מכונת התעמולה הסינית משיבה מלחמה
כשנודע שלשום מותו של לי וונליאנג, הרופא שחשף את התפרצות הקורונה, הרשת הסינית בעבעה מזעם נדיר. אבל רגע לפני שהעניינים ייצאו משליטה, המפלגה הקומוניסטית נטלה את המושכות: עכשיו יש מי שבטוחים שלי מת בגלל התרופות המערביות, ושהביקורת הנדירה היא פרי מזימה של "השטן מהונג קונג"
מאז תאונת הרכבות שאירעה בדרום-מזרח סין ביולי 2011 לא געשה הרשת הסינית בעוצמות של כאב, כעס ותעוזה כפי שגעשה בלילה שבין יום חמישי לשישי השבוע. זאת הייתה גם הפעם הראשונה בעידן הוויצ'ט – אפליקציה המשלבת שירות מסרים מיידיים ורשת חברתית – שנחשול של ביקורת נוקבת על התנהלות השלטון הדהד בקול רועם. כשנפוצו הידיעות הראשונות על מותו מנגיף הקורונה של לי וֵונליאנג, רופא עיניים מווחאן שסיפר בקבוצת דיון בוויצ'ט על התפרצות הנגיף והואשם על ידי המשטרה המקומית בהפצת שמועות, ירד אבל כבד על קהילת הגולשים הסינית. אולם עד מהרה התחלף האבל בזעם.
נגיף הקורונה – סיקור נרחב ב-ynet:
- סין נלחמת בשמועות, אבל מתה מהאמת
- בלי להעליב: איך לקרוא לנגיף החדש?
- כל העולם פייק ניוז: האם "11 מיליון ימותו"?
- העולם פוחד, ומפעלי המסכות בטירוף
- כך נראה בית החולים שסין בנתה ב-10 ימים
- פרץ גזענות עולמי: "פה לא משרתים סינים"
"מעולם לא ראיתי את הפיד שלי ככה", כתבו רבים בוויצ'ט. ואכן, האומץ שהפגינו משתמשי הרשת החברתית המפוקחת והמאוּלפת בתבל היה חריג וחסר תקדים. היו שהציעו להכריז על התאריך כיום זיכרון ללי וונליאנג במקום ללֵיי פֶנג, חלל בצבא סין שמאו דְזֶה-דונג העלה לדרגת אליל בשנים שקדמו למהפכת התרבות. רבים אחרים ציטטו את דבריו של לי בריאיון שהעניק למגאזין צאישין ממיטת חוליו ב-1 בפברואר: "בחברה בריאה לא אמור להישמע רק קול אחד". צילום של כתב ההודאה ב"התנהגות בלתי-חוקית", שעליו חתם לי במשטרת ווחאן כשזומן לשיחת אזהרה, הרבה להופיע גם הוא, לצד איורים של נרות זיכרון ותמונתו של לי מחובר למסכת חמצן. אין-ספור משתמשים דרשו בתקיפוּת התנצלות רשמית מטעם המשטרה והרשויות בווחאן על כך שהאשימו את לי וחבריו בבדיית שמועות.
הפליק פלאק של בייג'ינג
דבר מותו של לי וונליאנג התפרסם שלשום מעט לפני השעה 23:00 שעון סין בכמה פורטלים מובילים ברשת הסינית, כמו גם באתרי אינטרנט רשמיים של עיתונים הנתונים לפיקוח הדוק של המשטר. באנגלית פורסמה הידיעה בחשבונות הטוויטר של "יומון העם", הביטאון הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, וכן ב"גלובל טיימס", כלי התקשורת המוביל את הקו התקיף והלאומני ביותר בסין. בדיווחים השונים נטען כי לבו של לי וונליאנג הפסיק לפעום ב-21:30, ומותו נקבע לאחר ניסיונות החייאה כושלים. בהסתמך על הדיווחים האלו, הופצה הידיעה בכלי תקשורת ברחבי העולם, ואפילו ארגון הבריאות העולמי פרסם הודעת תנחומים רשמית באמצעות חשבון הטוויטר שלו. כעבור שעה קלה, נכנסו מנגנוני התעמולה הסיניים לפעולה וביצעו את אחד הפליק-פלאקים התקשורתיים המרהיבים שנצפו בעת האחרונה.
מטעם בית החולים שבו אושפז לי הכחישו את דבר מותו, והגרסה הרשמית התחלפה בדיווחים על כך שהצוות הרפואי עדיין נלחם על חייו. הציוצים באנגלית בטוויטר נמחקו. לא רק שרבים בסין לא קנו את התפנית התמוהה הזאת, אלא היא גם ליבתה ביתר שאת את התסכול והזעם ברשת. היו שטענו שזאת שיטה להרוויח זמן כדי שההנהגה תספיק להתכנס בשעת לילה מאוחרת ולהחליט כיצד לתמרן את דעת הקהל. אחרים הראו איך באורח פלא צנחה הידיעה על מותו בתוך דקות ספורות לתחתית הרשימה של הידיעות הנצפות ברשת, בזמן שלכולם היה ברור שעשרות מיליוני סינים מחפשים באותן דקות מילת מפתח אחת ויחידה: "לי וונליאנג". לצד זאת הופצו בוויצ'ט צילומי מסך מחשבונות הטוויטר באנגלית של "יומון העם" ושל "הגלובל טיימס", ומעליהם נכתב: "הנה לכם שיעור במה שאומרים מחוץ לחומה ומה שאומרים בתוך החומה". "החומה" היא "חומת האש הגדולה", כינוי למסך הצנזורה המכתר את האינטרנט בסין.
