טראמפ חשף את הקרע בעולם הערבי
"עסקת המאה" נראית במדינות האזור כהצעה פרו-ישראלית מובהקת, אולם התגובות השונות חושפות סדקים בעמדה הערבית. מי בעד ומי נגד? ומה ניתן ללמוד מהתגובות?
אחרי שנים רבות שהסוגיה הפלסטינית נדחקה לשולי החדשות, מחזירה תוכנית טראמפ את הנושא לכותרות ברשתות הערביות. התגובות בעולם הערבי מלמדות על שלוש רמות של התייחסות להצעה: דחייה מוחלטת, הסתייגות וקבלה חלקית. מסיבות מובנות, לא קיימת הסכמה מלאה להצעה האמריקנית משתי סיבות עיקריות: ראשית, עצם הוויתור על זכות השיבה, ההשלמה עם סיפוח ההתנחלויות ושאר הסעיפים "הקשים לעיכול" מתפרשים בעולם הערבי כבגידה בעם הפלסטיני. תמיכה פומבית בסעיפים אלה עלולה לערער את הלגיטימיות של המשטרים הערביים בעייני הציבור. שנית, עצם הבעת שביעות רצון מנוגדת למנטליות המשא ומתן המזרח תיכונית.
הרשות תעדיף שלום עם חמאס?
כצפוי, העמדה השלילית ביותר מגיעה ממי שהיה אמור להיות הפרטנר למו"מ – הרשות הפלסטינית. עמדה שלילית זו הייתה ברורה ויציבה כבר למעלה משנה מראש, הרבה לפני שנחשפו פרטי ההצעה האמריקנית. יוזמת טראמפ נראית בצד הפלסטיני כנסיגה מההצעות הקודמות, בראשן הסכמי אוסלו וההצעה הסעודית, שדיברו על גבולות 1967 כבסיס למו"מ. העמדה השלילית המשותפת של הרשות הפלסטינית וחמאס יוצרת כעת חלון הזדמנויות נדיר פנים-פלסטיני לאיחוד השורות וסיום מצב ה"אנקסאם" (הפילוג בין רצועת עזה לגדה המערבית).
אבו מאזן ניצל את ההכרזה האמריקאית לקריאה לחמאס לדון יחדיו בהתמודדות עם המצב ובכירי חמאס הביעו הערכה לצעד זה. אולם בשלב הזה עדיין לא ברור אם חמאס ייענה לקריאה. חמאס דורש מהרשות לסיים את התאום הביטחוני עם ישראל ולבטל כליל את הסכמי אוסלו. אולם צעדים אלה עלולים למוטט את הרשות ולהביא להשתלטות חמאס על הגדה. בתקופה הקרובה נדע האם אבו מאזן יצליח להפיק תועלת מהאיום של "עסקת המאה" לטובת פיוס פנים-פלסטיני.
הירדנים עם הפלסטינים
העמדה הירדנית צפויה, אם נזכור שרוב האוכלוסייה בירדן מורכבת מפליטים פלסטינים. אכן פרשנים בתקשורת בגדה, בעזה ובירדן הביעו עמדה זהה לחלוטין. הם כינו את "עסקת המאה" בשם "הצהרת בלפור חדשה" וטענו שהעסקה מהווה "מוות לתהליך השלום" ושהיא אינה אלא חבל הצלה של הנשיא טראמפ לידידו רה"מ נתניהו השקוע בתסבוכת משפטית ועלול להפסיד את הבחירות בישראל.
יו"ר הפרלמנט הירדני כעאטף טראונה גינה את ההכרזה האמריקנית ואמר כי זהו "יום שחור שמזכיר את הצהרת בלפור". תנועת האחים המוסלמים בירדן חזרה על הטיעון שפלסטין אינה נתונה למשא ומתן כי היא אדמת וקף (הקדש), עמדה זהה לזו של חמאס. ה"אחים" בירדן קראו לחידוש הג'יהאד (מלחמת הקודש) לשחרור פלסטין.
העמדה הרשמית של בית המלוכה הירדני הייתה מתונה יותר ומעורפלת במתכוון, תמיכה כללית ב"פתרון שתי המדינות וסיום הכיבוש".
הפתעה מקטאר, עמדת ביניים סעודית
התגובה המפתיעה ביותר הייתה מנסיכות קטאר, ממנה היינו מצפים לגינוי חד. קטאר היא נותנת החסות והמממנת העיקרית של חמאס כיום וחלק ממנהיגיה שוהים בדוחא בקביעות. הנסיכות הביעה הערכה למאמצים האמריקניים ותמיכה בתהליך השלום, אך הביעה גם הסתייגות. לפי הצהרתה של קטאר, על ההסכם לכבד את זכויות הפלסטינים, בהן חזרת הפליטים וגבולות 67'. התגובה הזהירה של קטאר חושפת את תלותה בארה"ב ומרמזת כי הנסיכות העשירה לא מעוניינת לחסום מראש אופציות כלכליות שייווצרו בין ישראל וארצות המפרץ.
העמדה הסעודית היא הנוקשה ביותר מבין מדינות הציר הסוני המתון. התגובה הרשמית הייתה הבעת הערכה ליוזמת השלום האמריקנית וקריאה למו"מ ישיר בין הצדדים. מצד שני, מלך סעודיה התקשר שלשום לאבו מאזן לחזק אותו והביע תמיכה בעמדתו.
