800 אלף שקל לעובד שאיבד עין כשהתקין כבל

התקבלה תביעה נגד חברת "סילס הנדסה ופרויקטים", ונקבע שהיא הנהיגה שיטת עבודה מסוכנת ולא סיפקה לעובד שלה אמצעי מגן

עו"ד בסאם א. שקור | פסקדיןפורסם: 23.01.20 , 07:27

בית משפט השלום בקריות פסק לאחרונה פיצויים של כ-800 אלף שקל לפועל שאיבד את עינו בתאונה שהתרחשה בזמן השחלת כבלים של "בזק". המעסיקה שלו, חברת "סילס הנדסה ופרויקטים", טענה שהעובד צריך לשאת באחריות לפציעה, אבל השופט ערן נווה דחה אותה.

התובע, בן 51 כיום, סיפר שב-2012 נשלח על ידי "סילס הנדסה ופרויקטים" לטפל בתקלה דחופה בהשחלת כבלים של בזק. לדבריו, הוא ביצע את המשימה עם שני עובדים נוספים, כשקצה חוט המשיכה של הכבלים נקשר למחפרון על מנת לספק כוח משיכה, לאחר שמשיכה ידנית לא צלחה. בשלב מסוים נקרע חבל המשיכה ופגע בעינו השמאלית וגרם לו לעיוורון. בהמשך נקבעה לו בביטוח לאומי נכות קבועה בשיעור של 30%.

דיני עבודה

7 מיליון שקל לפועל שנפל מגובה ונותר משותק

עו"ד רן שקד | פסקדין

הפיצוי ישולם על ידי שתי חברות בנייה: המעסיקה והקבלן הראשי. שופט קבע כי לפועל לא סופקו תנאי עבודה בטוחים ולא מונה מנהל עבודה לאתר

7 מיליון שקל לפועל שנפל מגובה ונותר משותק

לטענתו, התאונה התרחשה בגין רשלנות המעסיקה, משום שהוא ביצע את המשימה בהתאם לשיטת העבודה שהייתה נהוגה אצלה. הוא הדגיש שהחברה ביקשה לחסוך את עלות רכישת "כננת", מכשיר ייעודי למשיכת כבלים שעשוי היה למנוע את התאונה.

לדבריו, אף גורם מטעמה לא נכח ולא פיקח על עבודתו, ונציג "בזק" שנכח במקום לא עצר את הפעולה המסוכנת. הוא הדגיש שעבד ללא משקפי מגן שאספקתם עשויה הייתה למנוע את הנזק.

הנתבעת הכחישה את גרסתו וציינה כי על פי עדות נציג בזק שנכח במקום, במקרה זה לא הייתה דרושה כננת, מאחר שמדובר במרחק קצר בעוד שהכננת מיועדת למרחקים ארוכים. הוא העיד כי אסור להשתמש במחפר למשיכת הכבל.

לשיטתו, הדרך הנכונה לעבודה הייתה להניח כבלים קצרים בין השוחות, לתקן את הצינורות בהם משחילים את הכבלים ולמשוך ביד מרחקים אלה. ככל שהכבל לא היה נמשך, ניתן היה למשוך אותו עם יותר אנשים, ובכל מקרה אסור היה למשוך את הכבל באמצעות המחפרון. הנתבעת הוסיפה שהעובד היה ראש צוות שפעל על דעת עצמו ללא כל הנחיה ויש להשית עליו את האחריות למקרה.

אבל השופט ערן נווה דחה את טענתה שהשימוש במחפרון היה יוזמה חד פעמית של התובע. ניכר, לדבריו, כי מדובר היה בשיטת עבודה שהייתה נהוגה במקום והנתבעת ידעה על כך. כמו כן, לא הוכח שהחברה סיפקה לתובע אמצעי מגן בסיסי כמו משקפי מגן שהיה בהם כדי למנוע את התאונה המשמעותית.

נקבע כי שיטת העבודה שהייתה נהוגה באתר יצרה סביבת עבודה מסוכנת. השופט לא מצא לנכון לייחס לתובע אשם תורם כלשהו לנוכח העובדה שמדובר היה בעבודה דחופה שהתובע נדרש לבצע בזמן קצר ובידיעת המעבידה.

השופט קבע שנכותו התפקודית של התובע גבוהה מהנכות הרפואית ועומדת על 45%. זאת לנוכח סוג העבודה שלו, נהיגה על כלים כבדים, וכן לאור החשש מפני פגיעה עתידית בעינו הבריאה. בסיכומו של דבר, לאחר ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי, נפסקו לו 806,695 שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% והוצאות בסך 8,000 שקל.