יועז הנדל הוא הבעיה?
הנדל הרגיז כשביקר את הערכים שעדיין מאפיינים את העולם הערבי. חוצפה, איך הוא לא שם לב שיש שם פריחה של זכויות אדם
ח"כ יועז הנדל(צילום: אבי מועלם)
לישראל הגיעו יהודים מ-70 גלויות. היו ביניהם יודעי דרבוקות ויודעי צ'לו. היו ביניהם מוזיקאים דגולים, כמו זוהרה אלפסיה, ששרה בחצר מלך מרוקו, והמשורר ארז ביטון הקדיש לה שיר. והיו כאלה, כמו יהודי תימן, שלא היו להם דרבוקות, וכלי הנגינה שהיה מזוהה איתם יותר מכל היה הפח. הוא הפיק נפלאות. פח תרבותי להפליא, שסייע בהפצת שיריו של אחד מגדולי המשוררים היהודים בכל הזמנים, רבי שלום שבזי.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
הדרבוקות חזרו למרכז הבמה בעקבות דברים שאמר חבר הכנסת יועז הנדל בראיון להארץ, על אנשים ש"חלקם הגיעו עם מנטליות של קונצרט בווינה וחלקם עם מנטליות של דרבוקות". היכן הבעיה? מה כאן גזעני? הוא לא אמר מילה אחת נגד חובבי הדרבוקות. הוא לא אמר שהם שווים פחות. אבל כמה מאלה שמינו את עצמם לדוברים שלהם, קפצו מיד כנשוכי נחש.
מה אתם קופצים? וכי לא הגיעו לכאן אלה ואלה? וכי הם לא הבסיס ליצירה תרבותית מרתקת, שמשתרעת מ"הברירה הטבעית" ועד לפילהרמונית הישראלית, ומ"מזרח ומערב" ועד לתזמורת האנדלוסית? ואיך נגדיר את רביד כחלני, שמנהיג את "ימן בלוז"? מה לתימנים ולבלוז? אז הנה, הם מתחברים. והתוצאה מרתקת.
רבים מאלה שהגיבו בכעס הזכירו שאלה שהלכו לקונצרטים בווינה שלחו יהודים לתאי הגזים עם מוזיקת רקע של ריכרד וגנר. אכן, "התרבות הגבוהה" של וינה וברלין לא מנעה את ההסתה, את השנאה, את הגזענות ואת האנטישמיות. אבל אין שום קשר. אפשר להיות חובב הפילהרמונית, של וינה, ברלין או ישראל ‑ ולהיות אוהב אדם. וגם להפך. ואפשר להתענג מדרבוקות, ולהיות הומניסט. וגם להפך - ג'יהאדיסט שרוצח ואונס המוני נשים יזידיות. צ'לו וצ'כוב לא מבטיחים אנושיות. וגם לא דרבוקות ואבן ח'לדון.
הנדל הרגיז כשהוסיף ביקורת על הערכים שעדיין מאפיינים את העולם הערבי. ממש לא בסדר מצידו. איך הוא לא שם לב שיש שם פריחה של זכויות אדם, ושהנשים שם זוכות לשוויון. ואיך הוא לא שם לב שבערוצי התקשורת שם מטיפים מדי יום ביומו לאהבת אדם. וכי הוא לא הבין שמשמרות החשיבה הנכונה ישלחו אותו לחינוך מחדש?
כך שצריך לומר: לא כל התרבויות שוות. חברות שיש בהן יותר זכויות אדם בכלל, ונשים בפרט, עדיפות על חברות אחרות. חברות שבהן נאבקים בגזענות, עדיפות על חברות שבהן ההסתה היא הנורמה. חברות דמוקרטיות וליברליות, על כל מגרעותיהן, עדיפות עשרת מונים על חברות חשוכות. כך שהביקורת על העולם המוסלמי והערבי, שמתקשה לעבור לדמוקרטיה ‑ היא ביקורת חיונית ומוצדקת, לכל מי שההונאה העצמית הפרוגרסיבית עדיין לא הפילה אותו חלל.
אין לזה שום קשר לדרבוקה או לצ'לו ולא לגזענות. בדיוק להפך. מי שפוטר את התרבות הערבית מביקורת ‑ הוא גזען שמתייחס לערבים כאל נחותים. זו גזענות של ציפיות נמוכות. כך שאת הגזענות צריך לחשוף במקום שבו היא נמצאת. לא אצל הנדל.
ובכלל ‑ אלה ימי בחירות. המהומה היא בעיקר פוליטית. הרי יש עדות נגד שרה נתניהו שדיברה על האירופאים העדינים לעומת המרוקאים. ועדות על בנימין נתניהו, שאמר ש"חיילי גולני הם בסדר, כל עוד יש להם קצינים לבנים". ועיתונאית שנערצת על ידי הימין בכלל ונתניהו בפרט כתבה ש"הגבר היהודי האשכנזי יותר אינטליגנטי מ-80 אחוז מהאוכלוסייה האנושית". אבל הנדל, שלא היה שמץ של גזענות בדברים שלו ‑ הוא הבעיה?
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
בן-דרור ימיני
מומלצים
