צמודים לנייד? זו ההשפעה על הילדים

כבר ברור לכולם שעדיף להרחיק את הטלפון בזמן שאנחנו עם הילדים. התופעה הזאת בעצם שהטלפון הוא גונב את הקשב של ההורה, הוא סוג של חור שחור לקשב. שהוא נמצא לידנו אנחנו כל הזמן מחוברים אליו. גם שהוא על שקט, חלק מהתודעה שלנו מכוון ומצפה לשמוע את הפוש הבא.

"התהליך הזה בעצם מפריע לקשר המאוד בסיסי בין הורה לילד", אומר באולפן ynet ירון סלע, פסיכולוג קליני המתמחה המתמחה בטיפול בהתמכרות למסכים. "אנחנו יודעים ממחקרים שככל שההורה יותר זמין והנוכחות שלו רציפה יותר עם הילד, הילד יכול יותר לפתח את הדימוי העצמי שלו, יכולות חברתיות, וגם הוויסות הרגשי, למשל בטלפון, כמה אני יכול לווסט את התכנים בנייד".

ומה קורה לילד בן 6-5 שההורים שלו נמצאים בבית אבל בנייד?

"אפשר לקרוא לזה הורה נוכח נפקד. הוא נוכח פיזית והוא רואה את הילד לפעמים, אבל הוא קצת נפקד מבחינה פסיכולוגית. יש מחקרים מרתקים שמראים שהנוכחות של טלפון בקשר בין הורה לילד פוגעת באיכות הקשר והופכת אותו לשטחי יותר.

"לאורך זמן גם רואים את התהליך הזה למשל באימפולסיביות של ילדים. ילדים מנסים להשיג את תשומת הלב של ההורה, אז הם מקצינים את ההתנהגות שלהם. התהליך הזה בעצם גורם לסוג של התניה, שכדי שאני אשיג את תשומת הלב של אבא או אמא, אני צריך לעשות איזשהו אקט יותר קיצוני".

"עוד רגע אני איתך"(צילום: shutterstock)

לדברי סלע, "התופעה הזאת שיותר הורים מבינים את זה, ומבינים שהם צריכים הפסקה מזמן מסך זו תופעה מבורכת. והטלפונים של הלחצנים זו אחת מהאפשרויות שהורים יכולים להגיד בין חמש לתשע אני לא רוצה את ההפרעות של האינטרנט. עוד דרך למשל גם להגיד בעבודה שבשעות האלה אני עם הילדים, אני רוצה שתקבלו את זה. עוד אפשרות זה להשתמש באפליקציות לסינון שמגבילות".

מה אתה עושה למשל?

"כשאני עם הילדים הנייד בחדר אחר. אני מנסה עד כמה שאפשר להיות עם הילדים שלי, לשחק איתם ולדבר איתם. כשיש מקרים דחופים אני נאלץ להיות זמין אבל רוב הזמן אני מנסה שהטלפון לא יהיה בטווח הראייה שלי.

"אני חושב שהנושא של המודעות הוא העניין כאן. המודעות של ההורים להחזיר את השליטה שלהם פנימה. התופעה הזאת היא מבורכת ואני מקווה שהיא תתרחב. עצם זה שאנחנו מודעים לבעייתיות של זה, אנחנו בדרך הנכונה".