רצינו נשים, אבל פשוט לא יצא
פחות נשים מועמדות למשרות בכירות בשירות הציבורי, יש פחות חברות דירקטוריונים ופחות זוכות בפרסים. האם ניתן לשנות את זה? חד-משמעית כן
התרחיש הזה חוזר על עצמו אחת לכמה חודשים: משרה בכירה בשירות הציבורי מתפנה, רשימת מועמדים מתגבשת, לעיתים גם מתפרסמת באמצעי התקשורת, ואל הישורת האחרונה מגיעים שלושה או ארבעה מועמדים. כולם טובים, כולם ראויים, כולם גברים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
כשבחרו את יו"ר מפעל הפיס המכהן העברתי למנכ"ל משרד האוצר, לבקשתו, רשימת מועמדות על מנת לאזן: מנכ"לית דיסקונט קופות גמל לינדה בן שושן, סמנכ"לית יס מיכל רפאלי-כדורי, ומנכ"לית בנייני האומה ולשעבר משרד התיירות מירה אלטמן. בסוף נבחר מי שנבחר.
כשחיפשו מפכ"ל למשטרה, כבר לפני שנה, גיבשנו עבור השר לביטחון פנים רשימת שמות ארוכה, ובה בין השאר אלוף במיל' אורנה ברביבאי טרם כניסתה לחיים הציבוריים, תא"ל במיל' סימה ואקנין-גיל, תא"ל מיכל תשובה, תא"ל מירב קירשנר ורב-גונדר בדימוס אורית אדטו. המטרה הייתה לעשות היסטוריה עם מפכ"לית ראשונה. זה כבר לא יקרה הפעם.
גם בסבב המינויים האחרון לבית המשפט העליון – לאחר שפורסמה רשימת 25 המועמדים שכללה חמש נשים בלבד, יזמנו קריאה לשרת המשפטים דאז ולחברי הוועדה לתת דגש על חשיבות הייצוג השוויוני. בתגובה ענתה איילת שקד שהיא לא מתכוונת לייחס משקל לעניין המגדרי.
התופעה הזאת לא ייחודית רק למינויי בכירים. גם ועדות ציבוריות, הנהלות ודירקטוריונים, פאנלים בכנסים, בוועידות ובאמצעי התקשורת, ואפילו רשימות המועמדים לפרסים סובלות מחוסר שוויון מגדרי מובהק. לאחר שבחגיגות ה-70 לישראל הוענק פרס ישראל לשתי נשים בלבד, ב-2019 יזמנו פנייה ל-75 מועמדות רלוונטיות לפרס ובחלק מהמקרים חתמתי בעצמי על טפסי הגשת המועמדות שלהן. באותה שנה הוענק הפרס לחמישה גברים וחמש נשים, שלוש מהן היו גם ברשימה שלנו – פרופ' דבורה ברנשטיין, נעמי פולני ורונה רמון ז"ל.
הנתונים הסטטיסטיים מדברים בעד עצמם. על פי ה-OECD מדורגת ישראל מתחת לממוצע בכל הנוגע לייצוג נשים בעמדות מפתח ובדירקטוריונים עם 18.1% ייצוג לעומת 20% בקרב המדינות החברות בארגון. 80% מחברי הדירקטוריונים בישראל הם גברים ושיעור הנשים המנהלות בקרב 1,000 החברות הגדולות בישראל עומד על 4% בלבד. אבל בעוד ההשפעה שלנו על המגזר העסקי מוגבלת, ככל שמדובר במגזר הציבורי ראוי לפעול בצורה יזומה לשינוי המצב.
כששואלים את הגורמים הממנים מדוע לא נבחנו מועמדויות של נשים, מתקבלת ברוב המקרים סדרת נימוקים, או אולי תירוצים: נשים לא הגישו מועמדות, לא נמצאו נשים מתאימות, חיפשנו ולא מצאנו, רצינו ולא איתרנו, הכוונה הייתה טובה אבל לא הצלחנו.
האם ניתן לשנות את זה? חד-משמעית כן. זה קרה בהנהלות החברות הממשלתיות לאחר תיקון לחוק שמעודד שוויון מגדרי והגדיל באופן משמעותי את הייצוג הנשי בהנהלות ל-43% (אם כי עדיין לא בתפקיד יושבות ראש חברות), וזה קרה בבחירות המוניציפליות האחרונות (קמפיין שלנו העלה את ייצוג הנשים במועצות מ-13% ל-20%).
ברוח זו פניתי לשרה גילה גמליאל עם היוזמה להקים מאגר נשים לצורך מינוי בכירות, חברויות בוועדות, פאנלים בכנסים ובאולפנים. סוף לכל התירוצים. אין דבר כזה לא מצאנו, לא איתרנו, לא ידענו. כל גורם ציבורי יוכל לקבל מאיתנו את המועמדות המתאימות ולדאוג שבישורת האחרונה יעמדו לפניו מספר שווה של מועמדות ומועמדים. אני לא יכולה להבטיח שיותר נשים יזכו במכרזים אבל אני יכולה להבטיח סיכוי סטטיסטי שוויוני והזדמנות אמיתית להגיע למקומות הכי חשובים. וזו התחלה חיונית. עכשיו רק נותר לקוות ולהאמין שאלפים רבים של נשים יבחרו להיות חלק מהשינוי.
- אוה מדז'יבוז' היא מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
