שני מלכים עירומים בטקס בוושינגטון
זה לא הסכם, לא שלום ולא רגע היסטורי. בנימין נתניהו ודונלד טראמפ המטירו מחמאות זה על זה בלי שאף ילד יצעק להם: איפה הפלסטינים?
אתמול (יום ג') בבית הלבן לא נחתם הסכם שלום בין ישראל והפלסטינים או בין ישראל לבין מדינות ערב. האירוע הנוצץ נועד לשגר לבסיסים הפוליטיים של דונלד טראמפ ובנימין נתניהו שמשהו גדול קורה. המוזמנים, אנשי ממשל וחבריו האוונגליסטים של הנשיא האמריקני, באו – במקרה הטוב - לאסיפת בחירות לשני חתני השמחה. במקרה הגרוע, מדובר בתרגיל של הונאה של שני אשפי קמפיין. ההסכם היחיד שהוצג הוא בין ישראל וארה"ב.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
לא הושג הסכם כי אין מי ששותף לו. טראמפ נתן לנתניהו אור ירוק לספח שטחים בגדה המערבית, מה שיהפוך את ישראל באופן רשמי למדינת אפרטהייד. אזרחים סוג א', אזרחים סוג ב'. מעתה, מחוץ לטראמפלנד, תיתפס ישראל לא רק כמדינה כובשת אלא גם כזו המתנהלת לפי החוקים המגונים והאפלים של דרום אפריקה ההיא.
לאוזניו של נתניהו המתמוגג הכריז טראמפ שישראל תוכל לספח את בקעת הירדן ואת היישובים היהודיים וארה"ב תכיר בכך. מנה כזאת לא חלמה ישראל לקבל מאף מנהיג אחר. גם נשיאים רפובליקנים הבינו את הסכנות הטמונות בצעדים חד-צדדים אם ישאירו את הפלסטינים להינמק תחת מגף הכיבוש, בלי אור בקצה המנהרה, בלי תקווה לחיים נורמליים של בני אנוש.
חזון טראמפ המטיר על ישראל גשם מתנות ולפלסטינים נותרו שיירים עלובים. בעוד ארבע שנים תהיה להם, אולי, מדינה מחוררת כגבינה שוויצרית, אוסף של קנטונים לצד איים ישראלים. הם נדרשים להיפרד מזהותם, מצלם האנוש שלהם, מהתקוות ללאום, להסתפק בשכונות המזרחיות בפרברי ירושלים כבירת מדינתם, לוותר על זכות השיבה, אפילו מזערית, לפרק את חמאס. למדינה הגמדית תהיה אולי מנהרה שתחבר בין הגדה לבין עזה, אבל לא יהיה לה נמל ימי או אווירי. הם קיבלו הבטחה מעורפלת לעתיד, רק שקודם הם צריכים לזחול.
אלא שכאמור, האירוע לא נועד לפלסטינים, או לבירות ערב, או לכל מי שמצוי במעגל המזרח התיכון. הוא נועד לבסיס הפוליטי של טראמפ כמו לבסיס הפוליטי של נתניהו. צריך להלהיב את הרחוב כי המנהיגים עומד לבחירה והסקרים משדרים מצוקה.
נתניהו זכה לכבוד מלכים בבית הלבן. הנשיא טראמפ, שבדרך כלל אוהב להיות המוחמא, המטיר על ראשו זר של שבחים. ככה זה בין חברים וטראמפ מגויס כולו לסייע לו בבחירות. בטקס החגיגי איפשר טראמפ לנתניהו לעמוד מול הקהל בישראל ולומר: "ראו, אני עושה היסטוריה כשאתם מתעסקים בזוטי זוטות של כתבי אישום. האם תחסמו מנהיג דגול שמביא לכם מתנות מהנשיא האמריקני? האם תוותרו על ראש ממשלה שהפך את נשיא המעצמה לסנטה קלאוס?".
ודונלד טראמפ, מצידו, יוכל לבא לקהל שלו, בעיקר האוונגליסטים שלשיטתו אמורים לתת לו את הרוב המצופה לקדנציה שנייה, ולומר: תראו מה אני עושה למען ארץ הקודש היקרה ללבכם.
גם טראמפ וגם נתניהו יצאו מהאירוע הזה זחוחים ומרוצים מעצמם. הייתה להם סיבה טובה. הקהל באולם הריע להם קצובות וקם על רגליו כדי למחוא כפיים למשכיני השלום לכאורה.
ובמקרה או שלא במקרה, כאשר תם הטקס, ובעוד המכובדים לוחצים ידיים, נוגן ברקע השיר: איזה עולם נפלא. הצגה כזאת כבר הרבה זמן לא הייתה בעיר, ולא היה אף לא אחד שיקלקל את המסיבה ויצעק שבעצם המלכים עירומים. שהרי זה לא הסכם, ולא שלום, ולא רגע היסטורי.
- אורלי אזולאי היא כתבת ynet ו"ידיעות אחרונות" בוושינגטון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
