טליה פלד-קינן: להיות אמא לילד שבגיל 12 יצא מהארון
לאחר שקראה ב"ידיעות אחרונות" את התבטאויותיו של שר החינוך פרץ נגד הלהט"בים, טליה פלד-קינן כתבה פוסט שבו סיפרה על הרגע שבנה יצא מהארון. בטוחה בצדקת דרכה, היא מבקשת לסחוף אחריה את כל הכוחות הנאורים במדינה, וקובעת: "הדור הצעיר הרבה יותר משוכלל ובריא מאיתנו"
כאשת תקשורת מנוסה, פלד-קינן (48, נשואה לפסיכולוג, אם לבת ובן) ידעה שהפוסט הזה (מופיע בתחתית הכתבה), לא יעבור בקול דממה דקה, אבל אפילו היא לא צפתה את גודל הטרפת. אלפי לייקים ושיתופים, תגובות מחבקות לצד זמרירי נאצה, וגם הצעות מכל תוכניות הטלוויזיה והרשת.
"הילדים שלנו זקוקים לנו בזמן אמת"
"זה הראיון הכי חשוב שעשיתי בחיי, והיו לי הרבה", היא אומרת לי בפתח שיחתנו, מעל ספל תה בריאות הכולל קינמון ודבש. "לא היינו נפגשות אילו בתי, בת ה-18, לא הייתה אומרת לי, 'אמא, את חייבת'. היא גם ישבה לצידי כשכתבתי את הפוסט בנשימה אחת והיססתי רק לפני שלחצתי על מקש השליחה. בתי אמרה לי, 'אמא, כל החיים חינכת אותנו לא לפחד ולהיות נאמנים למי שאנחנו, אז ממה את נבהלת? עכשיו זה המבחן האמיתי שלך'. רק בזכותה אני יושבת כאן, מולך. בעיניי היא משקפת את הדור הצעיר, שהוא הרבה יותר משוכלל מאיתנו ויותר בריא מאיתנו, ואם הוא כזה סימן שלמרות הכל עשינו משהו טוב".
באוקטובר האחרון נעלמה פלד-קינן מהמסך, אחרי שנים שבהן הגישה בערוץ 10 את תוכנית התחקירים "עושות חשבון", את "הכל כלול" ואת תוכנית הבוקר עם דני רופ. "ניזוקתי מסגירת הערוץ, אבל עוד לא אמרתי את המילה האחרונה, אני עובדת על פרויקט דוקו", היא אומרת. במקביל, תחושת השליחות שניצתה בה מגמדת את כל מה שלא קשור בפיקוח נפש.
"זה בוער בי, זה בנפשי, ואני לגמרי מגויסת. אני פונה להורים מהמחנה שלי - לליברלים, לפתוחים ולנאורים - וקוראת להם, 'צאו מהארון'. לא ייתכן שנגיד לילדים שלנו שהכל בסדר, אבל לא נדבר על זה בפרהסיה. זה הכי המאה הקודמת. הורים, אל תידחו את היציאה שלכם מהארון עד שילדיכם יהיו בני 30 פלוס, חזקים ומצליחנים ומפורסמים. הילדים שלנו זקוקים לנו בזמן אמת, עכשיו, כשהם מגלים את זהותם המינית".
למה?
"הבן שלי ידע שאני הכי גיי־פרנדלי. הוא ידע שדיברתי על להט"בים בעבודתי העיתונאית ושצעדתי במצעדי הגאווה מהמקום הפמיניסטי שלי. חברה שלא טובה ללהט"בים היא חברה שלא טובה לנשים ולהפך. שנים דיברתי על הברית שבין להט"בים לנשים, המאבקים שלהם הולכים יד ביד גם מבחינה היסטורית, הנושא הזה היה נוכח בבית, עובדה שהבן שלי הרגיש מספיק נוח לספר לי. דווקא לאור זאת, שאלת ה'זה בסדר?' פשוט גמרה אותי. אם אפילו הוא הרגיש, לרגע, שיש מעליו סימן שאלה, מה מרגישים ילדים שהוריהם פחות פתוחים ממני, במיוחד בתקופה שבה שר החינוך טוען שזה לא טבעי ולא בריא ומציע טיפולי המרה?"
