היורש
עוד אולימפיאדה, עוד מדליה ישראלית בגלישה. שחר צוברי ניצח את גל פרידמן במאבק על הכרטיס לבייג'ינג 2008, שם זכה בארד והציל את המשלחת ממבוכה
יכול להיות שגל פרידמן היה ממשיך וזוכה במדליה אולימפית שלישית, אבל ידידו הטוב המיסטרל כבר לא היה בתוקף לקראת בייג'ינג 2008. במקומו נכנס לשימוש דגם הניל פרייד, ופרידמן לא הצליח לגבור על שחר צוברי במאבק על הכרטיס.
אחרי שזכה בארד באליפות העולם בניו זילנד מוקדם יותר באותה שנה, לצוברי מלא הביטחון לא הייתה בעיה להגיע לסין כאחת התקוות למדליה ישראלית. הבעיה הייתה אחרת, וכזו שמיכאל קלגנוב יכול להזדהות איתה: ככל שהאולימפיאדה נמשכה, צוברי הפך מאחד המועמדים למדליה לתקווה האחרונה שלנו.
החייל בן ה-22 מאילת פתח בצורה יוצאת דופן, ומחשבות על שחזור הזהב של פרידמן כבר החלו לפרוח. בארבעת השיוטים הראשונים הוא היה קרוב לשלמות – פעמיים מקום ראשון, פעמיים מקום שלישי. אבל משם הדברים הסתבכו, ושוב בגלל ניקוס קקלמנאקיס הבלתי נגמר. בשיוט השביעי היווני התנגש בשחר, וגרם לו לסיים במקום ה-19. בשיוט שלאחר מכן הוא סיים 18, והמדליה שנראתה בטוחה הלכה וזרמה לה למקומות אחרים. צוברי ידע ששלושת השיוטים האחרונים חייבים להיות נקיים מטעויות. הניצחון שלו בשיוט התשיעי החזיר אותו לתמונה, ואחריו הגיע למקום רביעי.
ועדיין, לשיוט המדליות, הלא הוא השיוט האחרון, הגיע צוברי במצב לא פשוט – מקום רביעי בדירוג הכללי, בפער ניכר של 8 נקודות מהמקום השני והשלישי. למרות שהחל מאולימפיאדת 2008 השיוט האחרון שווה ניקוד כפול, זו הייתה משימה קשה למדי.
והיא הפכה קשה יותר אחרי שצוברי חשב שזינק מוקדם מדי, והעניש את עצמו בכך שחזר לקו ההתחלה וזינק מחדש. המשמעות: איבוד זמן רב לעומת מתחריו. רק שיוט מהאגדות יכול היה להציל אותו במקרה הזה, ולמזלו, האחים גרים החליטו לבקר באתר השייט בצ'ינגדאו באותו יום, ה-20 באוגוסט. צוברי לא נתן לשום דבר להפריע לו בזמן שסגר את הפער, והתקדם ללא הרף. המקום השני בשיוט הספיק לו כדי לזכות בארד על חשבונו של ניק דמפסי הבריטי – 58 נקודות שליליות לעומת 60.
"ספרתי את הגלשנים והבנתי שיש לי מדליה", סיפר לאחר מכן, "אני בטירוף". הארד של צוברי היה נקודת אור כמעט בודדת באולימפיאדה מאכזבת, אליה הגיעה ישראל עמוסת ציפיות. כדי לשבור את הנאחס, היה דרוש ספורטאי שמשלב אומץ עם קור רוח, וזה בדיוק מה שהיה לצוברי ב-2008.
לפנייה לכתב/ת 
