשר יהיה לה נשק גרעיני.
פיגוע המוני או חטיפה מתוקשרת
לא פשוט לתמרן ולנקום בתוך סד האילוצים שהאיראנים מציבים לעצמם ולציבור שלהם, אבל יש אפשרויות נוספות שדרכן הם יכאיבו לאמריקנים. האפשרות הסבירה ביותר היא מכונית תופת עמוסה במאות קילוגרמים של חומרי נפץ ששליחיה יכניסו לאחד הבסיסים האמריקניים הגדולים במזרח התיכון - ויפוצצו אותה. משהו בנוסח מכוניות התופת שחיזבאללה פוצץ במטה המארינס והכוח הרב-לאומי בנמל ביירות ב-1983. בפיצוץ נהרגו 241 חיילים אמריקנים, 59 חיילים צרפתים ושישה אזרחים לבנונים.
מי שיזם את המגה-פיגוע ופיקד על הוצאתו לפועל היה קצין המבצעים של חיזבאללה עימאד מורנייה, שחוסל בסופו של דבר בדמשק ב-2008. פיגוע כזה לא קשה להוציא אל הפועל בזמן קצר יחסית על אדמת סעודיה או בחריין - שתי מדינות שבהן יש מיעוטים שיעיים גדולים התומכים באיראן.
סוג נקמה אחר, שהוא האידיאלי מנקודת הראות האיראנית, הוא חטיפה ולקיחה בשבי של כמה אנשי צבא ודיפלומטים אמריקנים או בריטים. צילומי שבויים מושפלים ומתחננים על חייהם יכאיבו לאמריקנים ולבריטים, ובו בזמן יספקו את יצר הנקם של חלקים נרחבים בעם האיראני ושל בכירי המשטר.
חטיפה של בני ערובה מאפשרת לאיראנים לדרוש מוושינגטון את הסרת הסנקציות ודרישות נוספות, ולהציג את טראמפ כחסר אונים או לחלופין כדיקטטור שאינו רגיש לסבלם של חיילים ששלח לקרב. בחברה מפולגת פוליטית כמו בארה"ב יהיה מי שינצל את המצב לקמפיין הבחירות. האיראנים כבר עשו תעלול דומה לנשיא ג'ימי קרטר בשנת 1979, כשפרצו לשגרירות ארה"ב בטהרן במהלך המהפכה נגד השאה ולקחו 52 דיפלומטים אמריקנים כבני ערובה. קרטר הושפל פעם אחר פעם במשך שנתיים עד שהפסיד ליריבו הרפובליקני רונלד רייגן - שביום היבחרו נקם האייתוללה חומייני בקרטר בפעם האחרונה ושחרר את כל בני הערובה כמחווה למנצח.
ייתכן מאוד שהאיראנים ינסו פעם נוספת לשבות כלי שיט של הצי האמריקני על מלחיו. במפרץ הפרסי ובמצרי הורמוז משייטים כלי שיט רבים של הצי האמריקני, בהם קטנים דוגמת הסירות של הכוחות המיוחדים, ספינות בגודל בינוני המשמשות לאיסוף מודיעין וכמובן משחתות ונושאות מטוסים. בבחריין, שאינה רחוקה מחופי איראן, עוגנות גם הספינות של הצי החמישי של ארה"ב.
לחיל הים של משמרות המהפכה יש יתרון יחסי בזכות הידע והניסיון בפשיטות על כלי שיט צבאיים ואזרחיים, באמצעות נחילים של סירות מהירות וצוותי קומנדו שמבצעים בפועל את ההשתלטות. בשנים האחרונות לקחו האיראנים בשבי לפחות כלי שיט אחד של הצי האמריקני, השפילו את אנשי צוותו אך התייחסו אליהם יפה, ולבסוף שחררו אותם והעניקו להם מתנות. אחרי חיסולו של סולימאני, אירוע שכזה ייגמר אחרת.
סביר להניח שהאיראנים יעשו כיום לספינה אמריקנית כמעשה הצפון-קוריאנים שלכדו ב-1968 את אוניית הביון של הצי האמריקני "פואבלו", מול חופי המשטר המבודד. שם הם התעללו בעשרות אנשי הצוות, ולבסוף הפכו את הספינה למוזיאון צף שמנציח את השפלת האמריקנים. אותה ספינה עוגנת עד היום בנהר שחוצה את הבירה פיונגיאנג.
האמריקנים יתקשו להגיב לתרחיש שכזה כדי לא לסכן את חיי השבויים, וייתכן שטראמפ אף יסכים לוויתורים נוספים - מה שישפיל אותו עוד יותר. מומחים רבים מעלים את האפשרות שכנקמה על חיסול סולימאני תורה איראן על פריצה לעבר הפצצה הגרעינית. האפשרות הזו לא ממש סבירה מכיוון שבטהרן רחוקים כמעט שנה מהיכולת לבנות מתקן נפץ גרעיני ראשון, והיא עלולה לגרום לארה"ב, לישראל או לשתיהן יחד לתקוף אותה כדי לסכל את המאמץ.
גם אם איראן תעשה מהלך חשאי בכיוון הזה, הסיכון שיתגלה על-ידי שירותי הביון המערביים הוא גדול. מלבד זאת, איראן עדיין בונה על האירופים שיעזרו לה ללחוץ על נשיא חדש בארה"ב (שלשיטתה יחליף את טראמפ) להסיר את הסנקציות, ולחזור להסכם שיאפשר לה להגיע לנשק גרעיני בצורה חוקית בעוד כעשור.
ההצלחה היחידה של איראן עד כה
מה שכן סביר הוא שאיראן כבר הספיקה להכריז שהיא אינה מצייתת עוד לסעיפי ההסכם - ותנסה לזחול בחשאי לעבר הנשק הגרעיני, תוך שהיא מונעת מסבא"א לשלוח את פקחיה לאתרי הפיתוח והעשרת האורניום, בתירוץ שהיא עושה זאת כנקמה על החיסול. לכן צריכים שירותי הביון במערב, ובפרט בישראל, לגלות ערנות ולבצע מעקב הדוק ורצוף על הנעשה באיראן.
רק בתחום אחד נחלו בינתיים האיראנים הצלחה חלקית - שליחיהם בפרלמנט העיראקי דורשים מהממשלה לסלק את הכוחות האמריקניים מעיראק. ראש הממשלה אל-מהדי, שניסח את ההמלצה, נתמך על-ידי איראן ומציית לחלק ניכר מדרישותיה.
עם זאת, הוא יודע שרבים מאזרחי עיראק מתנגדים ליציאת האמריקנים שתאפשר לדאעש לחזור בגדול, ובכך להוביל את עיראק למלחמת אזרחים ולתוהו ובוהו כלכלי, בעיקר בתעשיית הנפט. לכן אותו אל-מהדי מעכב את ביצוע ההחלטה, מחשש לחידוש ההפגנות ההמוניות נגדו.
זוהי תמונת המצב היום. האיראנים יודעים מה הם רוצים להשיג, אך גם מה הם אינם רוצים שיקרה. ככל הנראה, השיקולים וסיעורי המוחות בעניין הזה עדיין לא הבשילו להחלטות ולתכנונים מבצעיים.
לפנייה לכתב/ת 