קראו עוד:
מה ההורים לא מבינים על הזהות המינית של המתבגרים?
"בננו יצא מהארון בהודעת וואטסאפ"
"מרגישה מיוחדת שיש לי אבא ואבא"
הופתעת כשבנך גילה לך שהוא אוהב בנים?
"זו שאלה לא רלוונטית, לדעתי. מפני שאני לא חושבת ש'רואים' על מישהו שהוא הומו. לא כל גבר רגיש הוא בהכרח גיי ולא כל גבר מחוספס הוא בהכרח סטרייט. ביקשתי ממנו לשתף את אביו ואחותו והוא עשה את זה אחרי יומיים, בארוחת ערב משפחתית שהייתה מרגשת וגם מצחיקה".
מצחיקה?
"ברור. אחותו אמרה לו, 'חשבתי שאתה עסוק רק בפורטנייט שלך, מי חשב שאתה חושב גם על בנים?' מאז, ההומור המשפחתי שלנו התרחב. בקיץ טסנו לארצות־הברית, ישבנו במסעדה, שירת אותנו מלצר חתיך ובתי קצת פלירטטה איתו. אחיה אמר, 'חבל על הזמן שלך, אני חושב שהוא מעוניין בי', ואני קפצתי וקראתי: ילדים, חסר לכם שתתחילו לריב על בחורים!"
כדור השלג המשיך להתגלגל. בנה חלק את סודו עם החברה הכי טובה שלו, בשלב השני עם עוד שלוש חברות טובות, ורק אחרי שצבר ביטחון סיפר לאחד מחבריו. תגובתו של הנער, בן גילו, הייתה: "אוי, איך אתה יכול, בנות זה כזה שווה!"
"תגובה אינטואיטיבית ומקסימה", היא מחייכת. "בעקבותיה, התפתחה בינינו שיחה, שבה הבן שלי אמר שאהבת בנים היא משהו שגברים סטרייטים לא מסוגלים להבין. עניתי לו שזה בסדר לא להבין, 'אתה לא צריך שכולם יבינו אותך, אבל אתה צריך שכולם יקבלו אותך'. כדוגמה סיפרתי לו שאני לא מבינה מרתוניסטים. הספורט הזה זר ומוזר לכל איבר בגופי. לעולם לא אעלה בדעתי לרוץ עשרה ק"מ כשהרגליים שלי כואבות וגופי שטוף זיעה. אז מה, העובדה שאני לא מבינה מרתוניסטים תגרום לי להחרים אותם? לרדוף אותם?"
האם שעונה לשר החינוך - "מהו חינוך טבעי?"
בנה, לדבריה, רצה מאוד לשתף את כל המשפחה המורחבת. היא ובעלה אמרו לו, "חכה רגע, מה בוער", וכיום היא מכה על חטא מפני ש"כל ניסיון להסתרה מעצים את המצוקה. עובדה שלקח לבני חצי שנה עד שהוא הוציא מפיו את המילה 'הומו', מפני שהיא עדיין נחשבת לקללה. "התלבטתי איך לספר לאבא שלי, שהוא בן 82, צבר מחוספס מעפולה ומהצוללות. ישבנו שלושתנו, הבן שלי סיפר וסבא שלו אמר, 'אני כבר איש זקן, ראיתי הרבה בחיי, דברים כאלה לא מזעזעים אותי, אתה ילד חכם ונהדר'. תגובה נפלאה של נציג הדור הישן".
חיי המשפחה המשיכו להתנהל על מי מנוחות, ללא סודות, וקרוב לוודאי שהם היו ממשיכים להתנהל כך אילולא ההתבטאויות המזעזעות של הרב פרץ. בנה של פלד-קינן לא קרא אותן בעיתון, אך התוודע לנושא במהדורת החדשות של ערב שבת. "הוא שאל אותי אם כל הדתיים חושבים כך, ועניתי שכבר לא, מפני שיש הרבה דתיים שיוצאים מהארון וחלק מההורים מקבלים אותם. ביום ראשון בבוקר, כשהוא הגיע לחטיבה, דגלי הגאווה קידמו את פניו. יוזמה של המנהל. כל הכבוד. ולמחרת, שני בערב, כתבתי את הפוסט".