סעודיה רואה את עצמה כמובילה של תהליך השלום במתכונת של ההצעה משנת 2002, אותה הניחה הממלכה על שולחן הליגה הערבית: "א-סלאם אל-כאמל וא-שאמל", השלום המלא והכולל. מהות ההצעה הסעודית היא ויתור ישראל על כל שטחי 67 והיענות לכל התביעות הפלסטיניות בתמורה לנורמליזציה מלאה עם העולם הערבי. ההצעה הסעודית שונה לחלוטין מ"עסקת המאה" וכוללת את החזרת כל הפליטים, חלוקת ירושלים, עקירת ההתנחלויות ועוד סעיפים המקובלים על הרשות הפלסטינית.
תומכות: מצרים, האמירויות, עומאן ובחריין
מצרים רואה בנשיא טראמפ ידיד התומך בה, בניגוד לממשל האמריקני הקודם שראה בנשיא עבד אל-פתאח א-סיסי דיקטטור שעלה לשלטון בהפיכה ומפר זכויות אדם. מצרים מעוניינת לסיים את הסכסוך הישראלי-הפלסטיני על מנת לאפשר קידום כלכלי משמעותי של האזור, שיחלץ אותה מהמשבר הכלכלי הממושך. המצב בו מתקיימת מלחמה בלתי פוסקת בעזה משפיע באופן שלילי על התיירות והכלכלה באזור, בין היתר בסיני. על כן, התגובה המצרית לא כללה כל הסתייגות. מצרים קראה לשני הצדדים, הישראלי והפלסטיני, לעיין בהצעה ולחדש לאלתר את השיחות הישירות ביניהם.
נציגים דיפלומטים משלוש נסיכויות נכחו בטקס ההצהרה על "עסקת המאה". עצם נוכחותן מהווה כמובן הבעת תמיכה. האמירויות ובחריין בחרו לתמוך בהצעה האמריקנית, מכיוון שהן מעמידות את האינטרסים הכלכליים והביטחוניים (האיום האיראני) מעל הכןל. מבחינה ביטחונית הן בעמדה חלשה והן תלויות לחלוטין בהגנה האמריקנית מול האיום האיראני במפרץ הפרסי.
נזכיר שבחריין אירחה לפני כמה חודשים את ועידת ההכנה הבינלאומית לקראת ההצהרה על "עסקת המאה" (הפלסטינים החרימו אותה) והיא כיום המדינה הערבית המובילה את השאיפה לנורמליזציה עם ישראל. בבחריין יש רוב של 60% שיעים פרו-איראנים המאיימים על המשטר הסוני. בחריין היא הנסיכות היחידה במפרץ שבה חיים יהודים, רובם סוחרים ממוצא עיראקי. למרות מספרם הקטן (כמה עשרות) מונתה לפני מספר שנים יהודייה כשגרירת בחריין בארה"ב וליהודים ייצוג בפרלמנט.
העמדה של נסיכות עומאן אינה קשורה רק לאיום האיראני. היא תואמת למדיניותה המסורתית של הסולטנות עוד מימי סולטאן קאבוס שהלך לעולמו החודש, כמדינה נייטרלית, המנסה לתווך בין עמדותיהם של יריבים במזרח התיכון ולהישאר ביחסים תקינים עם כל מדינות האזור, ובכלל זה ישראל וארה"ב.
דחיפה לכיוון איראן
הפרשן הפלסטיני עבד אל-בארי עטואן, עורך העיתון הלונדוני "אל-קודס אל-ערבי", כתב על חשיפת "עסקת המאה" כי היא המתנה הטובה ביותר שיכלה איראן לקבל בעת הזו, כאשר היא נתונה למתקפה אמריקנית כלכלית ודיפלומטית חסרת תקדים. הוא מסביר כי הצעת טראמפ מקרבת את העולם הערבי לעמדתו של "ציר ההתנגדות" - איראן, המשטר הסורי וחיזבאללה - ומרחיקה אותו מהעמדה האמריקנית.
על רקע פרשנות זו, ניתן להבין את השיחה הדחופה של מלך סעודיה לאבו מאזן. הציר הסוני המתון חושש כי ההצעה האמריקנית תדחוף את הפלסטינים לידי הציר האיראני.
התגובות בתקשורת הערבית מלמדות כי תוכנית טראמפ אינה ישימה בשטח, משום שפרטנר העיקרי – הפלסטינים, אינו מוכן לדון בה. לעמדה הפלסטינית תמיכה רחבה בעולם הערבי, גם בקרב בעלות הברית של ארה"ב במזרח התיכון. כעת תנסה ארה"ב להסתייע במדינות המוכנות להתקדם עם ההצעה הנוכחית, ולהפעיל על הרשות הפלסטינית מנופי לחץ כלכליים (נסיכויות המפרץ) ומדיניים (מצרים) על מנת להביאם לשולחן המשא ומתן.
מהתגובות השונות להצעה האמריקנית ניתן ללמוד על עומק הפילוג בתוך העולם הערבי. ניתן גם להעריך מה תהיה בעתיד עמדתה של כל מדינה ערבית במשא ומתן עתידי בין ישראל לפלסטינים, אם וכאשר תימצא הדרך להתניע אותו מחדש.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה ומורה לערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010. ד"ר פרידמן מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון", שאליו אפשר להצטרף כאן .
לפנייה לכתב/ת 
