מניעת מדינה פלסטינית חשובה יותר מסיפוח
יש שני דברים שכדאי שנלמד מהפלסטינים – העמידה הזקופה והסבלנות. ברור להם שזו ארצם. לעסקת המאה צריך לענות: לא בוער, גם לנו יש זמן
בנימין נתניהו דונלד טראמפ (צילום: קובי גדעון, לע"מ)
לאורך כל שנות ההיסטוריה של הסכסוך הערבי-ישראלי, הפלסטינים תמיד אמרו לא. אם לא הם, כבר מזמן הייתה להם מדינה. תוכנית המאה היא עוד ניסיון, אחד מני רבים, לפתור את הסכסוך – וסביר להניח שגם הפעם יתקיימו אותם כללי טקס. האמריקנים ילחצו, אנחנו נסכים, הפלסטינים יסרבו.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אסטרטגיית הסירוב עולה להם ביוקר, יש להם הרבה מאוד מה להפסיד, אבל מתברר שבחישוב הכולל הם מבינים שאם הם יסכימו, הם יפסידו יותר. הם עומדים כמו סימן קריאה זקוף ואומרים לא, כי הם רוצים מדינה אחת בין הירדן לים – מדינת פלסטין. יש להם זמן והם לא ממהרים, הם לא מוותרים על החלום. אנחנו, לעומת זאת, נקטנו אסטרטגיה שונה. כשהציעו לדוד בן גוריון לחלק את הארץ, הוא הסכים. כשיש לך עם שעולה בלהבות הכבשן אין לך הרבה ברירות – אתה אומר כן.
מאז ועד היום המצב השתנה. במקומות שהיה לנו ברור מה האינטרס שלנו, עמדנו זקופים והודענו לכולם שזה שלנו ולכן לא נוותר. במקומות שלא היה לנו ברור, ויתרנו. מכל השטח העצום שנכבש במלחמת ששת הימים נותרו רק שטחי סי, 60 אחוז משטחי יהודה ושומרון שלגביהם לא קיבלנו הכרעה. בפועל מדינת ישראל אוחזת בחלק קטן מאוד מהשטח הזה, על חלק גדול מהשטח הזה כבר השתלטו פלסטינים. אין ספק שהיעדר הכרעה משמעותה בין השאר גם היעדר משילות. אחרי 53 שנים הגיע הזמן שנחליט, אבל הפעם כדאי שנלמד קצת מהאסטרטגיה של הפלסטינים.
מצבנו היום לא דומה בשום צורה לאותה תקופה שבה היינו זקוקים לחסדי אומות העולם, ורק חיכינו שמישהו יסכים שגם לנו מגיע לחיות. אנחנו כבר לא חייבים לעמוד כפופים כמו סימן שאלה, חרדים מעצם היותנו כאן, נושאים עיניים בלחץ תמידי "מה יגידו בעולם?", תמיד מתפשרים, מוכנים לשלם מחירים כואבים למען השלום, למען הפלסטינים, למען העולם.
גם הפעם מזהירים אותנו: הזדמנות כזו לא הייתה ולא תהיה, תגידו תודה לנשיא טראמפ, ועל הדרך כשניתן לכם לספח את הבקעה נקים גם מדינה פלסטינית. סביר להניח שגם הפעם הפלסטינים יצילו אותנו ויסרבו, אבל זאת לא שיטה תמיד לסמוך עליהם.
יש שני דברים שכדאי שנלמד מהם – העמידה הזקופה והסבלנות. ברור להם שזו ארצם, ברור להם שזו מולדתם, ברור להם שהעם היהודי הוא פיקציה אחת גדולה ושסיפורי בית המקדש שלנו הם המצאה בדיונית תוך שהם עושים מאמץ אדיר כדי להעלים כל זכר לקשר הזה.
ואנחנו עומדים מנגד, מאמינים להם ולא לעצמנו, מוכנים לוותר על חבלי המולדת שלנו, להגיד כן למי שרק נחמד אלינו, מתים מפחד שלא תהיה לנו עוד הזדמנות, כאילו שעד כה לא זכינו באינסוף הזדמנויות שאפילו לא דמיינו.
גם לנו יש זמן, שום דבר לא בוער, אף אחד לא באמת יודע איזה חלון הזדמנויות ייפתח בעתיד, מה שכן ברור זה שעל הבית שלנו ועל עתיד המדינה שלנו אסור לנו לוותר. סיפוח הבקעה חשוב, אבל מניעת הקמתה של מדינה פלסטינית עוד יותר חשוב. לפעמים לעשות את הדבר הנכון נראה כמו פספוס אדיר, אבל זה נראה ככה רק מנקודת מבטם של אלו שרוצים שלום עכשיו. למי שלא מוותר על הזהות שלו ולא על הבית שלו יש סבלנות, הוא לא מפחד מדרך ארוכה – תשאלו את הפלסטינים.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