התייעצת עם בעלך?
"כמובן, וידעתי מה תהיה תגובתו. הוא שאל, 'את בטוחה שזה מה שאת רוצה לעשות?' עניתי בחיוב, והוא לא מחה. בעלי הוא היחיד שיודע שכבר הרבה שנים אני מתהלכת בעולם בתחושה שהכל יכול להיגמר תוך שנייה. שבעוד דקה יכול להיות פיצוץ גדול שיגמור הכל. הילדים שלי לא יודעים שזו המחשבה שמנהלת אותי".
התפכחות והתבגרות
המחשבה הזאת לא מלווה אותה במקרה. בנובמבר 2002 פלד-קינן הייתה אמא טרייה ומובטלת. חברת הסטארט־אפ שבה עבדה כמנהלת משאבי אנוש נסגרה, עם התנפצות הבועה, וחופשת הלידה שלה התארכה מאונס. "הלכתי עם בעלי ובתנו בת השנה לקניון כפר־סבא, לקנות מקרר", היא סיפרה לי בעבר.
"בחרנו, הגענו לקופה וכרטיס האשראי שלנו לא עבר. הפרט הקטן והאגבי הזה הפך לגורלי בחיינו. מנהל החנות הציע לי להמתין עם התינוקת בפינת ישיבה שבעומק החנות, עד שבעלי יחזור מהכספומט, וברגע שנכנסנו פנימה כל החנות התפוצצה עלינו. בתי דיממה באופן מסיבי מהראש, המשקפיים שלי התנפצו לתוך העיניים ולא ראיתי כלום, אני זוכרת שצרחתי ופחדתי לצאת מהחנות. זה לא רציונלי, אבל חששתי שבחוץ מחכה לי כיתת רובים. המאבטח נהרג, נער בן 14 נהרג, ורק בחדר המיון קלטתי שקרה לנו נס. הפצעים של בתי היו שטחיים ומה שכיסה את ראשה לא היה שלה, אלה היו חלקי אדם".
.PNG "\"קרה לנו נס\". פלד-קינן אחרי הפיגוע ב־2002 (צילום: טל כהן)")
הגיוני, לא?
"לא. לא הבנתי למה לא פירסמו את תמונות ההרוגים. תהיתי אם עורכי העיתונים תיאמו ביניהם איזו תמונה לפרסם בעמוד הראשון. עברתי תהליך של התפכחות והתבגרות עד שהבנתי איך התקשורת מספרת לנו סיפור ובאיזו מידה אנחנו שטופים, יום־יום ושעה־שעה, במסרים שמעצבים לנו את התודעה.
באותו שבוע התראיינתי המון כי הרגשתי שאני חייבת לדבר. כשאת קולטת שהחיים שלך יכלו להסתיים לא בגלל אסון טבע, אלא בגלל מעשה ידי אדם, את שואלת, 'עד מתי?' בער בי לדבר על הסכסוך ועל המחיר שאנחנו משלמים. חודשיים לאחר מכן, כשסיכמו את שנת 2002, הפכו אותי ל'סיפור ישראלי'. הייתי גם מובטלת, גם קורבן היי־טק וגם ניצולת פיגוע. ככה זה במדינה המוזרה שלנו. וככה, בגיל 32, התגלגלתי לתקשורת. ערוץ 10 פתח לי את הדלת".
זה לא היה המהפך היחיד שהיא עשתה. "עברנו מכפר־סבא לתל־אביב, התחלתי להתלבש אחרת, בעלי טען שחוץ ממנו החלפתי הכל. פיגוע מחדד בך את התחושה של, 'החיים קצרים, אז תחיי כמו שאת רוצה'. ברוב ימות השנה זו קלישאה, אבל זו באמת טלטלה ענקית. הרגשתי שקרה לי נס כפול. גם חיי ניצלו וגם עברתי לעבודה עם עניין ומשמעות".
