לירוקים מגיע הרבה יותר

בעולם מפלגות ירוקות הן חלק בלתי נפרד מהנוף הפוליטי. בישראל, אפרופו סתיו שפיר, מדובר במפלגת מדף או סוג של מסלקה פוליטית

אריאלה רינגל הופמןפורסם: 15.01.20 , 12:05

סתיו שפיר(צילום: אבי מועלם )

אני מניחה שהעובדה שסתיו שפיר תישאר ככל הנראה מחוץ לכנסת מצערת קבוצה מסוימת של אנשים, ומשמחת קבוצה אחרת. באופן אישי, כמי שבבחירות הקודמות לא הצביעה למרצ בפעם הראשונה מזה שנים ארוכות, בעקבות החבירה לדמוקרט הגדול אהוד ברק יחד עם הזיגזוג של שפיר – אני שייכת לקבוצה השנייה. מה שכן מצער אותי, ומאוד, זו העובדה שהפלטפורמה שעליה טיפסה שפיר בדרכה להציל את עורה הפוליטי זו המפלגה הירוקה, או התנועה הירוקה, או איך שלא יקראו לגוף הזה שמאז שהוקם ב-2008 עשה, שלא בטובת העניין, סיבוב מביך על פני המפה הפוליטית.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

המפלגה חברה למימד (מפלגה יהודית-דמוקרטית בראשות הרב מיכאל מלכיאור), ולא עברה את אחוז החסימה; הצטרפה לתנועה של ציפי לבני, רק שפרופסור אלון טל, ממייסדי הירוקה, שובץ במקום ה-13 ולא נכנס לכנסת; כך קרה גם עם יושבת הראש שבאה במקומו, יעל כהן-פארן, שחברה למחנה הציוני בראשות בוז'י הרצוג, שובצה במקום ה-25 ונכנסה לכנסת רק בעקבות פרישתו של דני עטר; בסבב הבחירות הבא שובצה כהן-פארן במקום השמיני ברשימת העבודה, הפעם כבר תחת אבי גבאי, ונותרה בחוץ, ולקראת הבחירות לכנסת ה-22, בספטמבר 2019, חברה שפיר, שייצגה את המפלגה, למחנה הדמוקרטי.

שפיר נכנסה, הירוקים נשארו בחוץ. והגוף הזה, שכבר 12 שנים מקרטע בדרכו אל הכנסת, עתיד, לפחות כפי שהדברים נראים כרגע, להתמודד בבחירות הקרובות, הפעם כרשימה עצמאית.

זה מצער במיוחד בגלל שתי סיבות. הראשונה מתייחסת למצב בעולם: בעוד כבר 40 שנה – אם לדייק, 41 שנה – מפלגות ירוקות הן חלק בלתי נפרד מהנוף הפוליטי בשורה ארוכה של מדינות (שבדיה, גרמניה, קנדה, צרפת, בלגיה, הולנד, אירלנד, נורבגיה – רשימה חלקית בלבד), כולל נציגות מכובדת בפרלמנט של האיחוד האירופי, בישראל מדובר במפלגת מדף, סוג של מסלקה פוליטית, או אם רוצים, ברירת מחדל. אין לי מפלגה לרוץ איתה? הירוקה שוב פנויה? יש!

הסיבה השנייה נוגעת למודעות הסביבתית בישראל. במובנים רבים הרכבת רשימה לכנסת היא סוג של סחר-מכר, ורדיפה אחר בוחרים דומה למרבה הצער לקרב על רייטינג. הסיכוי שבמגזר הערבי יצביעו למרצ נמוך? עיסאווי פריג' יידחק מעבר לעשירייה הראשונה, ואת מקומו יתפוס מי שמיוחס לו אפיל פוליטי גבוה יותר. וזה, אם לנסח את הדברים בפשטות, בדיוק הסיפור של הירוקים: לנושאים סביבתיים אין ביקוש בחברה הישראלית.

זו לא רק השאלה מי יענה לצלצול בטלפון האדום בשתיים בלילה, זה סיפור של סדרי עדיפויות. בין האינתיפאדה הראשונה לשנייה, בין לבנון הראשונה לשנייה, בין עזה אחת לעזה אין-סוף, צריך הרבה מאוד עקשנות, שאר רוח וראייה ארוכת טווח כדי לשכנע ששמיים נקיים, אוויר צלול, חופים פתוחים לכל, מאבק בנדל"ניסטים, תכנון קפדני ושמירה על שטחים פתוחים - הם לא נושאים המתחרים באיום האיראני, בקריסת מערכת הבריאות, במשבר הדיור או בשסעים הקורעים את העם בין "רק ביבי" ל"רק לא ביבי". להפך – הם קשורים ומחוברים להם, וראויים שיטופלו במסגרת מפלגה אורגנית, ייעודית, עם תפיסת עולם דמוקרטית הדוגלת גם בערכים של שוויון ואי-אלימות.

ושפיר? בהתחשב במסעותיה האחרונים על פני הטבלה הפוליטית ובקרדיט שצברה – פרלמנטרית נחושה ודעתנית מצד אחד, אשת ריב ומדון שהשאירה אחריה אדמה חרוכה בכל מה שקשור ליחסי אנוש מצד שני – קשה להאמין שהיא זו שתחולל את השינוי. שתצליח להבקיע את חומת האדישות הציבורית, ובעבודת צוות ההכרחית בהקשר הזה – תוביל את המהפכה הכל כך מתבקשת כאן. לירוקים מגיע הרבה יותר מזה.