השקיע שעות נוספות – אבל לא יקבל תשלום

עובד שטראוס עסק בשעות הפנאי בעדכון מערך הסעות העובדים. ביהמ"ש שוכנע שהוא לא קיבל הנחיה לעשות זאת, ולכן לא יקבל תגמול

עו"ד יעקב לביא | פסקדיןפורסם: 30.01.20 , 23:39

בית הדין האזורי לעבודה בחיפה דחה לאחרונה תביעה של עובד חברת "שטראוס בריאות", לתשלום הפרשי שכר בגין שעות נוספות בעבודתו במפעל בכרמיאל. השופטת סאוסן אלקאסם שוכנעה שהעובד הפריז בתביעתו, וכי בנוגע לתקופה מסוימת הוא אף ביצע את העבודה אף שכבר הוצב אדם אחר שימלא את התפקיד.

התובע, כיום בן 61, עובד במפעל מאז 1988, ומעבר לתפקידו כיהן בתקופות מסוימות כחבר ועד העובדים במפעל. החל ממאי 2012 עבד התובע במחלקת סביבת עבודה באגף לוגיסטיקה, והיה אחראי בין השאר לביגוד והיגיינה בחדר אוכל ודואר, וכן היה אחראי עד עדכון שינויים במערך הסעות עובדי המפעל, שבוצע על ידי חברת הסעות פרטית מספר פעמים ביום.

דיני עבודה

כך הוכרה טכנאית רנטגן כנפגעת עבודה

עו"ד אדווה אזולאי | פסקדין

העמידה הממושכת גרמה לעובדת ותיקה לדלקות ולדליות ברגליים. ביטוח לאומי סירב להכיר בקשר בין הדברים, אבל בית הדין חשב אחרת

כך הוכרה טכנאית רנטגן כנפגעת עבודה

שעות עבודתו הרגילות היו 6:00 עד 15:30, אולם בתביעתו הוא טען שעיסוקו במערך ההסעות הצריך עבודה רבה נוספת וזמינות בשעות הפנאי, לטענתו בהיקף של כ-3 שעות נוספות בכל יום. מנד טענה החברה שהתובע לא התבקש לעסוק במערך ההסעות מחוץ לשעות העבודה, וכי גם אם עשה זאת, הרי שמדובר בזוטי דברים.

תחילה הבהירה השופטת אלקאסם כי מפלט שיחות והודעות ממכשיר הטלפון של התובע, ברור שהוא עסק במערך ההסעות גם מחוץ לשעות עבודתו במפעל. כמו כן, לנוכח עדויות מנהליו של התובע, השופטת הפנתה לכך שהחברה ידעה על כך, אולם לא על היקף העבודה.

היא שוכנעה כי "קיים קושי, לדעתנו, עם טענת הנתבעת בסיכומיה כי ידיעתה בדבר עיסוק התובע במערך ההסעות הסתכם לפניות בודדות שהצריכו טיפול באופן מיידי. מנגד, איננו מקבלים את טענת התובע כי הנתבעת הורתה לו להתעסק באופן אינטנסיבי בשינויים בהסעות מעבר לשעות העבודה".

השופטת קיבלה את גרסת החברה שלפיה אחריות התובע נגעה רק לשינויים באיסוף עובדים מסוימים בבתיהם, בעוד שהתובע ייצר לעצמו עבודה נוספת ומיותרת, כששלח הודעות עדכון, ולמעשה ייצר חיץ בין העובדים לבין הנהגים.

כמו כן, מן העדויות, כולל מעדות התובע עצמו, עלה שהחברה לא הנחתה את התובע – לא בכתב ולא בעל-פה – לעסוק במערך ההסעות, אולם גם לא דרשה ממנו לחדול. לאחר מכן, החל מאוקטובר 2014, החברה אף הורתה לו להפסיק את התעסקות זו, כשהציבה אצלה רפרנטית מטעם חברת ההסעות.

בהמשך ניגשה השופטת לניתוח מדוקדק של השעות הנוספות, והגיעה למסקנה כי במהלך "התקופה המזכה" – עד אוקטובר 2014, שכן לאחר מכן הוצבה רפרנטית והתובע כבר לא הונחה שלא לבצע את העבודה – לא הייתה כמות עבודה נוספת המצדיקה תשלום לתובע בגין "בזבוז זמנו".

בתוך כך השופטת ציינה כי "נדמה כי התובע הפריז בהערכת זמן העבודה שנדרש אליו, כמו גם בפינוי זמן המנוחה שלו להתעסקויות בענייני עבודה". התוצאה כאמור הייתה דחיית התביעה.