לא להתבייש
עכשיו היא אומרת: "בעקבות דבריו של שר החינוך החשוך התלבטתי במשך שלוש יממות אם לשתוק או לא לשתוק, עד ששאלתי את עצמי, 'מה יקרה אם תמותי בעוד דקה מבלי שהספקת להגיב על דבריו? מה הילד שלך יחשוב על כך?' וכתבתי. מהמקום הזה, לא הייתי מסוגלת להבין את השאלה שהידהדה ברוב התגובות - למה היה לי דחוף לחשוף את הנטייה המינית של בני".
למה?
היא לוקחת נשימה עמוקה. "השאלה הזאת לא רלוונטית לעידן הפייסבוק והאינסטגרם והטוויטר שבו כולם חושפים הכל. הרי אילו כתבתי פוסט על הילד שלי, שבגיל 13 התאהב בילדה מהכיתה, אף אחד לא היה אומר לי שזה מוקדם מדי לדבר על המיניות שלו או שלה. כשהטיחו בי, 'השתגעת, למה את חושפת את הילד ככה?' רציתי לצרוח, אתם השתגעתם! מה זאת אומרת 'לחשוף ככה'? המשפחה שלו יודעת, המעגל החברתי שלו יודע, הוא לא פושע ולא גנב. למה שהוא וחבריו יחיו בסיוט ובהסתרה רק בגלל אהבה? שיאהבו את מי שבא להם".
מסכימה איתך, אבל למה לחשוף לעיני כל העולם ואשתו?
"הייתי חייבת להגיב על דברי הבלע של פרץ, וידעתי שאם אכתוב משהו כללי, ללא חשיפה אישית, זה לבלף. הבן שלי היה מקבל באופן סמוי את התחושה שאני מסתתרת - ואני הכי לא. אם נטייה מינית היא דבר טבעי ונורמלי, אז זה טבעי ונורמלי לדבר על זה. לומר לגייז, 'תעשו מה שאתם רוצים בחדר השינה שלכם, אבל אל תלכו ברחוב יד ביד', זה לא נקרא לקבל. זה שיקול פוליטי שאין לו מקום כשמדובר בהצלת נפשות".
אבל התקדמנו. אפילו בפולטיקה יש גייז מוצהרים.
"נכון, יש לנו את איציק שמולי ואמיר אוחנה ואסי עזר והראל סקעת, אבל הם יצאו מהארון לתקשורת רק כשכבר היו חזקים ומפורסמים. טים קוק, מנכ"ל אפל, יצא לתקשורת רק בגיל 55 מפני שפחד מבעלי המניות. אני קוראת להורים לחבק את ילדיהם בזמן אמת, בגיל הצעיר. אני קוראת להורים מהציבור הדתי לא להתבייש בבנם הגיי מפני שגם הוא, כמו כולם, נברא בצלמו".
פרץ טוען שהלהט"בים יובילו לחורבן היהדות.
"היהדות תמשיך לשרוד ולהתקיים גם עם הנישואים של לוסי אהריש וצחי הלוי", היא מגחכת בעצב, "והיא תמשיך לשרוד ולהתקיים גם עם הלהט"בים. הם חלק מהטבע האנושי ועצם קיומם הופך את האהבה שלהם לטבעית. פרץ, מבחינתי, הוא מקרה אבוד. אני מרחמת עליו ועל ילדיו מפני שהם לעולם לא יעזו לבוא ולדבר איתו בכנות ובפתיחות".
טענה נוספת שהוטחה בך הייתה שהבן שלך רק בן 13 ושהנטייה המינית שלו עשויה להשתנות.
"בעקבות השיחה הראשונה עם הבן שלי תיחקרתי הרבה גייז, לא חסרים כאלה בתעשייה, ורובם סיפרו לי שהם עמדו על זהותם המינית בגיל 12 ואפילו קודם לכן. בגיל צעיר, עם תחילת ההתעוררות המינית, כשילדים מתחילים לאונן, הם יודעים למי הם נמשכים ועל מי הם מפנטזים.
"לא נראה לי שהזהות המינית של בני תשתנה, אבל שינויים הם חלק מהדינמיקה הבריאה של החיים. הנערים שבהם התאהבתי בגיל 15 לא דומים לבחורים שבהם התאהבתי בגיל 25 ולא דומים לגבר שאיתו בחרתי להתחתן. מה יקרה אם בגיל מסוים, הבן שלי יגלה שהוא אוהב בנות? האם אחסום בגופי את כלתי לעתיד? לא, כמו כל אמא אני מאחלת לבני שיאהב, שיהיה נאהב ושיהיה מאושר".
