חצי מיליון שקל למורה שנפלה בדרך לתלמידה

מורה משפרעם שיצאה עם תלמידיה לביתה של חברתם מעדה על פסולת בשולי הכביש ונפצעה. את הפיצוי היא תקבל מהעירייה ומביטוח לאומי

עו"ד יצחק תורגמן | פסקדיןפורסם: 01.02.20 , 08:54

בית משפט השלום בחיפה קבע לאחרונה שעיריית שפרעם אחראית לנזקים שנגרמו למורה שנפלה ונפצעה ביד ובגב כשהייתה בדרכה לבקר תלמידה. השופטת נסרין עדוי-ח'דר קבעה שהעירייה התרשלה במילוי חובותיה כשלא פינתה פסולת שהצטברה בשולי הדרך ולא סללה מדרכה להולכי רגל. העירייה וחברת הביטוח "הראל" חויבו לשלם למורה כ-225 אלף שקל ולהחזיר לביטוח לאומי כ-280 אלף שקל עבור תגמולים ששילם והוצאות משפט.

התאונה אירעה בקיץ 2012, כשהמורה (60) יצאה יחד עם תלמידיה לבקר תלמידה, שביתה נמצא במרחק של כ-250 מטר מבית הספר. לפי גרסתה, בדרך לא הייתה מדרכה ולכן היא פסעה יחד עם התלמידים בשולי הכביש. בשלב מסוים אחד התלמידים התקרב לכביש, וכשהלכה לעברו במהירות מעדה עקב הפרשי גובה בין הכביש לבין השוליים, שהוסתרו על ידי גזמי עצים, חצץ ואבנים גדולות.

דיני עבודה

800 אלף שקל לעובד שאיבד עין כשהתקין כבל

עו"ד בסאם א. שקור | פסקדין

התקבלה תביעה נגד חברת "סילס הנדסה ופרויקטים", ונקבע שהיא הנהיגה שיטת עבודה מסוכנת ולא סיפקה לעובד שלה אמצעי מגן

800 אלף שקל לעובד שאיבד עין כשהתקין כבל

בתביעה שהגישה לפיצויים על נזקיה, לדבריה העירייה התרשלה כשלא פינתה את הפסולת ולא טרחה לסלול מדרכה. היא טענה לרשלנות מצד משרד החינוך משום שהמנהל התיר לה לצאת לביקור על אף מצב הדרך וללא ליווי מספיק.

העירייה הכחישה אחריות וטענה שגם בהנחה שהתאונה התרחשה כמתואר בתביעה, אי אפשר להטיל עליה אחריות על כל בליטה בכביש או להתערב בסדרי העדיפויות שלה בהשקעת כספי הציבור. משרד החינוך ביקש אף הוא לדחות את התביעה נגדו מאחר שלטענתו אין לו כל קשר לאירוע.

השופטת נסרין עדוי-ח'דר קבעה כי האחריות הבלעדית לאירוע היא של העירייה, שהתרשלה בחובתה לדאוג לדרך תקינה עבור הולכי רגל, ודחתה את התביעה נגד משרד החינוך תוך חיוב המורה. באשר לעירייה, השופטת קיבלה את גרסת המורה לנסיבות התאונה, שנתמכה בעדויות תלמידים ובתמונות מהמקום. היא הוסיפה כי לנוכח העובדה שהעירייה לא טרחה להביא ראיות או עדויות לתחזוקת המקום, אין ספק שהיא האחראית הישירה לתאונה ולנזק שנגרם למורה בעקבותיה.

בתוך כך דחתה השופטת את טענות ההגנה שהעלתה העירייה, וקבעה כי לא הוכיחה טעמים מוצדקים לפטור אותה מאחריות שעה שיכולה הייתה למנוע את הנזק בעלות נמוכה ביותר. היא הוסיפה כי אכן, לא כל בליטה בכביש גוררת הפרה של חובת הזהירות כלפי הציבור, אלא שבמקרה הנוכחי לא מדובר בפגם פעוט אלא באזור שאין בו מדרכה בטוחה ובמקום שבו אמורים הולכי הרגל לעבור נערמה פסולת שהסתירה הפרשי גובה מסוכנים.

עם זאת, השופטת סברה כי מאחר שהתובעת מכירה את הדרך והמפגעים בלטו לעין יש לייחס לה 20% רשלנות תורמת עקב חוסר זהירות.

לאחר מכן בחנה השופטת את הנזקים השונים שנגרמו לתובעת, שנותרה עם מגבלות תנועה בכף יד שמאל ובעמוד השדרה, ופסקה לה – לאחר ניכוי אשם תורם ותגמולי ביטוח לאומי שקיבלה כנפגעת עבודה – פיצויים של 180 אלף שקל עבור הפסדי שכר ופנסיה, הוצאות רפואיות, עזרת הזולת וכאב וסבל.

בנוסף חויבו העירייה וחברת הביטוח בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של כ-45 אלף שקל, וכן בהחזרי תגמולים והוצאות משפט לביטוח הלאומי בסך כולל של כ-280 אלף שקל.