דו"ח המלצות: כך ישופר היחס לנפגעי עבירה

יחד עם ההמלצות התקדימיות, הוועדה סברה שלא נחוץ לשנות את ההליך הפלילי ולהעניק לנפגע העבירה מעמד של צד להליך. זאת לצד חיזוק מעמד נפגע העבירה אל מול בית המשפט והצורך לאפשר לו להביע עמדה עצמאית בנושאים מסוימים.

הוועדה הדגישה את הצורך שהקשר בין נפגעי העבירה לנציגי הרשויות יחל מוקדם ככל האפשר, יהיה רציף ועקיב, ואף יאפשר השמעת קולם של הנפגעים בצמתים שונים בהליך. "בכך תקודם רמה גבוהה יותר של אמון ברשויות ולנכונות לשתף עימן פעולה", נכתב בדו"ח.

יו"ר הוועדה, השופטת בדימוס דבורה ברלינר(צילום: יאיר שגיא)

בראשית הוועדה עמדה מי שהייתה נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופטת בדימוס דבורה ברלינר. היא הוקמה על ידי שרי המשפטים וביטחון הפנים ונשיאת העליון לפני כשנתיים, לאחר שהתברר שלמרות הפסיקה, החוקים המתקדמים וחוק זכויות נפגעי עבירה שהתקבל ב-2001, עדיין נפגעי עבירות מין רבים ובני משפחותיהם חווים קשיים רגשיים ניכרים לאורך כל שלבי ההליך הפלילי, ממועד הגשת התלונה במשטרה או גילוי החשד בדרך אחרת.

בוועדה היו חברים נציגי שופטים, פרקליטים, משטרה, רווחה, הסנגוריה הציבורית וארגוני זכויות אדם. במשך שתי שנות עבודתה היא קיימה 43 ישיבות.

נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. תיישם המלצות בהנחיות והשתלמויות לשופטים(צילום: עמית שאבי)

הוועדה סברה כי שקיים פער ניכר בין הסדרת הזכויות החוקתיות לנפגעי עבירה לבין יישומן, נוכח הנגשה חלקית של הזכויות וכשלים ביידוע נפגעי העבירה על זכויותיהם. האינטרס הציבורי בשמירה על שלום הציבור, במניעת ביצוע עבירות ובחיזוק אמון הציבור במערכת המשפט מחייב "עבודה מערכתית ונרחבת אשר תעודד נפגעי עבירות מין להגיש תלונות ותסייע להם להתמודד עם קשיי ההליך הפלילי", נטען.

הוועדה מציינת בדו"ח כי גם תנועת MeToo ומחאת "#למה לא התלוננתי" לימדו בין היתר על הסיבות שבגינן נפגעי אלימות מינית ממעטים להגיש תלונה במשטרה: הבושה, ההאשמה העצמית, ההדחקה, החשש שלא יאמינו להם, יחסי הכוחות הנוטים לרעתם, ואף בשל הקושי להתמודד עם רשויות האכיפה ובתי המשפט, ובשל עוגמת הנפש הקשה הכרוכה בהתמודדות עם ההליך הפלילי. נוסף על זה, נפגעי אלימות מינית חווים את ההליך הפלילי כארוך ומייגע, כשהם חשים חסרי שליטה וידע באשר להליך שמתנהל בעניינם.

בין המלצות הוועדה:

הקמת נציבות נפגעי עבירה ורפרנט ייעודי לתחום נפגעי עבירה ברשויות האכיפה ובבתי המשפט. תפקידיה יכללו בין היתר העלאת ליקויים הקיימים ברשויות האכיפה השונות והצעת דרכים לפתרון; העלאת המודעות של נפגעי העבירה לזכויותיהם; מתן ייעוץ מקצועי והדרכת הגופים השונים באשר לצורכי נפגעי עבירה; הפצת דפי זכויות ודפי מידע אחידים ומעודכנים לכלל הגופים; קידום שיתופי פעולה ותיאום בין רשויות האכיפה השונות; קידומם ושיפורם של השירותים והתמיכה שנפגעי עבירה זכאים להם; סיוע בקביעת מדיניות שעוסקת בנפגעי עבירה; ועריכת מחקרים ודו"חות בנושא.

מינוי ממונה שירכז את הנושא בכל אחת מרשויות האכיפה הרלוונטיות – משטרה, משרד הרווחה, פרקליטות ובתי משפט. הממונה יהיה כתובת לנפגעי העבירה, יפעל לקידום הזכויות בתוך המערכת שבה הוא פועל וימסור לנפגע העבירה מידע, בכפוף להוראות הדין, ויסייע בהנגשת ההליך עבורו. סעיף זה כולל הקמת יחידת נפגעי עבירה עם רפרנט נפגעי עבירה ארצי ורפרנט בכל מחוז שיפוט, שעימו יוכלו נפגעי העבירה ומלוויהם לקיים קשר פשוט, מהיר וישיר בנוגע למועדי הדיון, תיאום סיור מקדים ועוד.

לקבוע בחוק כי נפגע עבירת מין יהיה זכאי לליווי של עובד סוציאלי, בעל הכשרה טיפולית וידע משפטי רלוונטי שאותו ירכוש בהכשרה מתאימה, ממועד הגשת התלונה במשטרה ועד סופו של ההליך הפלילי. המלווה אמור להנחות ולהוביל את הנפגע בדרך הארוכה של ההליך הפלילי באמצעות תמיכה בו, תיווך והנגשה של שירותי הסיוע הקיימים, לצד הסבר על הזכויות הקיימות ועל השלבים בהליך הפלילי.

הקמת מרכזים ייעודיים למתלוננים בגירים בעבירות מין, בדומה למרכזי ההגנה לקטינים. ריכוז הגורמים הרבים במקום אחד עשוי לצמצם את "טרטור" המתלונן בין כמה גורמים, לחסוך ממנו את הצורך לחזור ולתאר את המקרה מספר רב של פעמים ולפני גורמים שונים ובכך למנוע פגיעה נוספת ולהקל, לקצר ולפשט את התהליך".

מוצע כי רפרנט נפגעי העבירה בבתי המשפט יפעל להקמת חדרי המתנה ייעודיים לקטינים. מקום ההמתנה – מקום ידידותי ונעים, אשר יכלול משחקים, ספרים, טלוויזיה ככל שניתן – אשר יסייע לקטין ולבני משפחתו להעביר את זמן ההמתנה לדיון בחדר מותאם, אשר יפיג את המתח והחרדה.

עוד לפני קבלה רשמית של ההמלצות במשרדי הממשלה, נשיאת העליון חיות מתכוונת ליישם הצעות לשיפור במסגרת הנחיות והשתלמויות שופטים.