את חושבת שבנך ישתף אותך גם בהתנסויות המיניות שלו?
"חכי, הוא רק בן 13. הוא עוד לא שם. בגיל הזה, של תחילת ההתעוררות המינית, הוא עדיין תמים. העובדה שגילית בעצמך משיכה לבני מינך, לא אומרת שאתה רץ לעשות סקס. אהבה חד־מינית, כמו אהבה של סטרייטים, מתפתחת בהדרגה. קודם יד ביד, אחר כך נשיקה".
הסלולרי של פלד-קינן רוטט ללא הפסקה. הפעם זו לא תגובה מחבקת. מישהו מכריז, "צריך לקחת את הבן שלך לפנימייה!" ורומז לכך שהיא לא ראוייה לגדל את בנה. "ברור שזה לא נעים להימצא בתוך הפיות של כולם, כולל האנשים הכי קיצונים בחברה", היא מודה, אך תגובות מהסוג הזה רק מלבות בה את אש המאבק. היא מרבה להרצות בבתי ספר בנושאי תקשורת ("נשים על המסך, גברים עם השלט") ומגדר ("שנת המהפכה, על מי־טו") והיא עדיין לא בחרה שם להרצאה השלישית שעליה היא כבר עובדת. הרצאה שמיועדת לתיכוניסטים ולהוריהם, "כולל אנשים מהברנז'ה שלי, תל־אביבים נאורים, שלא זרקו את ילדיהם לרחוב, אבל מתביישים להיחשף כהורים־של".
איך הבן שלך הגיב לפוסט?
"ביקשתי את אישורו. מי כמוהו יודע שאת הפרטים האישיים באמת לא חשפתי בפוסט. הוא וגם אחותו אמרו לי, 'את חייבת לפרסם את זה'. ואחרי שהפוסט עלה הבן שלי אמר לי תודה". *
הפוסט שכתבה טליה פלד-קינן:
"בימים האחרונים התלבטתי ושתקתי ושתקתי והתלבטתי. ולמה? כי הוא רק בן 13. ויש לו אומץ לב נדיר ומרשים שמפוצץ אותי מגאווה, אבל הוא רק בן 13. והוא עושה לי בית ספר. כבר בגיל 12 הוא אמר לי שהוא אוהב בנים. ואולי גם בנות. הוא לא בטוח לגבי הבנות. כעבור חודשיים הוא הודיע בלי בנות, רק בנים.
"כעבור ארבעה חודשים אמר את המילה הומו. אני הומו. מהשניה הראשונה הוא קיבל רק חיבוקים ונשיקות, וראה את ההורים שלו ואחותו נפעמים מהחוכמה שלו והיכולת להיות נאמן לעצמו. מהשניה הראשונה הוא ידע שבבית הכל בסדר. אבל מה עושים עם העולם שבחוץ? זה לא רק הסמוטריצ׳ים והפרצים. את דעתי עליהם הוא ידע עוד קודם. אלא מה אומרים לילדים בני גילו שהם אולי לא בנויים לתובנות האלה בשלב הזה של החיים? אולי תחכה קצת אמרתי, שיתבגרו. הוא ניסה לחכות וזה העמיס עליו. בסוף החליט שהכי נורא זה להסתתר. הוא סיפר לחברים. אני מי שאני ומי שאוהב אותי יקבל אותי. איזה ילד מדהים נתת לי אלוהים.
"אז עכשיו זה אישי, זה כבר לא ויכוח רעיוני של ליברלים מול מי שנתקעו במערה של ימי הביניים, ומסרבים לצאת ממנה. זה דיני נפשות. זה החיים של הבן שלי. ואף אדם בעולם לא ירמוז שיש בו משהו לא טבעי. הילד הזה הוא פאר היצירה. פלא הבריאה. שלמות הטבע. אידיוט מושלם מי שרואה בו משהו אחר".
.PNG "(צילום מסך מתוך פייסבוק)")
לפנייה לכתב/ת 
