נקווה שהקהילה הבינ"ל תגיד "לא" לטראמפ

הרשות הפלסטינית, שהתעקשה לנהל מאבק דיפלומטי ולא צבאי, נותרה ללא בעלי ברית בעולם. התוצאה: "עסקת המאה". המצב חייב להשתנות

ד"ר נמרוד גורןפורסם: 25.01.20 , 09:15

(צילום: AP, AFP, רויטרס, אבי מועלם)

בשלוש השנים מאז בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב משכה הקהילה הבינלאומית את ידיה מהנושא הישראלי-פלסטיני. אולם כעת, כשנודעו פרטי התוכנית שלו ועד כמה היא חורגת מעקרונות פתרון שתי המדינות, עליה להשמיע את קולה ולומר בבירור: "לא".

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

מאז הטמיע טראמפ לראשונה את המונח "עסקת המאה" פינתה לו הקהילה הבינלאומית את הזירה, גם כשהיה ברור שהוא מקשה על יישוב הסכסוך. היא לא נקטה יוזמה משמעותית ושמרה ברובה על שתיקה. מדינאים מהעולם, כולל כאלה שמחויבים לקידום השלום, נימקו זאת בשלל טיעונים: אין תחליף להובלה האמריקנית בנושא הישראלי-פלסטיני, הם אמרו. אנו מנסים להשפיע על תוכן התוכנית מאחורי הקלעים, הם גמגמו. לא נשפוט את התוכנית לפני שראינו אותה, הם חרצו. כשתפורסם התוכנית, נסתכל על חצי הכוס המלאה, הבטיחו. בהמשך הם גרסו שאין טעם להתווכח עם טראמפ על הנושא, כי הוא לא רלבנטי או כי התוכנית עשויה בכלל שלא להתפרסם.

וכך, בשיאו של השיח הישראלי על סיפוח שטחים, הגיעו השבוע לישראל יותר מ-40 מנהיגים לפורום השואה, ורובם ככולם התעלמו מהנושא. לפחות באופן פומבי. טראמפ ונתניהו לא יכלו לבקש תנאים טובים יותר לפרסום התוכנית. הם עמלו בשנים האחרונות על מנת להגיע למצב זה, ומבחינתם – נחלו הצלחה.

ממשל טראמפ נקט צעדים שהשפיעו על המציאות בשטח וקידמו את עקרונות התוכנית טרם פרסומה: הנשיא לא הביע תמיכה בפתרון שתי המדינות, שינה את עמדת ארה"ב בנושא ירושלים וטען שגורל העיר אינו עוד על שולחן המשא ומתן. הוא יצא נגד הנהגת הרשות, קיצץ כספים ותמיכה במוסדות פלסטיניים, ארגוני שלום וגופים בינלאומיים, נתן הכשר למפעל ההתנחלויות, כינס ועידות ללא הרשות ונטרל את פעילות הקוורטט. ארה"ב איבדה מגע עם הצד הפלסטיני, ובכך את תפקידה כמתווך בין הצדדים.

ומצד שני: די לטהרנות. נתניהו צריך להגיד "כן" לטראמפ / ד"ר ענת רוט

שחקנים בינלאומיים אחרים התקשו לפעול נגד מגמות אלו, או שנמנעו במכוון מכך. האיחוד האירופי סובל ממחלוקות פנימיות שמקשות עליו לפעול בנושא וליישם החלטות שכבר קיבל. מדינות אירופה מושקעות בסוגיות בוערות יותר מבחינתן (כמו הברקזיט והפליטים). מדינות בעולם הערבי קידמו יחסים עם ישראל, אמנם תחת מגבלות הקיפאון בתהליך השלום, אך תוך שיתוף פעולה עם מהלכי טראמפ ומתיחות עם הרשות הפלסטינית.

רוסיה וסין, שאליהן פנו הפלסטינים כדי שיובילו מהלכי תיווך במקום ארה"ב, לא ששו לעשות כן. שליח האו"ם ניקולאי מלאדנוב הפך לשחקן הבינלאומי הלא-אמריקני המשמעותי בזירה בדבריו נגד סיפוח ברקע עקרונות הסדר הקבע ומשמעות ההתפתחויות בשטח. הוא גם תיווך ביעילות למניעת מלחמה בעזה.

אבל ההנהגה הפלסטינית, שקיבלה החלטה אסטרטגית לקדם את המאבק הלאומי שלה בשדה הדיפלומטי במקום הצבאי, נותרה בפועל ללא בעלי ברית משמעותיים בעולם.

בתנאים אלה יכלו טראמפ ונתניהו לרקוח תוכנית כרצונם, אולם פרסומה צריך לחולל שינוי. כעת, תומכי השלום בקהילה הבינלאומית לא יכולים להסתתר עוד מאחורי תקוות מדומות להצעה אמריקנית מועילה. עליהם להשמיע בבירור את עמדתם נגד התוכנית החד-צדדית, להציג פרמטרים חלופיים שיכולים באמת לקדם שלום ישראלי-פלסטיני, לייצר תיאום בין מדינות וגופים שמחויבים לשלום ומוכנים להשקיע למען קידומו, ולחבור לגורמים בישראל וברשות שמסרבים לקבל את תכתיבי טראמפ.

בעוד כשנה יושבע בארה"ב נשיא, אולי חדש. עד אז, יש להבטיח שרעיונות הסיפוח שמופיעים בתוכנית טראמפ לא יהפכו למציאות בפועל.