אין תירוץ לדחות את ההצעה האמריקנית

לא בחירות ולא חקירות. כל דחייה לרעה. כל מי שציוני, מימין ומשמאל, צריך להבין שאת הרגע הזה אסור להחמיץ. אפשר לעשות זאת מחר בבוקר

יפעת ארליךפורסם: 26.01.20 , 12:33

בנימין נתניהו ודונלד טראמפ(צילום: MCT)

"קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות", מתפייט שלמה המלך בשיר השירים, על הכמיהה והגעגוע שבין האהוב לרעיה. אלא שמגילת האהבה של שלמה, עם כל יופיה, היא בסופו של דבר מגילת החמצה. הרעיה מחפשת בלילות את אהוב ליבה, אך כשהאהוב דופק על דלתה היא מתמהמהת. כשהיא פותחת הוא כבר נעלם.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

כבר שנה שממשל טרמפ דופק על דלתנו עם עסקת המאה. קול הדוד סם עולה מן הבקעה והמדבר, עולה על ההר. "קול דודי דופק, פתחי לי אחותי". ואנחנו מתרצים תירוצים: "פשטתי את כתנתי, איככה אלבשנה". לא כעת. עכשיו בחירות, ושוב בחירות ושוב בחירות. והדוד המתין בסבלנות. עכשיו הוא שוב דופק, ספק מציע ספק דורש שישראל תחיל את החוק הישראלי על כל הבקעה ועל כל היישובים ביהודה ושומרון. ואת הרגע ההיסטורי הזה אסור לנו בשום אופן להחמיץ.

בעשור האחרון היו הפלסטינים אלה שקבעו עובדות בשטח. הזמן שיחק לטובתם. ממשלות ישראל חדלו להקים יישובים חדשים ובנו במשורה בתוך היישובים, והרשות הפלסטינית השתלטה על שטחי C. אינספור מאחזים לא חוקיים דוגמת חאן אל-אחמר פוזרו בשטח, בניהול הרשות הפלסטינית ובמימון אירופי. ישראל אפילו לא הגיבה. המשמעות בפועל היא אובדן נכסים אסטרטגיים. זה צריך להדאיג לא רק את הימין. גם עבור השמאל, אם ישראל מאבדת מראש את נכסיה, מה יוכלו להציע על שולחן המשא ומתן?

עסקת המאה מבהירה לפלסטינים שהזמן פועל לרעתם. בתוכנית החלוקה הם יכלו להקים מדינה על כמחצית מהשטח שבין הירדן לים. בהמשך הציעו להם ברק ואולמרט את כל יהודה ושומרון ובירה בירושלים. כעת, לפי הפרסומים, מציעים להם הרבה פחות. פחות שטח, פירוז מנשק, בלי ירושלים, בלי זכות שיבה. מדינה בלי נשק ובלי מדיניות הגירה עצמאית, זו לא מדינה. זה פחות מרשות פלסטינית. את הנקודה הזאת חשוב שיפנימו גורמים שונים בימין. אבל גם בימין נשמעים קולות של רעיה עצלה שמתקשה לפתוח את הדלת. פחות ממשיח עם חמור לבן ושופר לא מספיק להם.

גם במרכז ובשמאל, מכיוונם של המתנחל ליברמן והרמטכ"ל לשעבר גנץ, נשמעים קולות פיהוק של רעיה עייפה. הקולות הללו, שמאגפים משמאל את הממשל האמריקני, מציעים להחיל כעת את החוק רק על בקעת הירדן ולא על היישובים ביהודה ושומרון.

זה בלתי נתפס. למה להחמיץ את ההזדמנות ההיסטורית? ממשלות ישראל, כולל ממשלות רבין ופרס, סייעו בהקמת ההתנחלויות והכירו בהן. יותר מיובל חלף מאז החל מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. יותר מ-400 אלף תושבים יהודים חיים שם כיום, מגדלים את הדור השלישי והרביעי. אחרי הניסיון הכושל בעזה, הכל מבינים שלא יהיו עוד נסיגות. אז מדוע להשאיר מאות אלפי אנשים תחת שלטון צבאי?

סיפוח של הבקעה ושל גושי וכיסי ההתיישבות ביהודה ושומרון יחייב מתן אזרחות לכל הפלסטינים שחיים באותם אזורים. בבקעת הירדן (לא כולל שטחי A ביריחו ובעוג'ה, שהינם מחוץ למפת הסיפוח המתוכננת) חיים כ-5,000פלסטינים. בשטחי C חיים עוד כמה עשרות אלפי פלסטינים. מאחר שההצעה האמריקנית מדברת על סיפוח רק של חלק משטחי C הכוללים דווקא את היישובים היהודים, יש להניח שגם כאן מדובר בכמה אלפי פלסטינים שיקבלו אזרחות. ישראל יכולה לעמוד בכך.

אין תירוץ שיכול לדחות את ההזדמנות ההיסטורית הזו. לא בחירות ולא חקירות. כל דחייה לרעה. כל מי שציוני, מימין ומשמאל, צריך להבין שאת הרגע הזה אסור להחמיץ. נתניהו מבין זאת. לפי החוק הוא אפילו לא צריך רוב בכנסת כדי לממש את הצעת עסקת המאה, אף שיש לו רוב כזה. נתניהו יכול לכנס מחר בבוקר את ממשלת ישראל ולהכריז על החלת החוק על הבקעה ועל היושבים ביהודה ושומרון. נתניהו יכול לפתוח סוף-סוף את הדלת לדוד.