אתם מסייעים למקרה ההתאבדות הבא

הפרסומים בתקשורת על שרשרת האירועים בקרב רופאים מייצרים אפקט ורתר. אז כן, אפשר להמשיך לדווח, אבל חייבים לעשות זאת אחרת

ד"ר צבי פישלפורסם: 28.01.20 , 12:35

ד"ר צבי פישל(צילום: אביטל זימט)

תקשורת נכבדה. אתם – עורכים, כתבים, בלוגרים, אושיות רשת, כותבי פוסטים – מספיק! בלי להתכוון, ומן הסתם ללא כוונה רעה, אתם מסייעים במו ידיכם לאירוע ההתאבדות הבא.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

לאחרונה נחשפנו למקרי התאבדויות בקהילה הרפואית. כשהציבור מתבשר על אירוע כזה הוא לרוב יישטף בצער מהול בסקרנות: כיצד חצה מישהו את הקווים וביצע את מה שרובנו לא היינו מעזים? מנגד, הפסיכיאטרים חשים - לצד הצער הרב - גם פחד נורא מאפקט ורתר.

בפסיכיאטריה מתייחס אפקט ורתר לתגובת שרשרת שאליה עלול מעשה התאבדות אחד להוביל. ככל שהאדם שביצע את המעשה מפורסם יותר, ככל שהאירוע מקבל יותר חשיפה תקשורתית וציבורית, ככל שאדם שמצוי במצוקה נפשית ימצא מכנה משותף גדול יותר עם מי ששם קץ לחייו – כך גדלים סיכוייו ללכת בעקבותיו ולבצע מעשה זהה. אנו חוזים באפקט כאשר מעשה שכזה מתבצע בקהילות כמו בפנימייה, צבא או בקרב מקצוע מסוים.

המונח אפקט ורתר נקבע במאה ה-20, אבל התחיל בעקבות גל התאבדויות באירופה של המאה ה-18, בעקבות פרסום הספר "ייסורי ורתר הצעיר" של גתה. שרשרת התגובות הייתה כה גדולה עד כדי כך שהספר הוחרם.

לא תמיד ניתן למנוע את הטרגדיה הבאה, אבל יש לזכור שלכתבה או הפוסט הבאים יש יכולת להשפיע. השבוע ליוותה את הכתבה של אחד העיתונים הכותרת ההרסנית: "יש סיכוי מאוד גבוה שנשמע על עוד רופא ששם קץ לחייו". בעיני אנשים בעלי פוטנציאל התאבדותי, ביטוי שכזה מייצר תחושה של יצירת תחרות, ובכך למעשה מזמין את הטרגדיה הבאה.

עוד טורים בנושא:

כל אחד מאיתנו נמצא על "הרצף ההתאבדותי". כלומר, יש כאלה שגם טראומת השואה לא תגרום להם לשים קץ לחייהם, ויש כאלה שחוויה קשה מספיק מבחינה רגשית עלולה להוביל אותם לביצוע המעשה. לא מדובר בבחירה – אלא בתחושת אין-מוצא. הפסיכיאטרים רואים בהתאבדות אקט שבוצע כי אותו אדם חש שלא נותרו לו יותר אפשרויות בחייו. הוא לא ראה מוצא אחר, אף שיש לו. אילו רק היה יודע עליו, חייו קרוב לוודאי שהיו ניצלים.

אין כאן דרישה או ציפייה למנוע את הכתבה או הפוסט הבאים, אבל אופן פרסומם בהחלט חייב להשתנות. יש להימנע מפרסום תמונת המנוח, שיטת ההתאבדות או מקום המעשה. אלה פרטים שעלולים לא רק לעודד את המקרה הבא, אלא גם להכניס רעיונות מסוכנים לראש.

רצוי להימנע משימוש במילים סנסציוניות ודרמטיות בתיאור ההתאבדות. האדרת המקרה יוצרת תחושה שהקורבן הוא גיבור, וכך מעודדת מקרים נוספים. יש להימנע מתיאור נסיבות המקרה, כמו למשל "אהבה נכזבת" או "קורבן להתעללות", כי תיאור שכזה נותן גושפנקא עבור מי שחווה אירוע זהה לשים קץ לחייו. הימנעו גם מביטויים כמו "להצליח להתאבד". להצלחה אין שום קשר לטרגדיה והיא יוצרת האדרה הרסנית של המקרה.

אפשר גם להעלות את המודעות לקבלת טיפול נפשי. הסטיגמה מטיפול פסיכיאטרי היא הרסנית וגובה את חייהם של רבים מדי. כשמפרסמים ידיעה על התאבדות, אפשר לצרף פרטי התקשרות למקורות תמיכה נפשיים.

כל אדם שלישי יזדקק לסיוע נפשי במהלך חייו. 15% מהציבור סובל מדיכאון ומתוכם 15-10% ינסו לשים קץ לחייהם. אותם אנשים חיים בקרבנו, חלקם אף עשויים להיות הסביבה היקרה לנו מבלי שכלל נדע מכך. בידיים של התקשורת נמצאים כוח ויכולת למנוע את ההתאבדות הבאה, או חלילה – להוביל אליה.