עם זאת, כבר באותו הלילה תועל חלק לא מבוטל מהזעם למעקב צמוד אחר מצבו הרפואי של לי וונליאנג ותפילות לשלומו. הודעה רשמית על מותו מטעם בית החולים שוחררה לבסוף רק לקראת השעה 3:00 לפנות בוקר שעון סין. למחרת התעוררה הרשת הסינית לבוקר אחר, רגוע יותר, והזעם שוב התחלף באבל כבד. במהלך אותו היום (7 בפברואר) הרבו כלי התקשורת במערב, כולל בישראל, להתמקד בכעס הרב שעורר מותו של לי. הדברים נכונים, אבל זה רק צד אחד של המטבע. מחוץ לסין לא זכתה המלחמה שהשיבו מנגנוני התעמולה הסיניים לאותו הד תקשורתי.
מגוחך ופשוט להפליא
ראשית, גם בין הגולשים עצמם לא הייתה תמימות דעים. כולם ביכו אמנם את המוות הטראגי, אבל היו גם מי שביקרו את המבקרים וטענו שבעתות כאלו יש לצופף שורות. שנית, במהלך היום הופצו דרך הוויצ'ט פוסטים ומאמרים רבים המבקשים לקרוא תיגר על הנרטיב הנשכני ששלט ברשת בלילה הקודם ולהשיב את הסדר הישן והטוב על כנו. את כל הטקסטים האלה אפשר להכליל תחת הכותרת: "האמת על פרשת מותו של לי וונליאנג", אבל הטענות המובאות בהם נחלקות לשני סוגים – דיון מחודש בדמותו של לי ו"חשיפת הסיבות האמיתיות" לזעם שפשה ברשת הסינית.
הסוג הראשון מתמקד בערעור על דמותו של לי וונליאנג כגיבור לאומי. בין היתר נטען כי קדמו לד"ר לי רופאים אחרים שהתריעו מפני הנגיף ולא זכו לאותה התהילה, וכי הוא למעשה כלל לא התריע בפומבי, אלא סתם הפיץ את הידיעה בקבוצת דיון בוויצ'ט, ולכן אינו ראוי לכבוד שהוא זוכה לו כעת. כמו כן נטען כי ההתמקדות רק בו משכיחה שני רופאים אחרים שקיפחו את חייהם במערכה על הטיפול במחלה, וכן מפחיתה מעֶרכּם של אנשי הצוות הרפואי שממשיכים לעשות לילות כימים כדי להילחם בנגיף.
עוד ממאמריו של קובי לוי:
דיון נוסף התמקד בשאלה כיצד ייתכן שהמחלה הכריעה בחור צעיר ובריא בן 34, בעוד שכל הדיווחים הרשמיים מקפידים להדגיש כי רוב גדול של המתים הם מבוגרים או אנשים עם רקע של מחלות קודמות. בתעמולה כמו בתעמולה, התשובות אמנם מגוחכות, אך פשוטות להפליא – לי וונליאנג קיבל מינונים מופרזים של "תרופות מערביות", במקום להסתמך על "תרופות סיניות". התשובה הזאת, המריחה מקסנופוביה חריפה, הובילה אל הסוג השני של הטענות.
נגיף הונג קונגי
כדי להסביר את הזעם הציבורי בסין גייסו התועמלנים את התכסיס הישן ביותר בספר, שבוודאי מוכר גם לכל ישראלי מן השורה – כשמשהו בבית משתבש, תמיד אפשר להטיל את האשמה ואת הרפש על אויב מבחוץ. וכך הופנתה האש אל "כוחות חיצוניים", שהואשמו בדה-מורליזציה ובהתססה של הציבור הסיני במטרה לערער את היציבות במדינה דווקא בשעתה הקשה ביותר.
לסין הרשמית לא חסרים אויבים מדומיינים, אבל השטן הגדול התורן הוא הונג קונג ותנועת המחאה שלה. בשלל טיעונים מעוררי השתאות "הוכיחו" כותבי הפוסטים והמאמרים האלו כיצד "התנועה לעצמאות הונג קונג" עומדת מאחורי המסרים הזועמים שהופצו ברשת הסינית בעקבות מותו של לי וונליאנג. גולת הכותרת היא משחק המילים שיצרו הכותבים בין המילה "עצמאות הונג קונג" למילה "נגיף הונג קונגי". בשפה הסינית, שתי המלים נהגות בצורה זהה (Gangdu) ורק נכתבות אחרת.
על מנת לשכך את הרוחות הסוערות בציבור הודיעה הוועדה המרכזית לבדיקות משמעת של המפלגה הקומוניסטית, הגוף המרכזי למלחמה בשחיתות בסין, על שיגור משלחת לווחאן כדי לחקור סוגיות שהעלה הציבור בפרשת לי וונליאנג. כפי שהסתמן כבר עם הטלת הסגר על ווחאן, פקידי הממשלה המקומית בווחאן ובמחוז חוביי הם שכנראה ישמשו בתפקיד השעיר לעזאזל וישלמו את המחיר על אי בלימת המגפה בשלביה ההתחלתיים. כעת, ייתכן שמייעדים להם תפקיד נוסף – להיות מטרה לפריקת הזעם הציבורי. זה פתרון די נוח אחרי הכול – הבעיה טמונה בדרג הביצועי, הנמוך יותר, לא חלילה בשיטה עצמה. "סין לא השתנתה כבר 5,000 שנה", כתבה לי חברה מסין. "אנחנו הסינים פשוט לא מסוגלים שלא לסמוך על השיטה".
קובי לוי כותב על סין בפורום לחשיבה אזורית . עוד ממאמריו תמצאו כאן .
לפנייה לכתב/ת 
